חודש: נובמבר 2013

כנס בינלאומי שעסק בשני התחומים ובנקודות ההשקה ביניהם התקיים בשבוע שעבר בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון

בשבוע שעבר נערך בטכניון הכנס הבינלאומי השני בנושא ארכיטקטורה ורפואה במאה ה-21. הכנס, שחיבר בין שני עולמות תוכן – ארכיטקטורה ורפואה – הפגיש גורמים מובילים בתחומי הארכיטקטורה, הבנייה, הטכנולוגיה והרפואה ונכחו בו נציגים מהנהלות בתי החולים מכל הארץ, מקופות החולים, ממשרד הבריאות וממשרדי האדריכלים המובילים בארץ. במסגרת הכנס נערכו גם ביקורים במעבדת-הוויזואליזציה החדשה שנחנכה באחרונה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים.

השנה עסק הכנס במגמות במערכת הרפואה במאה ה-21 וב”בית הרפואי החכם”, והשתתפו בו גם מרצים מחו”ל, בהם טאי פארו (Tye Farrow) מקנדה, מהאדריכלים המובילים והמשפיעים בעולם בתכנון ובניית בתי חולים; אדם רוברטס וז’אנג רונג מסין, העוסקים במיחזור והסבת מבנים קיימים לבתי חולים; פרופסור גיאנפרנקו קאררה מאיטליה שהרצה על ניסיונו בהוראת עיצוב ותכנון בתי חולים (תחום התמחות שעדיין אינו קיים בארץ); וג’ורג’ דמיריס מארה”ב, מהחוקרים המובילים בתכנון בתים חכמים לאוכלוסייה מבוגרת. פרופסור בנימין קדר מהאוניברסיטה העברית סיפר על גילויים חדשים בנושא הרפואה בירושלים במאה ה-12.

“ארכיטקטורה היא עניין רציני מכדי להפקיד אותה בידיהם של ארכיטקטים בלבד, ורפואה היא עניין רציני מכדי להפקיד אותה בידיהם של רופאים בלבד,” אמר בכנס פרופסור יהודה קלעי, דיקן הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. “אנחנו מתכנסים כאן יחד – רופאים, אדריכלים ואנשי מקצוע נוספים – כדי לנהל דיאלוג, לשתף פעולה, להתבונן ברפואה מנקודות מבט שונות ובסופו של דבר לשפר את רווחת המטופלים.”

“מערכת הבריאות מתמודדת עם אתגרים עצומים, ועל בתי החולים להיות גמישים ולהשתנות על פי צורכי השעה ובהתאם לטכנולוגיות החדשות,” אמר פרופסור אליעזר שלו, דיקן הפקולטה לרפואה בטכניון. “אנחנו צועדים לקראת רפואת היי-טק, רפואה ממוקדת-מטופל, שבה יש חשיבות רבה לשיתוף הפעולה בין קלינאים, טכנאים ומתכננים – שיתוף פעולה שאנחנו מקדמים בכנסים כמו הכנס הנוכחי.”

האדריכל הקנדי טאי פארו קרא להעברת הדיון הרפואי מן המחלה אל הבריאות. “עולם הרפואה פועל כיום מתוך אג’נדה ממוקדת-מחלות (Pathology-centered), ואני מציע לפעול מתוך אג’נדה ממוקדת-בריאות. עלינו להבין כי הסביבה שלנו פועלת כיום נגדנו, ולכן עלינו לשנותה כך שתקדם את בריאותנו. כשאנחנו מתכננים בניינים ומרחבים ציבוריים עלינו לחשוב כל הזמן על חמשת האלמנטים החיוניים לבריאות – טבע, אותנטיות, מגוון, חיוּת ומורשת – ולשאול ללא הרף אם הסביבה שאנחנו בונים מקדמת בריאות או פועלת נגדה.”

פרופסור רפאל ביאר, מנהל המרכז הרפואי רמב”ם וחבר סגל בפקולטה לרפואה בטכניון, הציג את הבנייה החדשה במתחם רמב”ם, הכוללת בית חולים לילדים ובניינים חדשים לטיפול בסרטן ובמחלות קרדיו-וסקולריות. בנוסף סיפר פרופסור ביאר על בית החולים התת-קרקעי הנבנה כיום לאור לקחי מלחמת לבנון השנייה. זהו מבנה ייחודי שישמש בימי שגרה כחניון, ובמצבי חירום יהפוך תוך 48 שעות לבית חולים ממוגן (נגד טילים קונוונציונליים ונגד לוחמה ביולוגית וכימית).

מארגנת הכנס, פרופסור נעמי ביטרמן מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, הציגה את מצב המחקר בנושא הבית הבריאותי החכם. “כיום אנחנו מדגישים יותר ויותר את הצד המניעתי של הרפואה, ואת איכות החיים שהרפואה אמורה לתת לאדם. מרכז הכובד חוזר מבתי החולים לקהילה ולבית, ומשום כך חשוב שנתכנן בהתאם את הבתים כך שיתאימו לחולים כרוניים – אוכלוסייה ההולכת וגדלה במהירות, וגם לכל אחד מאיתנו בהדגש על איכות חיים והתאמה אישית (פרסונליזציה) . תיכנון נכון בהקשר זה יעניק לכל יושבי הבית עצמאות, איכות חיים, ביטחון ובטיחות, ובטווח הארוך גם יפחית את ההוצאות הלאומיות על בריאות. למרבה הצער, עדיין אין מספיק מחקרים הבוחנים את יעילותם של בתים כאלה, ויש בדרך מכשולים נוספים, כגון שמירת פרטיות, בטחון מידע והשלכות חברתיות שונות. עם זאת יש כיום טכנולוגיות מתקדמות שמאפשרות להעביר מבית החולים לבית פונקציות רפואיות שונות – ניטור, התראה, סיוע וטיפול.”

הכנס, Architecture and healthcare at the 21st century, אורגן על ידי הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון והפקולטה לרפואה בטכניון בשיתוף משרד הבריאות, שירותי בריאות כללית, מרכז רפואי רמב”ם, עיריית חיפה ועוד. הכנס הבא, הצפוי ככל הנראה להיערך ב-11 בנובמבר 2014, יתמקד בין השאר בתכנון מבוסס עדויות, ארכיטקטורה ירוקה וברפואה באזורי אסון.

 

בית הספר הבינלאומי בטכניון נפרד מבוגרי המחזור הראשון – 12 סטודנטים מ-11 מדינות

אלכס: שיעורי מתמטיקה פרטיים בגן

בגיל ארבע ידע אלכס בואזיז לקרוא ולכתוב בעברית ובצרפתית, ובגן הוא למד מתמטיקה. “כשכל הילדים ישנו, הגננת לימדה אותי, כך שבגיל חמש ידעתי כפל וחילוק.”

אלכס נולד וגדל בצרפת, ובגיל 16 סיים את הלימודים. לישראל הגיע מסיבות שונות – “גם מסיבות ציוניות, גם בגלל המציאות הקשה והמפחידה (עבור יהודים) בפריז, וגם כדי ללמוד בבית הספר הבינלאומי שנפתח בטכניון.” כיום, בדיעבד, ברור לו שההחלטה היתה נכונה. “הלימודים היו מעולים, וגם החברה – במעונות גרתי עם דוד מאיטליה, דניאל מפרו, סלבדור מוונצואלה וז’ק מספרד. הם היו עבורי ממש אחים.” בעקבות אלכס הגיעו אחיותיו לישראל, ואחת מהן החלה הקיץ ללמוד בטכניון. ההורים נמצאים על הקו שבין פריז לתל אביב. ומה הלאה? “אני מתחיל לימודים בMIT-  ואחר כך – מי יודע?  בסופו של דבר אני רק בן עשרים.”

סלבדור: במונית שירות בדרך לחיפה

“האישור הפורמלי על ארבע שנות לימוד מפרכות הוא פיסת פיסת נייר שמאשרת את העובדה שאתה מהנדס, אבל עבורי, פיסת הנייר הזאת היא המון – בזכות מה שקיבלתי כאן בשנים האלה,” אומר סלבדור בן טולילה, בן 22, מוונצואלה.

את מסעו בעולם החל סלבדור בגיל 17 בשנחאי, סין, שם למד מנדרינית וצבר חוויות שיכולות למלא ספר שלם. כשחזר לוונצואלה היה לו ברור שלא יישאר שם. “חיפשתי מקום ללמוד בו הנדסה אזרחית, וכשנודע לי על בית הספר הבינלאומי בטכניון היה לי ברור שזה המקום המושלם עבורי: לימודי הנדסה אזרחית בישראל, ועוד בטכניון – מה עוד אפשר לבקש?”

כיום, ארבע שנים אחרי שהגיע לכאן, הוא זוכר היטב את היום שבו הגיע לישראל ועלה על מונית השירות לחיפה. “לא היה לי מושג לאן בדיוק אני נוסע וכיצד ייראו ארבע השנים האלה. תיארתי לעצמי שלא יהיה פשוט ובאמת, לא הכל היה פשוט. היו כאן עליות ומורדות – בעיקר עליות – אבל כיום ברור לי שזו היתה הבחירה המושלמת עבורי. מדוע? כי התוכנית הזאת נותנת לך הזדמנות ללמוד בישראל באנגלית, בחברת אנשים מכל העולם, בקמפוס שאינו נופל מהאוניברסיטאות הטובות בארה”ב. אני אוהב מאוד ספורט – שחייה, טניס וכדורעף חופים – והטכניון מציע ענפי ספורט רבים ומגוונים, אפילו קורס גלישה. מצאתי כאן חברים לחיים – אנשים מדהימים. התרגלתי לישראל ולאורח החיים, למדתי קצת עברית ונחשפתי להמון תרבויות. נסעתי, ביליתי וכמובן למדתי.”

בתום התואר החליט סלבדור, מסיבות אישיות, לטוס לפנמה ושם להתחיל את הקריירה המקצועית שלו, “אבל לעולם לא אשכח את ישראל, ותמיד אהיה קשור אליה. אולי בעתיד אחזור לכאן, ואם זה יקרה, אין לי ספק שהלימודים בטכניון יפתחו לי דלתות בכל מקום.”

דניאל: עד ארבע בבוקר

“כשהגעתי לטכניון התפללתי שאצליח לסיים את הלימודים. בוודאי לא חלמתי שאהיה מצטיין נשיא. איך הצלחתי? בשקדנות – כלומר לילות של לימוד עד ארבע בבוקר – ובהרבה תמיכה של המשפחה והחברים.”

דניאל פלמן-לוי נולד בפרו, שם קיבל חינוך יהודי-ציוני והדריך בתנועת “הנוער הציוני”. כיום, בעקבות הלימודים בטכניון, אין לו ספק שהוא ובני המחזור שלו יהיו שגרירים של רצון טוב בעולם. “היינו החלוצים בתוכנית הבינלאומית, וגם הצבענו על בעיות שכדאי לתקן. המחזורים הבאים ירוויחו מזה.”

שיימה: “סטודנטית בטכניון? מגניב!”

שיימה שריף, בת 23, היתה מאז ומתמיד תלמידה בולטת. “אני לא גאונית – אני חרשנית,” היא אומרת.

שיימה נולדה וגדלה בשכונת בית חנינא בירושלים, ולדבריה, “החינוך היה תמיד בעדיפות עליונה בבית.” הוריה – אדריכלית ומהנדס – שלחו אותה ואת אחֵיה לבית הספר הקתולי בשכונה, אף שהם עצמם מוסלמים, “כי הם רצו שנקבל את החינוך הטוב ביותר.” מנהלת בית הספר סיפרה למשפחה על בית הספר הבינלאומי בטכניון, “ואבא מיד תמך, למרות התשלום הגבוה יחסית.

בשבוע הראשון במכינה בטכניון הִדריכה שיימה את שאר הסטודנטים בטיול בעיר העתיקה בירושלים. לאחר המכינה החלו הלימודים הסדירים, ושיימה היתה למצטיינת נשיא סדרתית. “אבל כולנו מצטייני נשיא”, היא אומרת. “זו קבוצה מאוד מגובשת שחבריה עוזרים אחד לשני.”

כשהחלה את הלימודים בטכניון לא ידעה כלל עברית, וכיום היא מדברת עברית שוטפת. כאן היא רכשה חברים מכל העולם, ביניהם ערבים ויהודים “אין הבדל. למה שיהיה”? והיא מסרבת לדבר על פוליטיקה – “למרות שהישראלים מדברים על פוליטיקה מגיל שנתיים.”

הלימודים בתוכנית היו קשים – הרבה שעות לימוד יומיות, ואחריהן פרויקטים, שיעורי בית ומבחנים. ביקורים בבית ההורים – רק פעמיים בחודש. “היו משברים, אבל מעולם לא הרגשתי אבודה. גם הקשר עם המרצים היה מצוין, ודלתם תמיד היתה פתוחה. הרבה אנשים אמרו לי בתקופה הזאת, ‘וואו, את סטודנטית בטכניון’ – וזה מגניב.”

ארי: לא על היין לבדו

“רובה שיורה תפוחי אדמה, וכלי נשק אחרים שנִזקם שולי.” כך מגדיר ארי תגר את ה’צעצועים’ שבנה בשנות נערותו בדטרויט, ארה”ב, יחד עם אחיו. “פעם שיפצנו אופנוע מקולקל, ופעם תיקנו עגלת-גולף חשמלית. לכן זה היה טבעי שכשאגדל, אלמד הנדסה – הרבה בזכות אבא, שהיה בהחלט ‘שותף לדבר עבירה’ בשטויות שלנו, ועודד אותנו לבנות ולתקן דברים בעצמנו ולא לקנות או לשלוח לתיקון.”

ארי נולד וגדל בדטרויט, ארה”ב, ולמד בבית ספר יהודי. בכיתה י”א הצטרפה לכיתתו ישראלית בשם טליה שוסטק, שתהפוך לאשתו כעבור שש שנים. מאז סיום התיכון הוא הספיק לטוס לישראל, ללמוד בישיבת הכותל בעיר העתיקה (“באתי לשנה, ונשארתי שם שלוש שנים” ), לשרת בגולני ולהשלים תואר ראשון בחינוך באוניברסיטה העברית. כשסיים את התואר החל לעבוד בחנות יין ירושלמית – “שם שתיתי הרבה יין וחשבתי מה לעשות עם עצמי. לאור הרקע שלי היה ברור שאבחר בתחום הנדסי כלשהו.”

ארי החל ללמוד בבית הספר הבינלאומי בטכניון מתוך כוונה ‘להשתחל’ בהמשך להנדסת מכונות, “אבל מהר מאוד התאהבתי בבית הספר הבינלאומי ובתחום הנלמד בו – הנדסה אזרחית וסביבתית. גיליתי שהנדסה סביבתית מספקת את אחד הצרכים הבסיסיים והעתיקים ביותר – הצורך במחסה – ועם זאת היא תחום מתקדם מאוד,  היי-טקי, שמאופיין בחדשנות בלתי פוסקת.”

על בית הספר הבינלאומי יש לו רק מילים טובות. “הכיתות הקטנות סיפקו חווית למידה שונה מאוד מזו שהתוודעתי אליה בירושלים. הקשר האישי שנוצר ביני לבין שאר הסטודנטים, ובינינו לבין הפרופסורים, העשיר אותי בדברים רבים, שחורגים מהידע ההנדסי עצמו. החוויה הזו בהחלט נתנה לי מרץ וכיוון, והשנה התחלתי תואר שני בהנדסה אזרחית, שאחריו אני מקווה להשתלב בשוק העבודה בישראל.”

אקשאי: כלים אקדמיים מעולים

“אי אפשר לבנות מדינה בלי מהנדסים, ובאתי לטכניון כדי ללמוד מאלה שעשו זאת, המהנדסים שבנו מדינה.”

אקשאי ווג’פאי הגיע לישראל עם לא מעט חששות – לא מן הלימודים אלא מן המצב הבטחוני – אבל גילה “מקום נחמד ובטוח, אפילו יותר מהודו. לפני שהגעתי לכאן למדתי במכון הטכנולוגי של הודו. למדתי שם 16 שעות ביום עד שהתמוטטתי ונאלצתי להתאשפז. שכששמעתי על התוכנית הטכניונית נרשמתי, והייתי בין הסטודנטים הראשונים שהגיעו לכאן. קיבלתי כאן כלים אקדמיים שיאפשרו לי להתמודד עם כל אתגר שהוא, וחשוב מאוד – על סמך ההישגים שלי כאן התקבלתי ללימודים מתקדמים בסטנפורד.”

  קסדה לכל בוגר

בית הספר הבינלאומי בטכניון נפתח ב-10 באוגוסט 2009, עם 23 סטודנטים (במכינה). שמונה מבוגרי התוכנית ימשיכו ללימודים מתקדמים בטכניון ובאוניברסיטאות מובילות בארה”ב ובבריטניה. מנהל התוכנית, אריאל גבע, אמר כי מספרם הגדול של בוגרי התוכנית הממשיכים לתארים מתקדמים מעיד על הצלחת התוכנית הן בבחירת המועמדים והן בתהליך האקדמי.

התוכנית, בהנדסה אזרחית וסביבתית, מתנהלת בשפה האנגלית אך מלבד זאת זהה למסלול הלימודים הרגיל בפקולטה. כיום לומדים בה 108 סטודנטים. בטקס הסיום של המחזור הראשון אמר פרופסור ארנון בנטור, מנכ”ל הטכניון ומייסד בית הספר הבינלאומי, כי “ייסוד בית הספר הבינלאומי היה צעד אסטרטגי, שהביא לטכניון סטודנטים מצטיינים מכל העולם. אנו מאמינים שבסיום לימודיהם יהיו הסטודנטים שלנו לשגרירי רצון טוב של ישראל בארצותיהם,  וחלקם אף ישמשו נציגים של החברות הישראליות בחו”ל.”

כל אחד מבוגרי התוכנית קיבל תואר וקסדת מגן מידיהם של פרופסור אמנון כץ, המנהל האקדמי, ופרופסור נח גליל, דיקן הפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית.

“טקס הענקת התארים לבוגרי המחזור הראשון של בית הספר הבינלאומי הוא חלום שהתגשם,” אמר נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא. “אתם סיפור הצלחה, והפכתם לחלק מההיסטוריה של הטכניון.”

“חווית למידה שונה לגמרי.” מימין לשמאל: טוביה פרידלנדר, אלכסנדר בואזיז, לוי פרויליך, אנדי באשה, צ’אניאנג וואנג, סלבדור בן טולילה, שיימה שריף, דוד דבש, דניאל פלמן-לוי, ארי תגר, ג’אק בוטבול, אקשאי ווג’פאי

הטכניון חנך אתמול מעבדת ויזואליזציה חדשה, הראשונה מסוגה בארץ, בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, במעמד נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא ודיקן הפקולטה פרופסור יהודה קלעי.

מעבדת הוויזואליזציה החדשה היא מעבדת מחקר והוראה, המאפשרת “כניסה” וירטואלית תלת-מימדית אל תוך הדמיות (מודלים) של בניינים, ערים ואתרים נופיים, בין אם הם קיימים במציאות או שהם עדיין בגדר תכנון עתידי. המעבדה כוללת מסך קעור ברוחב שמונה מטרים עליו מוקרנת תמונה אחודה ורציפה באמצעות שלושה מקרנים מסונכרנים. המעבדה מאפשרת לחוקרים ולסטודנטים לשלוט באופן אינטראקטיבי על הדגם או התמונה, באמצעות שבע מצלמות מעקב, חיישנים ובקר (wand, controller) אלחוטי, המאפשרים “טיול” וירטואלי בסביבה המוצגת.

המעבדה, הראשונה מסוגה בישראל, היא המתקדמת ביותר בארץ ומהמעבדות המובילות בעולם ויכולה לשתף עד 20 משתתפים בחוויה. היא פרי יוזמתו של פרופסור יהודה קלעי, והוקמה בהשתתפותם של חמישה חברי סגל חדשים בטכניון. את הקמתה הובילו פרופסור משנה דניאל אורנשטיין, המשמש כראש המעבדה, והאדריכלית פרופסור משנה דפנה פישר-גבירצמן, אשר תכננה, עיצבה ופיקחה על הקמתה.

לכבוד פתיחת המעבדה החדשה מתקיימת השבוע בטכניון סדנה בינלאומית – VIZWORLD  – הכוללת הרצאות סמינריוניות, הדגמות ודיונים בשיתוף חוקרים-אורחים מהארץ והעולם.

“בניגוד למוצרי צריכה אחרים, לא ניתן לחוות בניינים, ערים, ונופים אלא דרך נוכחות ‘בתוך’  הסביבה,” אמר פרופסור קלעי. “בדרך כלל עלינו לחכות עד אשר הבניין נבנה על מנת שנוכל לחוות אותו. המעבדה תאפשר חוויה כזו בטרם הושלם הבניין, כך שניתן יהיה לגלות ולתקן שגיאות בתהליך התכנון עצמו. אפשרות זו חשובה במיוחד כאשר מדובר בתכנון סביבות בעלות גיאומטריה מורכבת, כפי שכלי התכנון הדיגיטליים הנוכחיים מאפשרים, או נופים אשר שיקומם דורש התערבות תכנונית רב-שנתית.”

“המעבדה תשמש למחקר של חברי סגל הפקולטה והמשתלמים לתארים מתקדמים ותשתלב ככלי הוראה בקורסי הסטודיו בפקולטה,” אמרה האדריכלית פרופסור משנה דפנה פישר-גבירצמן, “אנו צופים כי השימוש במעבדה יוסיף כלי חדש לתהליכי העבודה בסטודיו ויפתח אפשרויות חדשות וכיווני מחקר חדשים.”

קבלו הצצה למעבדה מתוך כתבה ששודרה בערוץ 2

כעשרים סטודנטים מאוניברסיטת ייל (Yale) התארחו בשבוע שעבר בטכניון במסגרת GNW – GLOBAL NETWORK WEEK  . זהו פרויקט בינלאומי, שנערך זו הפעם הראשונה בטכניון. מארגני האירוע, פרופסור מרים ארז וד”ר הארי יוקלה מתוכנית ה-MBA בטכניון, אומרים כי בעקבות הצלחת הפרויקט יתקיים מחזור נוסף בחודש מרץ הקרוב.

GNW היא תכנית ייחודית לחילופי סטודנטים הלומדים בבתי ספר שונים למינהל עסקים (MBA). במסגרת זאת נפגשים סטודנטים ממספר בתי ספר למשך שבוע, שבו הם מתמקדים בנושא מסוים ונחשפים לתכנים אקדמיים ואחרים. הטכניון הוא המוסד הישראלי הראשון והיחיד החבר ברשת.

שבוע GNW בטכניון הוקדש לנושא “אומת הסטארט-אפ”, ומלבד הסטודנטים מאוניברסיטת ייל, השתתפו בו כעשרה סטודנטים מהטכניון (חיפה ושלוחת תל-אביב) ועוד 6 סטודנטים מאוניברסיטאות מספרד, מקסיקו וסין. בשבוע זה נחשפו הסטודנטים ליזמות ישראלית ולקשר בין אקדמיה, תעשייה וחדשנות. בין ההרצאות: “התרבות החדשנית של ישראל”, “הון ויזמות – המודל הישראלי” ו”יזמי היי-טק סדרתיים בישראל”. ויויאן, סטודנטית סינית מאוניברסיטת ייל, אמרה כי “עד כה קישרתי את ישראל עם מתיחויות וסכסוכים בלבד, אבל בשבוע הזה גיליתי כאן ארץ שהיא קסם, ארץ מודרנית מאוד, רב תרבותית, עם אנשים חמים, חכמים וסקרנים.”

אורן דבוסקין, תלמיד תכנית ה-MBA  בטכניון, אמר כי “זה היה שבוע מרתק ואינטנסיבי, שבו קיבלנו פרספקטיבה רחבה על אקדמיה ויזמות, אסטרטגיה והיבטים פיננסיים, בין השאר מממציאים שהפכו ליזמים. הבנתי טוב יותר כמה חשוב ליזם לראות את התמונה הגדולה, ולבדוק מי ירצה את הטכנולוגיה שלו לפני שהוא מפתח אותה.”

“ההיגיון הפנימי של התוכנית,” אמר ד”ר יוקלה, “הוא שביזמות אין ‘מתכונים סודיים’ ואין מתכונים בכלל, אבל אנחנו יכולים לתת לסטודנטים את התבלינים שבעזרתם הם יכינו את התבשיל הייחודי שלהם. כל המשתתפים בשבוע הזה היו סטודנטים מבריקים, אבל נדמה לי שהתהליך שהם עברו כאן הבהיר להם כמה מורכבת עבודת היזמות, ומהן התכונות החשובות ליזם מעבר לידע שהוא יכול ללמוד באוניברסיטה.”

במסגרת חברותו של הטכניון ברשת GNW נסעו גם שישה סטודנטים מתוכנית ה-MBA  של הטכניון לחו”ל: ארבעה סטודנטים לאוניברסיטת Yale, ושניים לאוניברסיטת FUDAN שבסין.

 

מיקוד אור לייזר על ננו-חורים זעירים ישפר משמעותית את הדיוק בריצוף DNA

חוקרי הטכניון הצליחו לפתח שיטה חלוצית המבוססת על ננו-חורים (חורים בגודל 5-2 ננו-מטר) במצב מוצק בשבבי סיליקון, לצורך פיתוח טכנולוגיה חדישה לריצוף מולקולות DNA בשעה שהן עוברות דרכם. כך מפרסם כתב העת המדעי היוקרתי Nature Nanotechnology.

“ריצוף DNA זול ומהיר מאוד יחולל מהפיכה בשירותי הבריאות ובמחקר הביו-רפואי, ויקדם פריצות דרך בפיתוח תרופות, ברפואה מונעת וברפואה אישית”, אומר פרופסור עמית מלר מהפקולטה להנדסה ביו-רפואית. “באמצעות גישה לרצף השלם של הגנום של האדם יוכל הרופא לקבוע את הסבירות שהוא יפתח מחלה גנטית ספציפית או שיגיב באופן חיובי לתרופות מסוימות”.

למטרה זו השקיע פרופסור מלר חלק ניכר מזמנו בעשור האחרון בפיתוח השיטה החלוצית. כעת גילה פרופסור מלר, יחד עם צוות חוקרים מהטכניון ומאוניברסיטת בוסטון, דרך פשוטה לשפר את הרגישות, הדיוק והמהירות של שיטה זו, ובכך להפוך אותה לאופציה ישימה ומועילה אף יותר בריצוף DNA או באיפיון של חלבונים קטנים כגון יוביקיוטין במצבם הרגיל, המקופל.

במהדורה המקוונת של Nature Nanotechnology הראה הצוות כי מיקוד לייזר ירוק (מקור אור זמין מסחרית, המצריך הספק נמוך) על ננו-חור מגביר את הזרם בקרבת דפנות החור, השרוי בתמיסה אלקטרוליטית (מי מלח). כאשר הזרם גובר, הוא סוחף עמו את האלקטרוליט בכיוון ההפוך לזה שבו נכנסות דגימות ה-DNA. המים הזורמים הופכים למחסום המאט את מעבר ה-DNA בחור (ראה איור). כתוצאה מכך, הננו-חישנים משפרים את הרזולוציה שלהם בקריאת ה-DNA כאשר זה חוצה את החור ומזהים חלבונים קטנים שאי אפשר לזהות בדרכים המקובלות.

פרופסור מלר אומר: “התופעה שאנחנו מתארים במאמר – מטען פני שטח הנוצר על ידי האור – מאפשרת להדליק ולכבות באופן מידי את ה’בלמים’ הפועלים על ביו-פולימרים בודדים, כגון DNA או חלבונים העוברים דרך הננו-חורים. דבר זה משפר באופן דרמטי את הרזולוציה של ננו-חורים במצב מוצק, חורים שאפשר לשלב בקלות בריצוף DNA עתידי המבוסס על ננו-חורים, ובטכנולוגיות לזיהוי חלבונים. האטת ה-DNA חיונית לריצוף DNA ו-RNA באמצעות ננו-חורים, ולכן הננו-חישנים עשויים למסור לנו מידע מדויק על מה שעובר דרכם.”

“המטרה היא להחזיק את זוגות-הבסיס (של הנוקלאוטידים) בחלל החישה של הננו-חורים כדי שימסרו את המידע האמור (כלומר יקבעו אם זה A, C, G  או T),” אומרת אחת ממחברי המאמר, אליסון סקווירס – סטודנטית מאוניברסיטת בוסטון, שעבדה גם בטכניון וייצרה ננו-חורים במחקר זה. “כדי להצליח במשימה, האות צריך להיות שונה במידה מספקת לכל בסיס. אם הדגימה עוברת דרך האזור החש מהר מדי, קשה לחישנים לפרש את האות ולזהות נכון את החלבון.”

פרופסור מלר וצוותו אפיינו את שיעור הגידול בזרם בנוכחות תאורת לייזר משתנה וחורים בגדלים שונים. המטרה הבאה שלהם היא לחקור באופן מפורט יותר את המנגנון שבבסיס הגידול בזרימה המשטחית  כשהלייזר הירוק מכוון לננו-חור. חקירה זו צפויה להוביל לשיפור נוסף ברגישות ובדיוק בריצוף DNA .

קישור למאמר:

http://www.nature.com/nnano/journal/vaop/ncurrent/full/nnano.2013.221.html

 

קירה רדינסקי סיימה את הדוקטורט ויצאה לדרך חדשה, עם תוכנה מהפכנית לניבוי עסקי ועם זריקת עידוד מ-MIT Technology Review

בשנה שעברה נפרדה קירה רדינסקי מהטכניון אחרי עשור של לימודים אינטנסיביים, שהחלו בגיל 15 והסתיימו בקבלת תעודת הדוקטורט, וכיום היא שקועה עד מעל לראש בסטארט-אפ החדש שלה, SalesPredict.  ימי העבודה שלה ארוכים אבל מרתקים – “כי אני בוחרת בעצמי את הפרויקטים שלי, ועושה מה שאני הכי אוהבת” – והחופשות שלה קצרות אבל הכרחיות: “כי חופשה היא הזדמנות לפגוש אנשים חדשים, שהם בעצם העולמות הכי מעניינים שאפשר לגלות.”

 ספרי קצת על SalesPredict .

זו חברת תוכנה שהקמתי יחד עם ירון זכאי-אור. מה שאנחנו מציעים ללקוח שלנו הוא מערכת שמספקת לו את ה’לידים’ הרלוונטיים – כלומר את רשימת הלקוחות הפוטנציאליים שלו –  וזאת על סמך כריית מידע ממערכת ה-CRM  של הלקוח.

 וזה עובד?

בהחלט. הפתרון שלנו משפר משמעותית את המכירות – שיפור של 75% עד 100%. יש לנו נבחרת מצוינת של מהנדסים, מדעני מידע ומומחים לעסקים, שפועלת יחד כדי לרתום את המדע לתחום העיסקי. לשמחתי, משקיעים כמו ‘פיטנגו’ רואים את הפוטנציאל שלנו, והשקיעו בנו השנה מיליון דולר. אני מאמינה שאנחנו עושים כאן משהו עצום, שישנה את פני הכלכלה.

 מה הקשר למחקר שלך בטכניון?

העיקרון דומה: ניבוי ארועים עתידיים (או יצירת מידע חדש) על סמך ארועי עבר (או מידע קיים). במהלך המחקר בטכניון גיליתי, למשל, שסופות הוריקן מובילות לעליה במחיר הנפט. גיליתי שכשאישיות בכירה עושה דהומניזציה של אוכלוסיית-מיעוט כלשהי באמצעות כינויי גנאי כגון ‘עכברושים’ או ‘ג’וקים’, זהו, במקרים רבים, סימן מקדים לרצח עם. כיום אני יודעת לחזות התפרצות של מגיפות כולרה.

 תוכלי להרחיב בעניין האחרון?

בשיטה שפיתחתי גילינו שהשילוב בין בצורת וסופות מוביל ב-84% מהמקרים למגיפת כולרה. ב-1982, לדוגמה, היתה בבנגלדש בצורת, וכעבור שנה התחוללו שם סופות. התוצאה: כולרה. ב-2006 היתה בצורת בְּאנגולה, וכעבור שנה סופות, ואז – כולרה. המערכת שפיתחתי מגלה את הדפוסים האלה, את המִתאמים האלה, ומשליכה אותם על העתיד. כך הצלחנו לחזות התפרצות של כולרה בקובה – אחרי 130 שנה של הפוגה מהמחלה.

 מה אפשר לעשות עם המידע הזה?

בהקשר של כולרה, אספקה של מים נקיים בולמת את מגיפת הכולרה. המערכת שלי אמנם לא יכולה לספק בעצמה את המים האלה, אבל היא יכולה לכוון גופים ממשלתיים ואחרים לפתרון הנכון. כיום יש לי קשרים עם ארגונים שונים במטרה ליישם את הידע הזה בשטח. בנושא אחר, הצלחנו לנבא התקוממויות במצרים ובטורקיה על סמך המִתְאָם בין מחירי לחם גבוהים ואלימות משטרתית לבין התקוממות עממית – מִתאם שפועל בכ-90% מהמקרים. הידע הזה עשוי לכוון את מקבלי ההחלטות להתנהגות אחראית יותר, שהיא אינטרס של כולנו.

 מהיכן את אוספת את המידע?

מדובר בכמויות אדירות של מידע, ולכן חייב להיות כאן איסוף אוטומטי – זה הכוח של השיטה שפיתחתי. במחקר בטכניון סרקתי ספרוּת מ-500 השנים האחרונות, ובתוכה כל החומר שהתפרסם בניו יורק טיימס משנת 1851 ואילך, בניסיון למצוא מִתאם חזק בין ארועים מסוגים שונים.

 את מחפשת קשרים ספציפיים?

לא, וזו הגדוּלה של המערכת – שהיא מגלה מִתאמים במקומות לא צפויים. המחשב אינו חכם יותר מהאדם, אבל הוא מסוגל להתמודד עם כמות עצומה של נתונים ולמצוא קישורים בלתי צפויים. מאחר שמדובר בתהליך של למידה (מתוך הכללות), אנו מצליחים לזהות מִתאמים שלא היינו מוצאים באמצעות אינטואיציה אנושית.

לדוגמה, בשלב מסוים גיליתי שצפויה עלייה עולמית במחירי האייפדים. זה בהחלט עניין אותי ברמה האישית מפני שרציתי לקנות אייפד, אבל בנוסף לאכזבה האישית התעוררה בי סקרנות – למה שמחירי האייפדים יעלו? בדיעבד הסתבר שאחד המפעלים שמספקים רכיבים למכשירים האלה נפגע בצונאמי ביפן. זה קשר שלא יכולתי לחשוב עליו בעצמי ולכן לעולם לא הייתי מחפשת אותו באופן יזום. אגב, התחזית ההיא התממשה תוך חודשיים.

 מהן מגבלות החיזוי שלך?

ראשית כל, אני יכולה לזהות רק תבניות שכבר התקיימו בעבר. שנית, אני זקוקה למידע, ולא בכל תחום המידע זמין ופומבי. לדוגמה, הייתי רוצה מאוד לנתח את הקשר בין סטטוסים בפייסבוק לבין התאבדויות, וכך לנבא – ואולי למנוע – התאבדויות עתידיות. אבל כאן, כמו בתחומים אחרים, יש מגבלות הקשורות להגנת הפרטיות. בעניין הזה אני מאמינה בפתיחת המידע – כולל מידע גנטי וביומטרי – כאמצעי לשיפור ההתמודדות שלנו עם מחלות ובעיות אחרות. ככל שיהיה יותר ידע, היכולות שלנו ישתפרו. ברור שלא צריך להיות פזיז בחשיפת מידע לציבור, אבל גם לחשש מחשיפת מידע יש מחיר משמעותי.

 יש מישהו שמשמש לך מודל לחיקוי?

אילון מאסק, מייסד ‘טסלה’, בגלל האומץ לשאוף לדברים גדולים באמת שנראים בלתי אפשריים, ולממש את השאיפה הזאת באמצעות טכנולוגיה מהפכנית. גם אני רוצה להיות כמוהו: להשפיע, לשנות, להטביע חותם. אני רוצה להיזכר כמי ששינתה משהו בעולם, זאת אומרת שתוך עשר-עשרים שנה אוכל להסתכל לאחור ולהיות מרוצה ממה שעשיתי, מההשפעה החיובית שלי על האנושות. זה בהחלט הדחף העיקרי שמניע אותי.

 יש לך חגורה שחורה בקרטה. מה הקשר?

אני מאמינה שיש קשר מהותי בין קרטה, מחקר וקריירה עסקית. בשלושת התחומים אתה חייב לדעת להתאושש מכשלונות ולנסות שוב ושוב, גם אם אינך יודע מה תהיה התוצאה. כשאתה מאמין בעצמך, אין לך שום סיבה להרים ידיים.

  מטאורית

 “המחשב אינו חכם יותר מהאדם, אבל הוא מסוגל להתמודד עם כמות עצומה של נתונים ולמצוא קישורים בלתי צפויים.”

 קירה רדינסקי נולדה באוקראינה ועלתה לישראל כילדה קטנה. “השקיעו בי הרבה, ולמדתי לקרוא בגיל 4.” בבחינת הבגרות במתמטיקה קיבלה 99, ניגשה למועד ב’ – ושוב קיבלה 99.  בגיל 15 היא החלה ללמוד בטכניון, וכאן השלימה שלושה תארים בהנחייתו של פרופסור שאול מרקוביץ’ (מדעי המחשב). במהלך הדוקטורט, שכותרתו Learning to Predict the Future using Web Knowledge and Dynamics,  נסעה לחטיבת המחקר של מיקרוסופט ארה”ב, ושם עבדה עם אריק הורוביץ ועם סוזן דומיי. “מהו הטכניון עבורי?  מקום שנתן לי ללכת עם הסקרנות שלי כמעט בלי הגבלות – ואלה התנאים להתפתחות של פריצות דרך מדעיות. הטכניון, ובעיקר תוכנית המצוינים, איפשרו לי לעסוק במחקר כבר בתקופת התואר הראשון, ולהתעמק בכל תחום שעניין אותי. הלימודים כאן היו גם הזדמנות לפגוש אנשים מדהימים, ביניהם המנחה שלי, פרופסור שאול מרקוביץ’.”

מחקריה של ד”ר רדינסקי זיכו אותה בפרסים מטעם גופים שונים, ביניהם גוגל, יאהו ופייסבוק, והשנה היא שובצה ברשימת ‘הממציאים הצעירים’ של מגזין MIT Technology Review ל-2013. ברשימה זו נחשפים מדי שנה 35 ממציאים בולטים שגילם אינו עולה על 35, וד”ר רדינסקי נכנסה אליה “בהיותה ממציאה יוצאת מן הכלל, ולנוכח עבודתה הבולטת בתחום התוכנה”. עם כוכבי העבר ברשימות ‘הממציאים הצעירים’ נמנים לארי פייג’ וסרגיי ברין, מייסדי גוגל; מארק צוקרברג, ממייסדי פייסבוק; וג’ונתן אייב, המעצב הראשי של אפל.

“קירה היא חוקרת מבריקה בעלת תכונות ייחודיות,” אומר פרופסור מרקוביץ’, שהנחה אותה בלימודיה לתארים מתקדמים בטכניון. “היא משלבת יכולת אינטלקטואלית, יצירתיות וסקרנות עם העזה – שילוב נדיר שאופייני לממציאים מצטיינים – ובמחקר הדוקטורט שלה היא תקפה בעיה שנראתה בלתי פתירה בכלים הנוכחיים. ההעזה שלה בבחירת הבעיה, והיכולת המדעית שהפגינה בפתרונה המוצלח, הן שהביאו להכללתה ברשימה של MIT”.

הטכניון השיק תכנית חדשה וייחודית לסטודנטים דוברי רוסית: שנה ראשונה של לימודי הנדסה ומדעים בשפה הרוסית, תוך לימוד אינטנסיבי של השפה העברית. משנת הלימודים השנייה ישתלבו הסטודנטים בלימודים בעברית בפקולטות הרגילות של הטכניון, ביחד עם הסטודנטים הישראלים. מחזור ראשון ובו 22 סטודנטים בגילאי 17-25, שהגיעו לישראל במיוחד מרוסיה, אוקראינה, בלארוס ומולדובה, החל החודש את לימודיו בטכניון. הפרויקט המנוהל ומופעל על ידי בית הספר הבינלאומי של הטכניון, נבנה בשיתוף פעולה עם הארגונים “נתיב” ו”מסע” יחד עם משרד החינוך שאחראי על לימודי העברית בתכנית.

“ההגעה שלכם לכאן היא מעשה חלוצי,” אמר לסטודנטים נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא, “הלוואי וסבא שלי שהגיע בגיל 17 מאוקראינה לישראל יכול היה לראות אתכם היום. תטיילו בארץ ותיהנו מהתרבות, מהאנשים ומהנופים. תאכלו פלאפל ותלמדו עברית. נבחרתם בקפדנות לתכנית. אתם קבוצת נוער מובחרת, ואני מקווה מאוד שתישארו כאן לאחר הלימודים.”

ראש “נתיב”, גב’ נעמי בן עמי, סקרה בפני הסטודנטים את הישגי הטכניון ואת מגוון האפשרויות העומדות בפניהם. “תהליך המיון לקבלה לטכניון החל לפני חצי שנה,” אמרה. “זה היה תהליך מקצועי שבו נבחרו הטובים ביותר. עשיתם החלטה אמיצה וטובה.”
ד”ר שרה רובינשטיין ממשרד החינוך בירכה אף היא את התלמידים, והזכירה כי במהלך השנה הקרובה תוקדש תשומת לב לשיפור השליטה בעברית: “השנה תלמדו ברוסית, תלמדו עברית ובשנים הבאות אנו מקווים שתוכלו להשתלב בכל פקולטה שתרצו בטכניון.”

“הסטודנטים בתכנית לומדים מכינה קצרה של ארבעה חודשים בשפה הרוסית שכוללת לימודי מתמטיקה, פיזיקה ועברית ולאחר מכן ארבעה קורסים אקדמיים טכניוניים שמהווים את הבסיס ללימודי הנדסה ומדעים בכל הפקולטות של הטכניון,” סיפר אריאל גבע, מנהל בית הספר הבינלאומי בטכניון, “בנוסף לומדים הסטודנטים לימודי עברית אינטנסיביים בהיקף של כ-400 שעות לאורך השנה. לאחר סיום מוצלח של שנת הלימודים הראשונה יוכלו הסטודנטים להמשיך בכל הפקולטות המדעיות וההנדסיות בטכניון בהתאם לציוניהם.”

פרופסור ארנון בנטור, ראש בית הספר הבינלאומי ומנכ”ל הטכניון, אמר: “אחת המטרות העיקריות של התכנית היא לעודד את הסטודנטים להשתלב בטכניון כסטודנטים מן המניין. במידה והם יעשו כן, הם יהיו זכאים לסיוע ממשרד הקליטה – מימון מלא של לימודיהם בטכניון. בנוסף אנו פועלים לגיוס סטודנטים שאינם זכאי עליה, שיגיעו ללמוד בטכניון בשל איכותו האקדמית.”

התלמידים עצמם בחרו לשתף את הנוכחים בחוויותיהם בדרך מקורית. חמישה מהם עלו לבמה וסיפרו ברצף את סיכום תהליך הקליטה בישראל. “בשלושת החודשים הראשונים שהגענו לישראל, סיירנו במקומות שונים ויפים, מהגליל ועד הנגב,” סיפרו. “ראינו את הכנרת, את ירושלים ואת השומרון. עברנו בדרך בחמש אוניברסיטאות נבחרות, נחשפנו להרצאות וקיבלנו סקירות על אפשרויות הלימוד. אחרי שהגענו לטכניון, קיבלנו החלטה פה אחד – אנחנו נשארים פה.”

 

עיריית חיפה העניקה, מתקציב פרויקטים משותפים עם הטכניון, מלגות ל-119 דוקטורנטים ול-147 סטודנטים לתואר שני, תושבי העיר חיפה, הלומדים בשנת הלימודים הנוכחית בטכניון. המימון למלגות, בסך כולל של 4 מיליון ₪, התקבל בטכניון זו השנה השלישית ברציפות, הודות לשיתוף הפעולה בין העירייה והטכניון עליו הוחלט לפני מספר שנים.

ועדת ההיגוי המשותפת לעירייה ולטכניון בחרה לתעדף את נושא המלגות כחלק ממדיניות עיריית חיפה אותה הוביל ראש העיר יונה יהב, הרואה בעידוד השכלה אקדמית ובתמיכה בסטודנטים תושבי העיר כלי חשוב בחיזוק חיפה ושמירה על צביונה כעיר מטרופולין רב תרבותית המהווה מרכז טכנולוגיה ותעשייה לחיזוק הצפון .

לצד מימון המלגות הוחלט על מיזמים נוספים בנושאים אקדמיים, תוך מתן דגש על עידוד תלמידים ללמוד את המקצועות המדעיים ברמה מוגברת והשתתפות בפעילויות שעיקרן מדע, שותפות בתכנון המרחב העירוני ופעילויות סטודנטים ברחבי העיר.

נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא הודה לראש העיר על תרומת העירייה למימון המלגות, ואמר: “עידוד ההשכלה האקדמית והתמיכה בסטודנטים הם כלים חשובים לחיזוקה של חיפה ולקידום עתידה הטכנולוגי. הטכניון ובוגריו הפכו את חיפה לעמק הסיליקון של המזרח התיכון, וקיימת סינרגיה בין הטכניון ובוגריו לעיר חיפה.”

ראש העיר יונה יהב אמר: “המחסור במהנדסים בעוד כעשור, יכול לסכן את מעמדה של מדינת ישראל כמדינה מובילה בתחומי ההיי-טק. לטכניון תפקיד מרכזי בהסמכת מהנדסי העתיד של מדינת ישראל ועליו להוביל תכנית לאומית למתן מענה למצב שנוצר, כל זאת מבלי לפגוע באיכות ההוראה של הטכניון המציבה אותו בין המוסדות המובילים בעולם”.

עבודות הגמר מוצגות עד סוף נובמבר בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון

טקס הענקת פרסים על עבודות גמר מצטיינות התקיים בשבוע שעבר בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, מדובר בפרויקטים של מחזורי הסטודנטים שסיימו את לימודיהם בשנים 2012 ו-2013. הסכום הכולל של הפרסים שהוענקו במהלך הערב עומד על 164,000 שקלים.

במקומות הראשונים זכו הפרויקטים הבאים: עדי באום, הפרס ע”ש יחיאל אדמוני ז”ל בסך 6,000 שקל על הפרויקט באדריכלות נוף “מתערבים במרחב/אקטיביזם עירוני כהשראה למתכנן”. עדי גפן גלזר, פרס ראשון ע”ש יחיאל ויוסף סגל ז”ל, לשנת 2013 בסך 6,000 שקל על הפרויקט באדריכלות נוף “יפו פינת בת ים”; יאיר וייס, פרס ראשון ע”ש ישראל וליאון רייסקין ז”ל, לשנת 2012 על סך 10,000 $ על הפרויקט “בין תשתיות עיר לים”; איגור גרושקו, פרס ראשון ע”ש ישראל וליאון רייסקין ז”ל לשנת 2013 על סך 10,000 $, על הפרויקט “אסטרטגיה שלישית, פעולה בציר Z”; אוליבר שלבי, פרס ניקסייר על הפרויקט “העיר השלישית”.

נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, הדגיש בפתיחת הטקס את חשיבותה של הארכיטקטורה, ואמר כי במיזם החדשנות המשותף של הטכניון ואוניברסיטת קורנל בניו יורק מוקדש מרכז שלם – “הסביבה הבנויה” (Built Environment) – לסוגיות הקשורות בארכיטקטורה.
דיקן הפקולטה, פרופסור יהודה קלעי, ציין כי פרסי הצטיינות כמו אלה שחולקו בערב זה דוחפים את הסטודנטים למצוינות, ולכן חשוב לתת להם חשיפה בטקס פומבי ומכובד.

את האירוע הנחתה יו”ר ועדת הפרסים, פרופ”ח רבקה אוקסמן. העבודות נשפטו על ידי אדר’ נוף גדעון שריג, אדר’ נוף גיל הר-גיל, אדר’ דן פרייס, אדר’ אודי כסיף, פרופ’ צבי אפרת, ד”ר אירית צרף נתניהו, המעצבת כרמלה וולף יעקב ואדר’ שי וינשטיין.
האדריכל צבי אפרת שיבח את הסטודנטים על המעוף ועל ההעמקה, ועל כך שהם נמנעים מ”השווצות” המאפיינות פרויקטי-סטודנטים בבתי ספר רבים לאדריכלות.

את הפרויקט הזוכה בפרס ניקסייר בחרו הסטודנטים וחברי הסגל האקדמי והמנהלי של הפקולטה בדרך בלתי שגרתית: הצבעה חשאית בכדורי פינג פונג.

בין הפרויקטים שהוצגו ונשפטו במהלך הערב: “בין תשתיות עיר לים” של יאיר וייס – סינרגיה בין אדם לסביבה באזור מפרץ חיפה; The Method of Madness  של יאיר טייטלבוים – פיתוח מתחם אבארבנאל בבת ים; Haifa breaks ground של איגור גרושקו – תוכנית חדשנית לשימורה של חיפה כ”עיר גנים” ולמניעת הפיכתה ל”עיר מגדלים”; “מתערבים במרחב” של עדי באום – התערבות קהילתית בהחייאת מתחם בי”ס בוסמת בשכונת הדר בחיפה; “יפו פינת בת ים” של עדי גפן גלזר – יצירת מרחב של טבע, נוף ופעילות בתפר בין שתי הערים; “רק על הפסים” של עדי מילר – בנימינה כמרחב בהשתנות; “התנועה זורמת” של ארי פיין – מרחב מקשר בין מערכות בלב מטרופולין ת”א; “השדות של טייבה” מאת אמין יאסין; “תשבצים/מאונך מאוזן” מאת עדי פלדהקר; ו”חיזוק חיוב – אחריות ציבורית בתכנון המרחב האורבאני” מאת שירה בילואוס.

עדי גפן גלזר, שזכתה בפרס הראשון ע”ש סגל על עבודתה באדריכלות נוף “יפו פינת בת ים” אמרה: “כחיפאית שאוהבת ים חיפשתי אזור שקשור לים. חתרתי לקשר את הטבע והים לעיר, ולמעשה להחדיר אותם לתוכה. ‘ואדי הרקמות’ שתכננתי יאפשר לתושבי האזור – יהודים, מוסלמים ונוצרים – ללכת באזור מונמך, שבו אפשר לחוש את הטבע ולהריח את הים. המהלך הזה גם מטשטש את קו התפר האורבני בין הערים. התחלתי מתכנון כולל אבל הגעתי לרזולוציה מאוד מדויקת, כולל מרפסת התצפית ומבנה הוואדי.”

איגור גרושקו, שזכה בפרס הראשון ע”ש רייסקין על עבודתו “אסטרטגיה שלישית, פעולה בציר Z”, אמר: “רוב התוכניות האדריכליות מתייחסות לערים תלת ממדיות כמו חיפה כאילו היו שטוחות, דו ממדיות, כמו תל אביב. כאילו ההר הוא מישור. הפרויקט שלי מחלץ את הדיון מן הקונספט הדו-ממדי שבו הוא שבוי, ומציע לשנות את פני העיר חיפה באמצעות פיר אנכי שיחבר בין ציר הכרמל לציר המנהרות. אם לא נפתח את התפיסה הזאת, נגלה תוך כמה שנים שחיפה הפכה מ’עיר גנים’ ל’עיר מגדלים’.”

עבודות הגמר מוצגות עד סוף נובמבר בגלריית פ.ק.ה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון.