על פעילותו המתמשכת בהידוק הקשרים בין מדענים ישראלים וגרמנים

כל הדוברים בטקס ציינו את מערכת היחסים הטובה, אך הרגישה, בין גרמניה לבין ישראל והדגישו את חשיבות שפת המדע כשפה מגשרת ובונה אמון. נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, אמר כי הטכניון נהגה באוניברסיטת ברלין והוקם על ידי מדענים יהודים ילידי גרמניה. “מערכת היחסים הטובה נקטעה באיבה ובצורה אכזרית ונוראה במלחמת העולם השניה”, אמר. “מאז משתקמים היחסים העדינים בין שתי המדינות, והם דורשים אנשים מסורים כפרופסור אפלויג שיתרמו לשיפור מתמיד של יחסים אלה. השפה בה בחר פרופסור אפלויג היא שפת המדע”.

השגריר מיכאליס אמר כי זו הפעם הראשונה שהוא מעניק את האות בישראל. “שיתוף הפעולה המדעי בן גרמניה לבין ישראל רב ועמוק”, הדגיש. “אתה, פרופסור אפלויג, הוא אחד החשובים בין אלה התורמים לשיתוף פעולה זה”.

ראש העיר חיפה, עו”ד יונה יהב, אמר כי לעירו יש יחסים הדוקים עם חמש ערים בגרמניה.

פרופסור אפלויג הודה על קבלת האות החשוב. הוא סיפר כי לא קל היה לו בתחילת דרך שיתוף הפעולה עם מדענים גרמנים, בה בחר. “גם אני וגם ציפי רעיתי באים ממשפחות ניצולות שואה. אני נולדתי בבוכרה, אוזבקיסטן, לשם נמלטה משפחתי מפולין. בילדותי גדלתי עם רגשות קשים כלפי גרמניה. זו לא הייתה הקדמה מבטיחה לשהותי בגרמניה במסגרת הבתר דוקטורט שלי, לשם הגעתי בעקבות המנחה שלי מפרינסטון. המדענים הגרמנים הראו לי פנים אחרות של גרמניה ומאז שהיתי רבות בגרמניה, מדענים גרמנים ביקרו רבות בטכניון, עם רבים התידדתי, אחדים נהפכו לחברים לחיים. אני מאמין בכל מאודי שמדע יכול לשמש גשר של ידידות בין עמים”.

פרופסור אפלויג הרבה לנסוע עם הסטודנטים שלו לכנסים בגרמניה, בתמיכת קרן “מינרוה”. באחד מהם, אשר התקיים בבלנקזי, אתר כנסים קסום השייך לאקדמיה למדעים של ברלין, השתתפו 65 איש, מהם 18 מדענים והשאר סטודנטיות וסטודנטים לכימיה ולפיסיקה, מחציתם מגרמניה ומחציתם מישראל. רבה חשיבותם של המפגשים הללו, המשלבים מדע, סדנאות לימודיות ואירועים חברתיים. על המפגש הזה אמר פרופסור אפלויג: “זה היה אירוע חשוב, מעניין ומרגש, אשר יתרום בודאי להידוק שיתוף הפעולה בין מדענים ישראלים וגרמנים וליצירת גשר בין מדעני העתיד בשתי המדינות”.

בטכניון פועלים 11 מרכזי “מינרוה” ובמסגרת זו הקים פרופסור אפלויג, ביחד עם פרופסור ששון צחייק מהאוניברסיטה העברית, את מרכז “ליזה מייטנר לכימיה קוונטית חישובית”.

האוניברסיטה של ברלין העניקה בזמנו לפרופסור אפלויג תואר “דוקטור לשם כבוד”, והוא היה בכך למדען הישראלי הראשון שקיבל תואר נכבד זה מאוניברסיטה זו, שבה נהגה רעיון הקמת הטכניון בחיפה לפני יותר ממאה שנה. ראשי האוניברסיטה אמרו אז כי פרופסור אפלויג מקבל את התואר על הישגיו המדעיים החשובים בחקר הכימיה של תרכובות אורגנו-סיליקון, והדגישו את חלקו הרב בקידום היחסים המדעיים עם מדענים גרמנים.

בתמונה: פרופסור אפלויג (משמאל) מקבל את האות מידיו של שגריר גרמניה בישראל, אנדראס מיכאליס. צילם: יואב בכר, דוברות הטכניון

בית הטכניון חגג בסוף השבוע שעבר עם חתן פרס נובל, פרופסור מחקר דני שכטמן, היוצא בשבוע הבא לשטוקהולם לקבלת הפרס היוקרתי. “השמחה שלנו אינה רק על שעוד אחד משלנו זכה בפרס היוקרתי בתבל, אלא על שהאמת המדעית ניצחה”, אמר נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא.

גם שגרירת שבדיה בישראל, אלינור המרשלד, התיחסה בדבריה לעמידתו העיקשת של פרופסור שכטמן על הגילוי שלו, שנים רבות נגד דעתה של הקהילה המדעית כולה. “אנו מעריכים לא רק את הגילוי של הגביש הקוואזי-מחזורי, אלא את דרכך המדעית”, אמרה לחתן הפרס.

ראש העיר חיפה, עו”ד יונה יהב, העניק לפרופסור שכטמן אזרחות כבוד של העיר. “הבשורה הטובה היא שההחלטה התקבלה פה אחד במועצת העיר. הבשורה הפחות טובה היא שהחלטנו לא לפטור אותך מתשלום ארנונה”, אמר לקול צחוקו של הקהל.

חתן פרס נובל בכימיה לשנת 2004, פרופסור מחקר אהרן צ’חנובר מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון, אמר לפרופסור דני שכטמן: “ברוך הבא למועדון. אתה מצטרף היום לחבורה יוצאת מן הכלל”. אשר לקבלת הפרס בכימיה על ידי ארבעה מדענים ישראלים עד כה (הפרופסורים אברהם הרשקו, עדה יונת, דני שכטמן והוא עצמו), אמר פרופסור צ’חנובר: “כימיה היום היא מושג הרבה יותר רחב מאותו מושג צר שנהגנו להכיר עד כה”.

פרופסור שכטמן הודה לקהל הרב: “בדרך כלל איני מתרגש”, אמר. “הערב אני נרגש. אני חש בהרבה פירגון. אני מרגיש טוב ליד הדוכן הזה. כאן התחלתי ללמד את קורס היזמות לפני 25 שנים, כדי לעודד את היזמות הטכנולוגית במדינת ישראל. אני ציוני ורוצה שיהיה טוב לחיות בארץ הזו. אני קורא מכאן לחינוך טוב לכולם, כי בלי חינוך טוב לא תהיה לנו תקומה”.

הוא גילה כי החליט עם ראש העיר יונה יהב לקדם יוזמה לחינוך מדעי לילדי הגנים בחיפה. “אעשה כמיטב יכולתי לקידום החינוך במדינת ישראל”, הבטיח.

הנחה את הטקס דיקן הפקולטה להנדסת חומרים בטכניון, פרופסור ויין קפלן.

בתמונה: פרופסור שכטמן מודה למברכיו. משמאלו – פרופסור פרץ לביא, נשיא הטכניון. צילום: שלמה שהם, דוברות הטכניון.

“מטופלים טרנסג’נדרים עדיין זוכים ליחס מנוכר, מזלזל ושופע בּוּרוּת מהממסד הרפואי”. כך אמרו חוקרים ביום העיון השנתי ה-17 על יחסי מטופל-רופא, ע”ש פרופסור אהרון ולירו ז”ל, ממייסדי הפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון.

יום העיון שהתקיים בפקולטה לרפואה זימן לפקולטה קהילה מיוחדת במינה – אנשים שפונים לפסיכיאטרים ולכירורגים למרות היותם בריאים בנפשם ובגופם. זוהי קהילת האנשים טרנסג’נדרים – אנשים שנולדו בגוף שאינו “הגוף הנכון” מבחינתם.  “הטבע בגד בנו,” כפי שניסחה זאת פאולה, צעירה טרנסג’נדרית שסיפרה לקהל על חוויותיה והתמודדותה עם המערכת הרפואית.

“אנחנו, כרופאים, חייבים להבין מיהם האנשים  האלה, מהן הרגישויות שלהן ומה הציפיות שלהם מאיתנו,” אמר המנחה, ד”ר רבינוביץ’. “בניגוד לאדם ההומוסקסואל, שיכול להתחיל לחיות את חייו החדשים ברגע שהוא מכיר בנטייתו, או ברגע שהוא ‘יוצא מהארון’, האדם הטרנסג’נדרי זקוק לסיוע רפואי במימוש השינוי הגופני שהוא שואף לו. ואנחנו, הרופאים, לא תמיד יודעים איך ‘לאכול’ אותו, איך לדבר איתו; האם זה הוא או היא?”

נורה גרינברג, מומחית למגדר העוסקת בייעוץ לקהילת הטרנס-ג’נדרים, אמרה כי אנשים אלה חווים אי-הלימה מגדרית מכיוון שזהותם המגדרית אינה תואמת את גופם ואת איבר מינם. “פער זה גורם מצוקה רבה, המשפיעה על חייו של האדם ומונעת ממנו לחיות חיים שלמים. הדרך היחידה להשתחרר מן המצוקה הזאת היא לחשוף את רגשות הזהות האמיתיים ולחיות על פיהם. כיוון שהגוף הוא חלק חשוב מאד של חוויית הזהות שלנו, ובעיקר של חוויית הזהות המגדרית, אין פלא שאנשים טרנסג’נדרים רבים מבקשים לשנות אותו על מנת להקנות לו מאפיינים של המגדר שעמו הם מזדהים. לשם כך הם זקוקים לרופאים ולרפואה.”

גב’ גרינברג אמרה כי חשוב מאוד שהרופא יפנה אל המטופל הטרנסג’נדר בלשון המגדר התואמת את הגדרתו העצמית של המטופל. “התעלמות מהגדרתו העצמית של המטופל מציבה את הרופא והמטופל משני הצדדים של מחיצה כוחנית. זהו מעשה כוחני המבטל לא רק את רגשות ההזדהות המגדרית של המטופל, אלא גם מחסל כל אפרות של קשר טיפולי המבוסס על כבוד ואמון הדדי. האדם הפונה אלינו הוא אדם שלא נוח לו בגופו הנוכחי – גופו הוא בעצם הבעיה שלו. לכן, כמי שעומדים לטפל בגוף הזה ולשנותו, עלינו להיות רגישים מאוד בשיחה עם המטופל ובטיפול עצמו. קודם כל עלינו לשאול אותו באיזה מין דקדוקי (זכר/נקבה) להשתמש, ולכבד א תשובתו. עלינו לדבר עם האדם – ולא עם גופו הנוכחי.

אחרי הרצאתה של גב’ גרינברג עלה לבמה א’, בחור צעיר, סטודנט לרפואה שסיים עתה את השנה הששית ללימודיו. הוא סיפר את סיפור חייו. “יש לי אחות גדולה ואחות קטנה, ותמיד קראו לנו ‘הבנות’. זה מאוד הפריע לי, אבל לא הבנתי למה. כשבבית הספר קיבלנו הזמנה לחוג כדורגל, למה המדריך לא מרשה לי להצטרף – ‘זה רק לבּנים’, הוא אמר. בגיל 16, כשהחברות שלי דיברו על הקמת משפחה, הרגשתי אי-נוחות מסוימת. הן לא הבינו למה. ובעצם, גם אני לא הבנתי.

“כיום אני בן שלושים. בגיל 23 שמעתי לראשונה את המונח טרנסג’נדר, מפיו של אדם טרנסג’נדר. פתאום מישהו ניסח במילים את מה שהרגשתי כל חיי – שאני לא נמצא בגוף הנכון. זו בדידות עצומה לחיות בלי להבין, בלי שיהיו לך מילים לתאר את מה שאתה מרגיש, בלי שתוכל להסביר. המפגש ההוא שינה הכל.

“כיום ברור לי מי אני. לא הייתי זקוק לשום רופא שיאשר לי את האבחנה הזאת. אבל הגילוי ההוא היה רק תחילת הדרך. סיפרתי בהדרגה לחברים ולמשפחה, ובדיעבד ברור לי שהיה להם קל יותר לקבל הודעה על כך שאני חולה בסרטן. הדיסוננס, הפער הזה בין הגילוי העצמי הנפלא לבין תגובת החברה, הוא דבר לא קל.

“ואז – ההליכים הרפואיים: פגישה עם רופא משפחה, פסיכיאטר, עם אינדוקרינולוג. ההליך הכירורגי. המפגשים האלה קשים מאוד – כל רופא וכל אחות וכל מזכירה רפואית בטוחים שמותר להם לשאול כל שאלה, פולשנית ככל שתהיה. “איך הגיבו ההורים? מה העמדה של החברה שלך בעניין הניתוח?” – אלה שאלות שלא היו נשאלות בשום סיטואציה אחרת של מפגש בין מטופל לצוות הרפואי. היו גם כמה רופאים נפלאים במהלך הדרך, אבל העוינות, הבּוּרוּת והמציצנוּת היו קשות מאוד. האנשים האלה לא הבינו כמה אנחנו רגישים לגוף שלנו – כי הוא הבעיה שלנו. אם היינו נשמות טהורות, בלי גוף, לא היתה לנו שום בעיה.”

“הקהיליה הרפואית, ככלל, מתייחסת לאנשים האלה כאל קוריוז,” אמרה גב’ גרינברג. יחסים נכונים בין מטופל וחולה דורשים התייחסות אחרת לגמרי, שבמרכזה כבוד לאדם – גם אם זוהי משמרת לילה שלנו בחדר מיון. האנשים האלה אינם חולים ואינם מופרעים – הם פונים אלינו כי הם סובלים מדיסוננס (פער) ין גופם לזהותם. התפקיד שלנו הוא לעזור להם במישור הגופני, אבל זאת בלי לפגוע בהם.

“ההגדרה הנוכחית ל’בעיה’ של האנשים האלה היא ‘הפרעת זהות מגדרית’ (Gender Identity Disorder),” אמרה הגב’ גרינברג,. “לשמחתי, במהדורה הקרובה של ה-DSM (כתב עת של האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה) תשונה ההגדרה ל- Gender Dysphoria, כשהגדרת ההפרעה מתייחסת למצוקה הנגרמת על ידי חוסר ההלימה המגדרית, ולא להזדהות המגדרית הקרוס-ג’נדריאלית עצמה.

“אנשים טרנסג’נדרים סבלו רבות מן הפתולוגיזציה של זהותם. בשנים האחרונות אנו רואים מגמה הולכת וגוברת לדה-פתולוגיזציה, שאחד מביטוייה הוא השינוי האמור ב-DSM. בעבר ניסתה הרפואה לפקח על הטיפול באנשים אלה באמצעות מודלים טיפוליים שמרניים ונוקשים שהמטופלים היו אמורים להתאי להם. בשנים האחרונות, עם התבססות מודל הזהות הטרנסג’נדרית על ריבוי ביטוייה, רווחת גישה טיפולית פתוחה יותר, עם אופציות רבות, כאשר הטיפול המוצע משתנה ממטופל למטופל בהתאם לצרכיו.”

“ככלל, התהליך ההסטורי נע לכיוון חיובי; התפיסה שאדם צריך להוכיח שהוא אדם טרנסג’נדרי ‘אמיתי’ מתחלפת בהבנה שהזהות המגדרית אינה דיכוטומית (נקבית או נשית, בלי אפשרויות ביניים) אלא היא רצף שבקצהו האחד נשיות טהורה ובקצהו האחר גבריות טהורה. בקצוות האלה אי אפשר למצוא אנשים אמיתיים – כולנו נמצאים היכן שהוא ביניהם.

“ולמרות ההתפתחות החיובית הזאת, מטופלים טרנסג’נדרים עדיין זוכים ליחס מנוכר, מזלזל ושופע בּוּרוּת מהממסד הרפואי. הבעיה הבסיסית היא הקונפורמיזם המגדרי הקיים, והעובדה שהרופאים שייכים ברובם לרוב השולט, כלומר לאוכלוסייה הסיסג’נדרית – אנשים שאינם טרנסג’נדרים, והמזדהים עם הגדר שלתוכו הם נולדו. כמו מרבית האוכלוסייה הסיסג’נדרית, גם הרופאים סובלים בחלקם הגדול מטרנספוביה – שנאה, תיעוב ואימה כלפי האדם הטרנסג’נדר, או חדורים גישה סיס-נורמטיבית, כלומר האמונה בכך שהזהות הסיסג’נדרית היא טבעית,  ובריאה וטובה יותר מזו הטרנסג’נדרית, וכל חריגה ממנה היא סוג של סטייה.”

“השלב ההכרחי בדרך לשינוי הוא ההבנה של כל רופא שהוא שייך למערכת חברתית. אין אדם שהוא אינדיבידואל טהור. לכן, אם הרופא שייך לקבוצה השלטת, הקבוצה הסיסג’נדרית, עליו להיות מודע לכך, כי התנהגותו מושפעת משייכות זו. בשלב הבא עליו להיות מוכן לוותר על כוחו כסיסג’נדר. לא על כוחו והידע שלו כרופא – אלה הכרחיים – אלא על תחושת העליונות שלו, שבדרך כלל הוא אינו מודע לה, שאינה מאפשרת לו להבין את המטופל האחר כאדם שלם וממשי.”

בנוסף לנורה גרינברג ול-א’ השתתפו ביום העיון עוד שני אנשים טרנסג’נדרים, שעברו שינוי מגדרי וחיים את חייהם בהתאם לרגשות הזהות המגדרית האותנטית שלהם: פאולה, בוגרת פסיכולוגיה, ושמאי, רב ופעיל חברתי, אשר שיתפו את הקהל בחוויותיהם ממפגשיהם עם רופאים.

פרופסור אהרון ולירו ז”ל, ממייסדי הפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון, נולד בירושלים בשנת 1913 ונפטר לפני 11 שנים. עם סיום לימודיו בגימנסיה העברית (1932) יצא ללמוד רפואה בברמינגהם, אנגליה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה חזר לארץ ואח”כ שירת במסגרת הצבא הבריטי במפרץ הפרסי. בתום המלחמה חזר ארץ, השתקע בחיפה עבד בפוריה ואחר כך ברמב”ם, שם הקים את המחלקה הפנימית.

בעקבות ההחלטה על ייסודו של בית הספר לרפואה בטכניון הקים פרופסור ולירו את הקורס “מבוא לרפואה קלינית – אבחנה פיזיקלית”, והוא הראשון שהעביר קורס בפענוח אק”ג. פרופסור רוזלי בר אמרה כי פרופסור ולירו “היה רופא דגול, קלינאי מעולה, מופנם וצנוע, שניהל את מחלקתו בעיקר בדוגמה אישית. הוא היה מופת ליחסי חולה-רופא ג’נטלמניים, כפי שלמד בברמינגהם.”

הפקולטה לרפואה של הטכניון, המרכז הרפואי רמב”ם והאוניברסיטה לרפואה של דרום קרולינה ישתפו פעולה בחקר תאי גזע. פרופסור אליעזר שלו, דיקן הפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט, פרופסור ריי גרינברג נשיא האוניברסיטה האמריקנית ופרופסור רפי ביאר, מנהל המרכז הרפואי רמב”ם, חתמו על מזכר הבנות להמשך שיתוף הפעולה בין האוניברסיטה הרפואית לבין הפקולטה לרפואה של הטכניון ורמב”ם.

“דמיינו לכם יום שבו רופאים יוכלו להשתמש בתאי עור של מטופל כדי להחיות לבבות ישנים, להצמיח שסתום-לב חדש או לשקם לב הסובל מבעיות קצב בלי צורך בקוצב לב. היום הזה קרוב מכפי שאתם מדמיינים”, אמרו בטקס החתימה.

מדענים וחוקרים מרחבי העולם התקבצו בבניין החדש של ביו-הנדסה באוניברסיטה לרפואה בדרום קרוליינה (MUSC), לציון הכנס הבינלאומי הראשון בנושא שיקום רקמות קרדיו-וסקולריות. הכנס מציין את תחילתו של שיתוף פעולה מחקרי רחב וארוך טווח בין מדענים בישראל ובארה”ב, שמטרתו לקדם פריצות דרך מדעיות במחקר בתאי גזע. כמה מהחידושים שבהם יתמקד שיתוף הפעולה הם:

– יצירת רקמות חדשות של עור, שריר ואברים אחרים, שיחליפו את הרקמות שניזוקו.

– שיקום קצב הלב התקין בלי צורך בקוצב לב מכני.

– החלפת רקמות שניזוקו בהתקף לב.

– תיקון עורקים שנחלשו, ומניעת מפרצת.

בשיתוף פעולה זה ירחיבו מדענים אמריקאים וישראלים את האפשרות למימון מארגון הבריאות האמריקני ויאיצו את ההתפתחות של שיטות טיפול שיירשמו כפטנט וייושמו לכדי מוצרים מסחריים. בהתאם לתנאי השותפות יתקיים שיתוף מידע דו צדדי באמצעות פרופסורים אורחים, שנות שבתון ובקשות למענקים משותפים, תוכניות לימוד משותפות, פרוייקטי מחקר משותפים וכנס שנתי שבו יוצגו הממצאים וייבחנו.

שווי הפרס – 300 אלף יורו; החברה עוסקת בפיתוח סיבים חכמים

חברת ננוספאן עוסקת בפיתוח סיבים חכמים המיוצרים בשיטת הטוויה החשמלית, הכולאים בתוכם חומרים פעילים אשר מותאמים לצרכים ולדרישות המשתמשים באפליקציות שונות. מוצרי החברה עתידים לתת פתרון למגוון רחב של תחומים כגון טקסטיל, אריזות, מוצרים רפואיים, וכן טיפול וטיהור מים ושופכין תעשייתיים.

ננוספאן נוסדה באפריל 2011, מתוך שיתוף פעולה בין יזמי החברה לבין היחידה למסחור טכנולוגיות בטכניון. טכנולוגית החברה פותחה במקורה בטכניון וגם כיום החברה פועלת בשיתוף עם גורמים שונים בטכניון. החברה, הינה בבעלות פרטית ובין משקיעיה אנשי תעשייה בכירים.

בתמונה: מנכ”ל ננוספאן, אהד בן דרור, מקבל את הפרס. צילום: דוברות הטכניון.

חוקרים מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון ומאוניברסיטת אוטרכט בהולנד הראו כי תרופות כימותרפיות, מעבר ליכולתן להמית תאי גידול, גם מסוגלות להגביר את הסיכון לתהליך גרורתי בעכברים. מספר מנגנונים שונים הוצעו כדי להסביר את התהליך הגרורתי לאחר הטיפול הכימותרפי, וייתכן כי מנגנונים אלו מתקיימים בו זמנית. ד”ר יובל שקד מהטכניון ופרופסור אמיל ווסט מאוניברסיטת אוטרכט פירסמו את ממצאיהם בכתב העת המדעי .CANCER RESEARCH

במעבדתו של ד”ר יובל שקד טורחים מזה מספר שנים על הניסיונות להבין כיצד גידולים סרטניים מצליחים לחמוק מהטיפול הקונבנציונלי, ומדוע גידולים סרטניים גדלים או מפתחים עמידות כנגד טיפולים מסוגים שונים. בניגוד למחקרים אחרים הנעשים בתחום זה, בו לרוב נבדקים התאים הסרטניים עצמם והיכולת שלהם לפתח עמידות לטיפול, במעבדה זו מתמקדים בתחום אחר: היפותזת העבודה היא כי בנוסף לשינויים החלים בתוך התאים הסרטניים בעקבות הטיפול, גם תאים אחרים במאכסן עצמו, כלומר בגוף האדם, משתנים, ומסוגלים למעשה לתרום לגידול הסרטני, ולהתפתחות של עמידות בפני טיפול. במילים אחרות, הגידול “קורא” לעזרה לאחר טיפול, ותאי הגוף נרתמים לעזור לו.

למעשה, כבר לפני מספר שנים הראתה קבוצה זו כי תהליך יצירת כלי דם חדשים בסרטן, שהוא תהליך קריטי בהתפתחות הגידול, נעשה אגרסיבי דווקא לאחר טיפול אנטי-סרטני, לדוגמא לאחר טיפול בכימותרפיה. יצירת כלי דם חדשים בסרטן הוא תהליך ידוע מזה שנים, אך במחקרים קודמים של קבוצה זו נמצא כי תהליך יצירת כלי הדם הסרטניים קורה בצורה משמעותית ואינטנסיבית לאחר טיפולים כימותרפיים שונים. כתוצאה מכך, ניתן להסביר את ההצלחה (החלקית לפחות) של טיפולים הפוגעים בכלי דם חדשים אך ורק כאשר הם משולבים עם טיפולים כימותרפיים שונים, אך לא כאשר הם ניתנים לבדם. עבודה זו שהתפרסמה לפני מספר שנים בכתב העת המדעי  CANCER CELL הביאה את מעבדתו של ד”ר שקד להמשיך לחקור את הקשר בין טיפול אנטי סרטני לבין התמודדות הסרטן בשלבים השונים של הטיפול – התמודדות המחייבת עזרה של תאים שונים הנמצאים במאכסן.

לאחרונה, שני מאמרים שפורסמו בכתב העת  CANCER RESEARCH  על ידי שני צוותי מחקר נפרדים – האחת מהטכניון  (ד”ר יובל שקד), והשנייה מאוניברסיטת אוטרכט שבהולנד (פרופסור אמיל ווסט) – הראו כי תרופות כימותרפיות, מעבר ליכולתן להמית תאי גידול, גם מסוגלות להגביר את הסיכון לתהליך גרורתי בעכברים. מספר מנגנונים שונים הוצעו כדי להסביר את התהליך הגרורתי לאחר הטיפול הכימותרפי, וייתכן כי מנגנונים אלו מתקיימים בו זמנית.

דר’ סווטלנה גינגיס-וליצקי, מובילת המחקר מהטכניון, הראתה כי פלסמה של עכברים שטופלו בתרופות כימותרפיות גורמות לתאי סרטן לעבור תהליך הדומה בצורתו לתהליך גרורתי. היא מצאה כי אחת הסיבות לתופעה זו היא הפעלה של תאי מח עצם שונים המגיעים לגידול הסרטני ומפרישים אנזימים המפרקים את המטריצה הבין תאית, ובכך תורמים לתכונת הפולשנות של תאי הסרטן והתנועתיות שלהם בתוך הרקמה עד להגעתם לאזורים אחרים, דהיינו גרורות. כאשר היא השתמשה בחומרים או בתרופות המנטרלות את אותם אנזימים, הטיפול הכימותרפי לא גרם להתפתחות גרורות.

ממצאים אלו מרמזים כי לכימותרפיה ישנן תופעות לוואי שליליות לא רק מבחינת רעילות התרופה, אלא אף מסוגלות להגביר פקטורים התורמים לתהליכים במאכסן אשר מביאים לתרומה משמעותית לתאי הגידול, ויתכן מאוד שתופעות אלו תורמות להפחתה ביעילותו של הטיפול הכימותרפי בחולים. במחקרים קליניים שונים נמצא כי לעיתים טיפול תרופתי כנגד סרטן אמנם יכול לעזור בהפחתה משמעותית של גודל הגידול הראשוני שהתפתח, אך משום מה לא תמיד מוארכים חיי החולה על אף השימוש בתרופה. יתכן כי ההפרשה של חומרים שונים מהמאכסן, כפי שתוארה בעבודות אלו, תורמות לתהליך סרטני גרורתי שמזיק לחולה ולא מאפשר הארכת חיים.

ד”ר יובל שקד, האחראי על המחקר, אמר כי “אם נמצא את אותם פקטורים המופרשים מהמאכסן אשר תורמים לגידולו של הסרטן לאחר הטיפול הכימותרפי, אזי יהיו בידינו כלים חדשים ומטרות חדשות בסרטן שאותם לא הכרנו עד כה. חסימה של אותם פקטורים בשילוב עם טיפול קונבנציונאלי, דהיינו כימותרפיה, יכולה להגביר בצורה ניכרת את הצלחתו של טיפול זה”.

דר’ ג’ון איבוס מהמחלקה לרפואה במכון הסרטן ברוזוולט פארק הסכים כי הממצאים של שני המחקרים רבי חשיבות ויכולים להסביר מדוע השפעתה של הכימותרפיה מוגבלת בחולים מסוימים וחשוב מכך כיצד אפשר לשפר את יעילותו של הטיפול הזה.

פרופ’ שרה רוקטינג’ מהמכון למחקר רפואי בסטנפורד-ברנאהם אמרה: “אני מקווה שמאמרים אלו יעודדו מחקרים נוספים שבוחנים את מנגנוני היווצרות הגרורות הנוצרות כתוצאה מכימותרפיה וישקלו טיפול משולב לאור המנגנונים הללו, כי הרופאים לא יפסיקו להשתמש בכימותרפיה”.

אכן, מעבדתו של ד”ר שקד, בשילוב עם מספר בתי חולים בארץ ובעולם, ובעיקר בית החולים רמב”ם בחיפה ומנהל המערך האונקולוגי פרופ’ אברהם קוטן, בית חולים העמק בעפולה (ד”ר דוד לובן), וכן בית החולים האונקולוגי האירופאי שבמילאנו, איטליה (פרופסור פרנצ’סקו ברטוליני) עובדים יחדיו על מנת לבחון האם תוצאות מדאיגות אלו שנמצאו בעכברים אכן מופיעות גם בקליניקה בצורה משמעותית, ואם כן, האם ניתן להשתמש בפקטורים אלו על מנת לחזות אילו חולים יפיקו תועלת מטיפול כימותרפיה כזה או אחר.

כמו כן, סטודנטים, בתר דוקטורנטים, ועובדי המעבדה של ד”ר שקד – ד”ר אלה פרמדר, טלי וולושין, רותם בריל, דרור אלישקביץ’, מיכל מונסטר, ליאת בניון, וולריה מילר – שוקדים כיום על מציאת  רכיבי מאכסן נוספים העלולים להיות קשורים בתוצאות האמורות. “אנו נמצאים בתהליך של הקמת קונסורציום להמשך המחקר של האפקטים הגרורתיים של תרופות כימותרפיות ולזיהוי מטרות חדשות לטיפול”, אמר ד”ר שקד. “הקונסורציום כרגע כולל צוותים אקדמיים וחברות פרטיות משוודיה, יוון, צרפת, גרמניה, אירלנד, איטליה, וכמובן הטכניון בישראל”.

שגרירת שבדיה בישראל, אלינור המרשלד, ערכה אמש קבלת פנים בביתה לכבוד חתן פרס נובל בכימיה, פרופסור מחקר דן שכטמן מהטכניון. באירוע השתתפו ראשי האקדמיה הישראלית בראשות נשיאת האקדמיה הישראלית למדעים, פרופסור רות ארנון, ראשי הטכניון, בני משפחה וידידים קרובים של פרופסור שכטמן.

השגרירה המרשלד הודתה על ההזדמנות לארח את אנשי האקדמיה הישראלית וסיפרה על הקשרים ההדוקים בין מדענים ישראלים לשבדים. פרופסור שכטמן סיפר כי במסגרת שבוע נובל בשטוקהולם, הוא עומד להרצות בפני ראשי המשק והכלכלה השבדים על יזמות, נושא שהוא מלמד בטכניון כבר יותר משני עשורים. “נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, הנמצא איתנו כאן, הוא לא רק מומחה לשינה אלא גם יזם בתחום זה, והוא אחד המרצים בקורס היזמות שלי בטכניון”, גילה.

פרופסור לביא ירצה אף הוא בשטוקהולם על יזמות וחדשנות, בפני אנשי הי-טק וראשי חממות טכנולוגיות, שהוזמנו על ידי שגריר ישראל בשבדיה, בני דגן.

בתמונה: (מימין לשמאל): פרופסור רות ארנון, פרופסור דן שכטמן והשגרירה אלינור המרשלד. צילום: יואב בכר, דוברות הטכניון

זכה מתוך עשרות פרויקטים ארכיטקטוניים חדשניים של סטודנטים צעירים לאדריכלות בארץ

ההצעה, העוסקת בתחום בתי העלמין, קוראת להקמת בניין בו תתאפשר קבורה רוויה (רבת קומות), כך שתאפשר גם חלל התייחדות למשפחות של כל נפטר

בוגר הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, דוד (דדי) אלוף, זכה בפרס בתחרות אדריכלות על שם דוד עזריאלי מטעם עמותת האדריכלים בישראל. בתחרות הוצגו 15 פרויקטים נבחרים מחמשת בתי הספר לאדריכלות בארץ, בהם הטכניון. בתחרות, שהתקיימה לאחרונה,  הוחלט שלא להעניק פרס ראשון ואלוף הגיע למקום השני ביחד עם שני פרויקטים נוספים, של בוגרי אוניברסיטת תל אביב ובצלאל. סכום הזכייה, 50 אלף שקלים, התחלק השנה בין שלושת הפרויקטים.

הפרויקט הזוכה של אלוף, זיכרון והנצחה, עוסק בדרך חדשה להסתכלות על בתי העלמין בישראל. “אם נשתמש בשיטות של קבורה רוויה, רבת קומות, בית העלמין יהפוך להיות בניין ציבור”, מסביר אלוף. “זה יוכל לשפר את חווית הביקור ולעשות אותה לאינטימית יותר. הרעיון הוא לחלק את הקבורה לחללים יותר אישיים, כך שלכל משפחה יהיה יותר מקום להתייחד עם הנפטר, לשמור איתו את חפציו ולהכין לו דף זכרון במחשב שיהיה שם”.

דדי אלוף, תושב רחובות במקור, מספר כי הרעיון לפרויקט נשען על משחקיו בילדות. “בילדות שלי שיחקתי הרבה בפרדסים של רחובות, ולאחרונה שמעתי כי מתכננים לבנות עליהם בית עלמין גדול. משם הגיע הרעיון המציע קבורה רוויה, בניין שיאפשר כמה פונקציות במקביל, מלבד הקבורה, וישפר את חווית ההתייחדות עם הנפטר”.

הפרויקט נעשה בהנחייתו של האדריכל שמעיה צרפתי, אשר מברך על ההישג. “הזכייה בהחלט ראויה ומכובדת וההישג מביא גאווה לטכניון”, הוא אומר. “הפרויקט  מציע גישה חילונית אזרחית למושג הקבורה ובכך מנשל את המרחב מאחיזתו השולטת של המיסטי והדתי לטובת מרחב אזרחי רציונאלי. כתוצאה מכך ההנצחה הופכת דמוקרטית ולמנת חלקו של כל אדם בלי צורך בהרואיות לאומית. אזרוח מרחב אתר הקבורה מתקיים בפרויקט תוך צרוף פרוגראמות ציבוריות ותרבותיות, שהופכות את המרחב הפרטי והציבורי למקום שנעים להגיע אליו, לשהות בו הן במימד החוויתי והן במימד התפקודי”.

“הפרויקט היווה אתגר אינטלקטואלי בו ניסח דדי באופן מדויק קונספט חדשני בעל אופי פואטי ומעשי לנושא טעון ומורכב – הקבורה בישראל. הוא שילב באופן מקורי מענה לצרכי הפרט לצד רעיונות חברתיים וציבוריים, תוך תפיסת מרחב ייחודית לפרוגראמה שבנה. הפרויקט מכיל רבדים רגשיים לצד חשיבה מופשטת רציונאלית ועשוי בכישרון רב מאוד. הפרויקט הוצג ברמה אסתטית ראויה לציון”, הוא מוסיף.

עוד מציין צרפתי, כי מלבד הזכייה בפרס עזריאלי היוקרתי, דדי אלוף גם זכה בפרס רייסקין לפרויקט גמר מצטיין מטעם הטכניון, פרס שעמד על סכום זכייה של עשרת אלפים דולר.

את הפרויקט מתכוון אלוף להציג לעיריית רחובות, בכוונה להביא ליישומו.

פרופ’ דני צ’מנסקי וקבוצת מומחים מובילים מהטכניון ומחוצה לו, הציגו חלופות מקוריות לתכנון השטחים הפתוחים במדינת ישראל; האתר המתוייר ביותר הוא מצדה, עם 830 אלף מבקרים בשנה. אחריו נמצאים קיסריה עם 750 אלף מבקרים והבניאס עם 600 אלף מבקרים; עיקרן של ההרצאות בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי עים, נגע להצעת החוק להפרטת רשות הטבע והגנים

“זה יפה שרשות הטבע והגנים נעזרת בתיקצוב מהממשלה, אבל מן הראוי היה לבצע תימחור של מחירי הכניסה לאתרים הלאומיים. בשעות שבהן יש ביקושים חלשים, בבוקר ובערב למשל, ניתן להפחית מחירים. כמו אגרות גודש שמסייעות בוויסות מספר המבקרים וגם מהוות מקור הכנסה מכובד. לטעמי, מערכת המחירים האחידה גורמת לעיוותים ואי התאמות בין מה שהאוכלוסייה רוצה, לבין מה שמסופק לה. רצוי גם לגוון את סל המוצרים של הפארקים בישראל. הגיע הזמן שרשות הטבע והגנים תדאג לפיתוח גם של אתרי תיירות בשטחה. יש מגוון אדיר של צורות בילוי שניתן לספק, שהוא הרבה יותר מעוד שמורת טבע”.

הדברים, של הכלכלן פרופ’ דני צ’מנסקי, הושמעו בפני בכירי הרשות, ראשי החברה להגנת הטבע ומומחים מובילים מתחומי התכנון הנופי והכלכלה, במסגרת יום עיון ודיון בנושא תכנון נוף וכלכלה בשטחים פתוחים וגנים לאומיים שהתקיים בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. דבריו של פרופסור צ’מנסקי זכו לתגובה מיידית ממנהל אגף טבע וקהילה ברשות הטבע והגנים עוזי ברזילי.

“אמנם לא ביצענו תכנית תימחור, אבל ניסינו לבצע מבצעי הנחה למבקרים בשעות הבוקר”, אמר ברזילי. “אלא שהתמריצים לא עבדו. ואני מדבר על כ-8.5 מיליון ביקורים בשנה, מתוכם של 2 מיליון תיירים. להערכתי, אם נשנה את התעריפים, נזכה בעיקר לכותרות שליליות בעיתונות. אני לא מאמין ששינויי מחיר לפי שעות ישפיעו על הקהל. ראוי לזכור כי מחיר האגרה הנגבית בכניסה לאתרי הרשות, נקבע לפי חוק המגדיר את סכום המקסימום”.

עוזי ברזילי סיפר במפגש כי “הרשות קיבלה בעבר תלונות חוזרות על כך שהאתרים נסגרים בשעות בהן יש עדיין אור שמש. בקיץ האחרון החלטנו להאריך את שעות הפעילות ב-22 אתרים וגילינו שבשעות הנוספות הגיעו מעט מבקרים. להערכתנו, הציבור לא למד את הרעיון, אבל אולי נצליח לשנות זאת תוך כמה שנים”.

מנכ”ל רשות הטבע והגנים, מודי אורון, גילה כי “נושא מחיר הכניסה לאתרים מעסיק רבות את אנשי הרשות. אולם למרות התיקצוב הממשלתי, עדיין ישנם גנים רבים שההכנסות אינן מכסות את ההשקעה. הסיבסוד הצולב מאפשר את המשך תחזוקת ופיתוח האתרים הפחות מבוקשים. עם זאת, על רקע המחאה החברתית בקיץ האחרו, ראוי לבחון את שאלת העלויות ומחירי הכניסה, ביחס לדברים בסיסיים בישראל”.

רונית מורן, מנהלת אגף כלכלה ותקציבים ברשות הטבע והגנים, סיפרה כי הרשות מגלגלת מחזור שנתי של כ-400 מיליון שקל ולרשותה עומד קו אשראי בנקאי של 12 מיליון שקל, המחייב שמירה על רמת הכנסות, בכדי למנוע קשיי נזילות ואי תשלום משכורות. “מתוך 65 אתרים ברמה תיירותית מוסדרת, 10 אתרים מותירים עודף תקיבי ואילו כ-15 אתרים נותרים בגירעון”, אמרה. “האתר המתוייר ביותר הוא מצדה, עם 830 אלף מבקרים בשנה. אחריו נמצאים קיסריה עם 750 אלף מבקרים והבניאס עם 600 אלף מבקרים”.

“פרופסור מחקר דני שכטמן, חתן פרס נובל בכימיה לשנת 2011, הוא מרצה מצטיין מתמיד. זו הוכחה ניצחת לכך שמחקר טוב לא בא על חשבון הוראה טובה”. כך אמר נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, בטקס הוקרה לעובדים ומרצים מצטיינים.

המשנה לנשיא ומנכ”לית הטכניון אמרה כי הטכניון הוא מוסד תובעני אך גם מגונן ותומך, המשקיע רבות בעובדיו. “יש כאן גאוות יחידה ולא בכדי התחלופה בטכניון כה קטנה. טוב ונעים לעבוד כאן”, הוסיפה.

יו”ר אגודת הסטודנטים, יעל אביטל, אמרה כי הסטודנטים יודעים לכבד ולהוקיר את המרצים הטובים המשקיעים בהם רבות, והודתה בשם הסטודנטים למרצים המצטיינים.

הנחה את הטקס פרופסור שמעון גפשטיין, מרצה מצטיין מתמיד. דליה לינדנשטראוס-פלד דיברה בשם העובדים המצטיינים וד”ר איילת פישמן בשם המרצים המצטיינים.

בתמונה: ד”ר לירון ידיד-ציון מקבל את התעודה מידי נשיא הטכניון, ביחד עם בנו הפעוט. במרכז: פרופסור בועז גולני, דיקן הפקולטה להנדסת תעשיה וניהול. צילם: יוסי שרם, דוברות הטכניון.

העובדים והמרצים מצטיינים לשנת תשע”א

עובדים מצטיינים

ג’נט קובליו   אגף קשרי ציבור ופיתוח משאבים

לונה ואן ווסקאולן-יוחאי     לשכת סגן נשיא לקשרי חוץ ופיתוח משאבים

רחל בן נון     אגף הכספים והבקרה

דליה לינדנשטראוס-פלד    היחידה לקידום סטודנטים

ד”ר מיכאל פלדמן   הפקולטה להנדסת מכונות

מרצים מצטיינים

הפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית

פרופ”ח עודד רבינוביץ

פרופ”ח אביעד שפירא

ד”ר חנן בן-עוז

ד”ר רם זיידנברג

ד”ר שלהבת ליבוביץ-צור

מר אורי שושני

הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים

ארכיטקט רונה אביסף

מר ישראל גלון

הפקולטה להנדסת מכונות

פרופ’ דן אדלר

ד”ר יוסף גבלי

הפקולטה להנדסת חומרים

פרופ’ מחקר דן שכטמן – מרצה מצטיין מתמיד

הפקולטה להנדסת חשמל

פרופ”ח יצחק קסלסי

ד”ר גל בן-דוד

הפקולטה למתמטיקה

פרופ’ דוד צילג – מרצה מצטיין מתמיד

ד”ר לב גולדשטיין – מרצה מצטיין מתמיד

ד”ר לידיה פרס-הרי – מרצה מצטיינת מתמיד

פרופ”ח רום פנחסי

ד”ר רוני ביתן

ד”ר עליזה מלק

גב’ דניאלה אבידן

הפקולטה לפיסיקה

פרופ’ נועם סוקר

ד”ר מוחמד עכאשה

ד”ר יהודה רוט

מר זוהר אוהד

הפקולטה לכימיה

פרופ”ח אורי פסקין

הפקולטה להנדסה כימית

פרופ”ח חוסאם חאיק

הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון

ד”ר איילת פישמן

הפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל

פרופ’ אלון גני – מרצה מצטיין מתמיד

פרופ’ יעקב אושמן

פרופ’ יורם טמבור

פרופ”ח משה אידן

הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול

ד”ר לירון ידידציון

ד”ר חובב פרץ

ד”ר אורן קורלנד

המחלקה ללימודים הומניסטיים ואמנויות

גב’ ברגיטה האן-מיכאלי – מרצה מצטיין מתמיד

ד”ר יהודית הן

מר מנחם נבנהויז

גב’ כריסטינה זנוסי

גב’ צפורה רקרדזון

הפקולטה למדעי המחשב

ד”ר שירלי הלוי-גינסברג

מר יניב כרמלי

מר תאמר סלמאן

הפקולטה לביולוגיה

פרופ’ שמעון גפשטיין – מרצה מצטיין מתמיד

ד”ר יורם ירושלמי

הפקולטה לרפואה

פרופ’ מיכאל אבירם- מרצה מצטיין מתמיד

פרופ”ח זקי קריים- מרצה מצטיין מתמיד

פרופ’ משה גביש

פרופ’ נתן קרין

פרופ”ח קליני גד בר-יוסף

פרופ”ח עדי זלצברג

פרופ”ח דורון מלמד

פרופ”ח זייד עבאסי

פרופ”ח משה פליגלמן

פרופ”ח דייל פרנק

ד”ר דני איתן

ד”ר לילך בונשטיין

ד”ר יעקב בכר

ד”ר אמיר חדש

ד”ר מרדכי עוז

ד”ר ביאנקה פורמן

ד”ר ארתור קרנר

ד”ר איתי שביט

ד”ר מרק שילקרוט

 “לפני כמה שנים הצבנו לעצמנו יעד במיקרוסופט ישראל – 50% מעובדינו יהיו נשים. כיום בקבוצות מסויימות כבר 46% מהעובדים הן נשים”. כך גילה בשבוע שעבר מנכ”ל מיקרוסופט ישראל, דני ימין, בכנס מועדון המאה של ארגון בגרי הטכניון.

דני ימין, המשמש גם כיו”ר מועדון המאה, סיפר כי “בין המועמדים הסופיים לכל תפקיד בחברה שלנו – יש לפחות אשה אחת”, הוסיף. “הכנסנו את נושא שוויון ההזדמנויות לנשים במיקרוסופט – לשיח הציבורי בחברה”.

בכנס, תחת הכותרת “נשים מקדמות עסקים במדע וטכנולוגיה”, הרצתה יו”ר קבוצת שטראוס, עפרה שטראוס, על “נשים בשדרת הניהול הבכיר מקדמות עסקים”. היא דיברה בהערכה רבה על המהפיכה החברתית והדגישה: “במהפיכה זו – קולן של הנשים נשמע”.

אחר כך נערך פאנל בהנחית העיתונאית דנה וייס על מימוש הפוטנציאל הנשי בקידום עסקים, במדע וטכנולוגיה. השתתפו בפאנל ד”ר אביטל שטיין, משנה לנשיא ומנכ”לית הטכניון, פרופסור מרים ארז, כלת פרס ישראל, פרופסור יונינה אלדר מהפקולטה להנדסת חשמל בטכניון, היזמית חניתה פרידמן וסרן שני אליצור מחיל האוויר, שתיהן בוגרות הטכניון.

בתמונה (מימין לשמאל): דני ימין, ד”ר אביטל שטיין, עפרה שטראוס. צילום: יואב בכר, דוברות הטכניון

קבוצת חוקרים מהטכניון בחנה כ-308 אלף דיווחים על 284 מינים של יונקים בארה”ב ממאגר הנתונים של  GBIF (Global Biodiversity Information Facility) שהוא פורטל המחובר לבסיסי נתונים רבים וניתן לקבל דרכו מידע על תצפיות של מינים מכל המגוון הביולוגי במקומות רבים בכדור הארץ. החוקרים, מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית,  הצליבו את ממצאיהם עם משתנים סביבתיים בעשרה קני מידה מרחביים, מרזולוציה של 20 קמ”ר ועד 10,000 קמ”ר, ניתחו את הנתונים באיזורים שונים, שהלכו וגדלו ובדקו בכל ניתוח כזה מהם הגורמים המשפיעים על הרכב המינים באותו שטח.

הממצאים, שהוצגו בכתב העת המדעי PLoS One, מראים כי ככל שקנה המידה גדול יותר (רזולוציה “גסה” יותר), האקלים הוא הגורם המשפיע ביותר על הרכב מיני היונקים, בעוד שימושי הקרקע ותכסית משפיעים יותר בקני המידה הקטנים יותר. זו הפעם הראשונה שנעשה ניתוח נתונים בהיקף כה גדול והתוצאות תומכות בתיאוריה הרווחת שלפיה ככל שייבדק שטח גדול יותר יתגלה כי השפעת האקלים על הרכב המינים משמעותית יותר.

מחקרים קודמים אמנם בחנו את עושר המינים – מספרי המינים בשטח נתון – אבל הצוות הטכניוני מאמין כי זה המחקר הגדול ביותר מסוגו, הבוחן “הרכב מינים”, ובמילים אחרות, מחקר שבוחן גם את זהות המינים בכל אתר ולא רק את מספרם.

החוקר ד”ר רפי קנט, העושה בתר-דוקטורט אצל הפרופסור יוחאי כרמל, מסביר כי “בכל מקום שבדקנו ערכנו רשימה של כל המינים הקיימים בו, ולא רק ספרנו אותם. רצינו לתאר את הקשר בין תנאי הסביבה ומורכבותם לבין הרכב המינים, ורצינו לעשות את זה בקני מידה שונים.”

התוצאות: באזורים גדולים יותר, גורמים כגון טמפרטורה ומשקעים הם הגורמים העיקריים לזהות המינים הנמצאים באזור, ואילו בקני המידה הקטנים יותר הגורמים המשפיעים הם ייעור, פיתוח אורבני, חקלאות ומשתנים נוספים של שימושי קרקע ותכסית.  באופן כללי, ממצאים אלה תואמים את הצפוי על פי התיאוריה האקולוגית המקובלת, וחשיבותם היא בין היתר בכך שלראשונה ניתן להצמיד תוצאות כמותיות להשערות התיאורטיות. בהמשך, צופים החוקרים, ניתן יהיה להשוות אליהן כבסיס — את התוצאות של מחקרים נוספים שיבחנו קבוצות מינים שונות, וביבשות שונות.

חוקרי הטכניון מאמינים כי לממצאים אלה משמעות רבה בהקשרים של שימור מגוון מינים.

המחקר בוצע בשיתוף ד”ר אבי בר מסדה מאוניברסיטת וויסקונסין, ובמימון הקרן הישראלית למדע.