חודש: פברואר 2014

MEETING GLOBAL FOOD SECURITY CHALLENGES

Experts Meeting – GWRI & ICL Joint workshop

24-25^th February

 

ארבעת האחים לבית משפחת ח’יר מפקיעין לומדים השנה יחד בטכניון.

המושג “משפחת הטכניון” מתייחס לרוב לכלל החוקרים, הסטודנטים והעובדים בטכניון, אבל עבור משפחת ח’יר מפקיעין הוא מייצג מציאות משפחתית: ארבעה מתוך חמשת האחים במשפחה לומדים בטכניון, וכך גם ארוסותיהם של שני האחים הגדולים.

האח הבכור מאג’ד, בן 30, לומד בפקולטה להנדסת מכונות (שנה רביעית). לאחר שירותו הצבאי ביקש להתחיל ללמוד. “התחום של הנדסת מכונות תמיד משך אותי. קראתי מחקרים בתחום וזה עניין אותי. בחרתי בטכניון לאור המוניטין שלו וגם משום שהיה המוסד קרוב ביותר לבית שלי.” הוא אומר. מאג’ד החל את לימודיו במכינה הקדם-אקדמית של הטכניון, ואחר כך התקבל לפקולטה להנדסת מכונות.

בעקבות מאג’ד הגיע לטכניון אחיו הצעיר עלאא – הבן השלישי במשפחה, בן 25. לטכניון הוא הגיע לאחר שירות צבאי בתותחנים. “באתי לשיחת ייעוץ,” הוא מספר, “התלהבתי מהאתגר בטכניון. אבא שלי מאוד רצה שאלמד רפואה, אבל העדפתי ללמוד מדעי המחשב, כי אני אוהב את תחום התכנות.”

בעקבות שני האחים הגיעו לטכניון גם ארוסותיהם לובנה ולינה, אף הן מפקיעין. לובנה (23) תסיים השנה את לימודיה במחלקה לחינוך למדע וטכנולוגיה, עם התמחות בהוראת ביולוגיה ומדעי הסביבה, ולינה (20) לומדת בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול במסלול הנדסת מערכת ייצור ושירות (שנה שנייה).
“מאז התיכון רציתי ללמוד ביולוגיה,” מספרת לובנה. “זה תחום מסקרן שאני מאוד אוהבת. התחלתי את לימודי באוניברסיטת חיפה, אך מאג’ד עודד אותי להגיע לטכניון. ההורים שלי מאוד תומכים בי ועודדו אותי ללמוד. אני אוהבת לעבוד עם בני נוער ואני רוצה להיות מורה.”
“אבא שלי הוא מנכ”ל של חברת היי-טק במעלות, המייצרת רכיבי אלקטרוניקה,” אומרת לינה, “התחום שבו הוא עוסק עניין אותי תמיד, וכבר במהלך שנותיי בתיכון עבדתי במפעל בתהליכי הייצור השונים. עניין התפעול, ההשגחה על ייצור הרכיבים ותקינותם תמיד עניינו אותי. אני שמחה מאוד שאני לומדת בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול משום שהאווירה בפקולטה נהדרת והלימודים ברמה גבוהה ומאוד מעניינים.”

 בשנה שעברה הצטרפה לחבורה, בעקבות אחיה הגדולים, גם האחות מאג’דה (20), ולאחר לימודים במכינה הקדם אקדמית בטכניון השתלבה במחלקה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, עם התמחות בהוראת החשמל והאלקטרוניקה. “אני רוצה להיות מורה לחשמל ולאלקטרוניקה במכללות,” היא אומרת.

בתחילת שנת הלימודים הנוכחית החלה גם האחות הצעירה מנאר (18) את לימודיה בטכניון – בפקולטה לביולוגיה. היא רוצה להיות רופאה ומקווה להתקבל לפקולטה היוקרתית על סמך ציוני השנה הראשונה בביולוגיה. “יש לה ציון ממוצע בגרות של 119, והשבוע היא תיבחן שוב בבחינה הפסיכומטרית – חסרות לה רק 25 נקודות,” מספר בהערכה אחיה עלאא, “אני בטוח שהיא תגשים את חלומה ותהיה רופאה.”

אב המשפחה ג’מאל גאה מאוד בילדיו. הוא נפצע בזמן שירותו הצבאי ומהלך חייו אילץ אותו לוותר על חלום ההשכלה הגבוהה, אבל הוא ואשתו הדייה החדירו בילדיהם את החלום האקדמי ועודדו את כולם לממש את הפוטנציאל הגלום בהם. “הלימודים הם אצלנו בדם,” אומר ג’מאל. “כבר כתלמידי תיכון בחרו הילדים ללמוד במגמות ריאליות: מתמטיקה, פיזיקה, אלקטרוניקה וביולוגיה. אמנם לא פשוט לתמוך כלכלית בארבעה סטודנטים בו זמנית, אבל הם תלמידים טובים, מקבלים מלגות ועובדים.”
האח החמישי במשפחה, בהאא (27) עדיין לא החל את לימודיו האקדמיים. הוא תומך כלכלית באחיו ובשנה הבאה כשיתאפשר מבחינה כלכלית יתחיל בלימודים.

במקביל ללימודיהם חונכים מאג’ד, עלאא ולובנה סטודנטים חדשים בשנה הראשונה ללימודים, בעיקר סטודנטים דרוזים, ומקלים עליהם את ההסתגלות לדרישות הגבוהות ולחיים בטכניון. פרויקט החונכות מתקיים ביוזמת היחידה לקידום סטודנטים בטכניון ולבני המשפחה רק שבחים ותודות על הסיוע הרב שקיבלו מהיחידה.
“הסמסטר הראשון בטכניון הכי קשה,” אומרת לובנה, ארוסתו של מאג’ד, החונכת קבוצת סטודנטיות דרוזיות. “ההלם של ההתחלה קשה, אני עובדת עם הסטודנטיות על חלוקת זמן נכונה, התמודדות עם המבחנים, עם מי ניתן להתייעץ ולמי לפנות. לי היתה חונכת והיא מאוד עזרה לי.”

כבר אמרנו שהכל נשאר במשפחה. חוץ מגיסתה לעתיד, לובנה היא גם החונכת של מאג’דה.  “זה עוזר לי מאוד,” אומרת מאג’דה. “כולם מרגישים בתחילת השנה הראשונה בטכניון חוסר נוחות ולחץ, והמפגשים איתה ועם הסטודנטיות האחרות בקבוצה שהיא חונכת מסייעים לי מאוד.”

“לי היה מזל גדול,” אומר עלאא. “אחי מאג’ד סייע לי בשנה הראשונה ללימודים ועזר לי בלימודי המתמטיקה ובהתאקלמות בטכניון. הוא עזר לי לתכנן נכון את הזמן. לא לכולם יש אחים בטכניון והסיוע שאנחנו מעניקים לסטודנטים כחונכים בשנה הראשונה ללימודים מאוד חשוב ומשמעותי.”

ארבעה אחים יחד בטכניון – זה כיף. על כך הם מסכימים. כל אחד עוזר לשני בקורס שהוא טוב בו. לפעמים הם אוכלים יחד, וגם משתדלים לחזור יחד הביתה. לעיתים רחוקות, כשיש להם קצת זמן פנוי, הם מבלים במשותף, ובתקופת הבחינות הלחוצה, כאשר מישהו יוצא הביתה לכפר, בשובו הוא מביא לכולם אוכל וציוד.

“הטכניון הוא מקום נפלא מבחינה לימודית וחברתית,” מסכם עלאא, “יש כאן מרצים מצוינים, חשוב לי לציין במיוחד את פרופסור דוד צילג ז”ל, מהפקולטה למתמטיקה, שנפטר לפני שנתיים. אין מרצה בטכניון שהעביר את החומר כמוהו. הוא היה מורה מצוין, ואני חושב שכל הסטודנטים בטכניון צריכים להודות לו.”

בסוף השנה יסיימו מאג’ד ולובנה את לימודיהם בטכניון ויחזרו הביתה לכפר. הם מתכננים להתחתן ולמצוא עבודה – לובנה כמורה בבית הספר בפקיעין ומאג’ד כמהנדס מכונות. “נתגעגע אליהם”, אומר עלאא, “אבל אני משער שכולנו נחזור לכפר בעתיד, ואולי אפילו נקים יחד חברה. יש לנו את כל המקצועות הדרושים, אבל חשוב שקודם כל אחד יצבור ניסיון בתחומו.”

  בתמונה בעמוד הבית – מימין לשמאל : לינה, עלאא, מנאר, מאג’דה, ג’מאל, מאג’ד ולובנה.

פרופסור עדית קידר מהפקולטה להנדסת חשמל, כלת פרס ינאי לשנת תשע”ג: “חשוב לי ליצור חוויה אישית ולגרום לסטודנטים להרגיש שהם למדו ממני ולא רק דרכי”.

“פרופסור עדית קידר עוסקת בחינוך במובן הרחב של המילה,” נאמר בנימוקי ועדת פרס ינאי. “יש לה יכולת נדירה לגבש ולסכם תובנות, ולהציג נושאים בצורה מובנית ובהירה. הדבר ניכר הן בהוראה הפרונטלית, הן בפגישות ההנחיה של סטודנטים לתארים גבוהים והן בכתיבה עבור הקהילה המקצועית.”

“קיבלתי השראה מהלהט שלך למחקר האקדמי”, כתב לה אחד מתלמידיה . “את המנחה הטובה ביותר שסטודנט יכול לבקש, ואינני יכול להעריך במילים כמה תרמת לצמיחתי האישית והאקדמית,” כתב עליה אחר.

פרופסור קידר עוסקת בחישוב מקבילי וחישוב מבוזר. היא חוקרת מה קורה כאשר דברים קורים בו זמנית – איך מסנכרנים פעולת מחשב חזק עם כמה מעבדים ואיך גורמים למעבדים לתקשר ביניהם.
“בעצם אני עוסקת בחלוקת עבודה,” היא אומרת. “למחשבים היום יש יותר ממעבד אחד, כלומר כמה מנועים שיודעים לעשות חישוב במקביל. היום, בכל מחשב שולחני או סמארטפון יש כמה מעבדים וחייב להיות תיאום ביניהם, חייבת להיות חלוקת עבודה.”

“חישוב מבוזר זה סינכרון מסוג אחר – שמירת המידע בענן, כלומר בכל מיני מחשבים מסוגים שונים. המידע נשמר בכמה עותקים כדי שיהיה זמין ואמין בזמן אמת.”

המחקר של פרופסור קידר משלב עבודה תיאורטית עם יישום וסימולציות. “אני הכי אוהבת את האמצע בין התיאוריה לפרקטיקה, כלומר לעסוק במשהו שהוא אמיתי, שאפשר לבנות אותו, אך הוא לא טריוויאלי מבחינת התיאוריה שלו. אני אוהבת את החיבור בין הדברים שהיינו רוצים ליישם לבין התיאוריה שמסבירה איך ניתן לעשות זאת נכון.”

פרופסור קידר היא בוגרת שלושה תארים במדעי המחשב מהאוניברסיטה העברית, ואת לימודי הפוסט דוקטורט עשתה ב-MIT. משנת 2001 היא חברת סגל בטכניון. “בחרתי בטכניון משום שכאן יש תרבות מחקרית טבעית המשלבת בין פרקטיקה לתיאוריה. המחקר שלי עוסק בהנדסת מחשבים – החיתוך בין מדעי המחשב להנדסת חשמל. בשנים שאני כאן יצא לי לשתף פעולה עם יותר מעשרה חוקרים בפקולטה, וזה בדיוק מה שחיפשתי – אנשים שמשלימים אותי.

“בטכניון יש סטודנטים מעולים לתארים גבוהים, ובשביל זה אני באקדמיה – הנחיית סטודנטים לתארים מתקדמים. חשוב לי להקנות לסטודנטים האלה כלים שיאפשרו להם להיות חוקרים טובים בהמשך הדרך, וראייה רחבה של תחומי מחקר מעבר לתחום הצר בו הם מתמקדים. חשוב לי ללמד אותם מהי בעיה מחקרית טובה ולחנך אותם לאזרחות טובה בקהילה האקדמית. אני רוצה שתהיה אינטראקציה אישית שלי איתם ואינטראקציה ביניהם. בדרך כלל יש לי 5-4 סטודנטים, והאינטראקציה מאוד אישית. הנחיית סטודנטים לתארים מתקדמים היא תהליך אישי, שתענוג גדול ללוות אותו. יש בטכניון סטודנטים נהדרים ואני מרגישה שותפה לתהליך הצמיחה שלהם. כשדוקטורנט מסיים את לימודיו, אני מרגישה שהוא קצת כמו ילד שעוזב את הבית. מין ריקנות כזו. בייחוד עם תלמידי הדוקטורט נוצר קשר שהוא לכל החיים – הם שומרים על קשר ומקפידים לבוא לבקר.”

פרופסור קידר מאמינה שיתרונו של הטכניון מתבטא בשני אספקטים: הוראת העקרונות התיאורטיים (מתמטיים ומדעיים) העומדים בבסיס הפרקטיקה ההנדסית; וחשיפת הסטודנטים לחזית המחקר הטכנולוגי ולמגמות טכנולוגיות עכשוויות. “בהוראה פרונטלית חשוב לי להביא מניסיוני האישי (הן במחקר והן בחשיפה לטכנולוגיות) ומנקודת מבטי האישית, כדי לתת לסטודנטים ערך מוסף מעבר למה שיכלו להפיק מקריאת החומר בספר הלימוד. לכן אני משתדלת ליצור חוויה אישית ולגרום לסטודנטים להרגיש שלמדו ממני ולא רק דרכי. חשוב לי מאוד גם ליצור אווירה נעימה ופתוחה בכיתה, כדי שסטודנטים ירשו לעצמם להשתתף ולשאול שאלות באופן חופשי (מבלי לוותר על רמה אקדמית ודרישות גבוהות). חשוב גם שסטודנטים ירגישו שיש להם כתובת לפניות ולהתייעצויות כלליות, גם מעבר לשאלות על חומר הקורס. אני משתדלת להיות קשובה מאוד למשוב הסטודנטים, כדי לשפר את שיטות ההוראה שלי באופן מתמיד. אני מתייחסת גם למשוב הישיר (תלונות, מחמאות, הערות במשאל המרצה הטוב), להערות המתרגלים וכן ליכולתם של הסטודנטים להתמודד עם שאלות שונות במבחנים. בשנותי הראשונות בטכניון ציוני ההוראה שלי לא היו גבוהים, אולם עם השנים למדתי מהמשוב והשקעתי מאמצים רבים בשיפור, דבר שנשא פרי הן בציוני הוראה והן בהבנת הסטודנטים את החומר.

“הסטודנטים בדור הזה יודעים לפרגן ואני מאוד אוהבת את זה”, היא אומרת. “הדור שלי פחות ידע לפרגן. הסטודנטים מרגישים אתנו מאוד נוח ויש פחות דיסטנס. בסוף השיעור האחרון או אחרי הבחינה הם מגיעים אלי, אומרים תודה ושהיה להם מעניין. זה המשוב הכי חשוב בעיני וזה כיף.”

“כשהוכרז פרס ינאי לא שיניתי דבר בדרך ההוראה שלי. זה נהדר לקבל את ההכרה, אבל  מכתב תודה מסטודנט בסוף השנה מרגש אותי לא פחות.”

בתמונה: נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא ומשה ינאי יחד עם פרופסור עדית קידר. צילום: יוסי שרם

פרויקט ארכימדס, המציע חינוך אקדמי במקצוע הכימיה לתלמידי תיכון, שינה את חייהם של רוב הנערות והנערים שהצטרפו אליו. במפגש השבוע, של בוגרי ארכימדס ואולימפיאדות הכימיה לדורותיהם, נחשפנו אל התלמיד בן ה-13 שנדחה כשביקש ללמוד באוניברסיטה הפתוחה ואל התלמידה מבית הספר בו לא היו שיעורי מדע.

“אחרי שבלעתי כל אנציקלופדיה בסביבה, הגעתי בכיתה ז’ למצב בו הייתי תלמיד שהשתעמם בשיעורי המדעים בבית הספר”, נזכר דן דבירי, “אז הלכתי אל מזכירות האוניברסיטה הפתוחה וביקשתי להירשם לקורס מדעי. היועצת שסירבה לקבל אותי, אמרה – “תחזור אלינו בסוף כיתה ח’. אבל כבר בשנה הזו, אני זוכר את היום בו תוך כדי הליכה במסדרון, נתקלתי בפוסטר של הכימיאדה, התחרות הארצית בכימיה. זה היה הרגע המכריע של חיי”.

 מהפוסטר, הגיע דבירי בן ה-13 לראיון במשרדו של פרופסור גבי קוונצל, לקראת התחרות אותה יזמה הפקולטה לכימיה ע”ש שוליך של הטכניון. הפרופסור שהתרשם מיכולותיו, שאל אותו בסוף המבחן אם הוא באמת תלמיד כיתה ח’… דבירי התקבל לפרויקט ארכימדס, שקולט כל שנה כ-50 תלמידי תיכון מצטיינים, לשלוש שנים של קורסים בטכניון. לאחר שזכה בפרסים בכימיאדה ובארכימדס, נשלח לייצג את ישראל באולימפיאדה הבינלאומית שהתקיימה באותה שנה בדרום קוריאה.

 “הפקולטה לכימיה אימצה אותי עוד בהיותי תלמיד”, סיפר השבוע, “כיום, אחרי שסיימתי שני תארים בכימיה ובפיזיקה במסגרת תכנית המצוינים, אני משרת בצבא ככימאי וכמהנדס חומרים. מתכנן להשתחרר ולחזור ללמוד וללמד באקדמיה”.

 סיפורו של דבירי משקף במידה רבה את מסלול חייהם של רוב בוגרי פרויקט ארכימדס: נערות ונערים שהתאהבו בגיל ההתבגרות בעולם הכימיה ונקלטו אל תוך המסגרת שהטכניון העמיד לרשותם. הלימודים שהתקיימו בעיקר בימי שישי, ב-6 שעות מרוכזות בכל פעם, כללו בסיומם בחינות סמסטר זהות לחלוטין לאלה בהן נבחנים הסטודנטים בטכניון. רבים מהתלמידים בפרויקט בחרו במסלול עתודה והתגייסו לצה”ל, כאשר פרויקט תלפיות או חיל המודיעין מסמנים אותם כיעד מועדף להשקעה.

 האחראי האקדמי על התכנית, פרופסור זאב גרוס, ציין כי ארכימדס מהווה עבור בוגריו כרטיס כניסה לקריירה ולתפקיד הבא בחייהם. שיאו של המפגש, אליו זומנו בוגרי פרויקט ארכימדס ואולימפיאדות לכימיה לדורותיהם, היה בהרצאה מפיו של חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2011, פרופסור דן שכטמן. בהרצאה התעכב פרופסור שכטמן על שינויים משמעותיים שעברו על העולם בשישים השנים האחרונות, הציג כיווני מחשבה על מקומה של הכימיה בעולם והעלה תהיות על העתיד לבוא.

 למרות ההתפתחות העצומה בעולם המטוסים, פרופסור שכטמן אינו צופה מהפיכה שתאפשר לנו לטוס מהר יותר, אם נרצה להגיע בטיסה מישראל לשטוקהולם למשל. “כיום אני עולה את כביש פרויד במכוניות פריוס בעלת מנוע חשמלי ומרגיש כמו פופאי”, סיפר, “זהו רכב עם מנוע חשמלי חזק. עברנו 100 שנות פיתוח של כלי רכב, אבל הבטריות עדיין לא מאפשרות נסיעה של מאות ק”מ. אולי בשנת 2020 יהיו בטריות מתאימות. מה שבטוח, לישראל יש אינטרס שהעולם לא יהיה תלוי בנפט ואנו פועלים נמרצות בתחום.

 “בעידן בו אנו חיים, כבר ברור לכולם שגם מקצועות מעולם הרפואה או מדעי המחשב, הם בסופו של דבר, עניין שאפשר להסביר בעזרת הכימיה”, סיפר פרופסור שכטמן, הנשוי לציפורה, פרופסור לפסיכולוגיה. “לי ברור שהמדע הבא שיוסבר באמצעות הכימיה, הוא הפסיכולוגיה. על כך נוהגת אשתי לומר, ‘ומה עם רגשות? מה עם סימפטיה ואמפטיה?’ ואני משיב לה: זה הכל עניין של כימיה”.

 “מגיל צעיר נמשכתי למדע. הרגשתי שזה סוג של קסם”, סיפרה אושרי הלימי, “בכיתה י’ למדתי בביה”ס עירוני ו’ בחיפה, בו לא היו לימודי כימיה. היועצת המליצה לי לגשת למבחני קבלה לארכימדס. אני זוכרת שהייתי לחוצה מאוד בראיון הקבלה אצל פרופסור גבי קוונצל, מי שאחר כך גיליתי שהוא הרוח החיה של התכנית. עברתי את הראיון בהצלחה ומכאן, בלעתי ספרים של כימיה לתוך הלילה. בשנה הראשונה זכיתי במקום השני באולימפיאדה בארץ. שנה אחר כך זכיתי במקום הראשון ואחרי כמה חודשים כבר התמודדתי בתחרות העולמית שהתקיימה בבודפשט. ארכימדס נתנה לי בסיס חזק להבנת המדע. ללא התכנית לא הייתי נחשפת למעגלים החברתיים אליהם הגעתי. סיימתי תואר ראשון בפקולטות חשמל ופיזיקה בטכניון ואני מתכננת להמשיך ולעסוק במחקר”.

 שירה מוסקוביץ, בוגרת המחזור הראשון של ארכימדס, לומדת כיום באוניברסיטה העברית, שנה שישית של לימודי רפואת שיניים. בעוד סמסטר אחד, היא תסיים את הלימודים ותתגייס לצה”ל בתור רופאת שיניים. “תכנית ארכימדס עוררה אצלי את התשוקה ללימודים גבוהים”, היא מספרת, “הטכניון שימש בית חם עבורי, גם בתקופה בה עברתי ללמוד בירושלים. את כל חופשות הסמסטר העדפתי להעביר כאן. אני מודה לכל האנשים שסייעו לי לקחת חלק בפרויקט”.

 “הטכניון משקיע מאמצים גדולים, על מנת שכל תלמיד יוכל לקבל פה את התנאים הטובים ביותר להצלחה”, אמר הפרופסור לכימיה נועם אדיר, שבירך את בוגרי ותלמידי התכנית, “יש כאן לא מעט בניינים ומעבדות יפות. אבל כל מה שאנו רואים מסביב, הם כמו תכשיטים יפים שלא שווים כלום ללא האנשים. תכנית ארכימדס עושה זאת, כאשר היא מצרפת אתכם לידע חדש, שהוא יהיה המקור לטכנולוגיות העתיד”.