חודש: ינואר 1970

יום לאחר שגשמים עוצמתיים גרמו להצפות באירופה ובסין התקיים בוועדה לתשתיות לאומיות דיון בתוכנית שאמורה להתמודד עם ההצפות בחורף בנחל איילון. גם בישראל, כמו בשאר העולם, ברור שבחסות משבר האקלים יהפכו ההצפות באיילון ובערי החוף לאירוע חזרתי שמחייב הערכות. בהתאם, נדרשת חשיבה על האופן שבו מתמודדים עם מי נגר וספיקות מים שרק ילכו ויגדלו עם העלייה במקרי מזג אויר קיצוניים. מקבלי ההחלטות מוזמנים לקבל השראה מהפרויקטים היצירתיים שהוצגו באירוע הגשת פרויקט הגמר באדריכלות נוף שהתקיים בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון.

הבחירה בנושאים כל כך אקטואליים לא נבעה מכדור בדולח שמחזיקים העוסקים בתחום אדריכלות הנוף אלא מתהליך תלת שנתי של חשיבה המתקיים במעבדת LandBasics. את המעבדה מובילה מתניה ז”ק, אדריכלית, אדריכלית נוף וחברת סגל במסלול לאדריכלות נוף בפקולטה, שהנחתה את פרויקטי הגמר עם מיכל בן שושן ותמר דראל פוספלד. ייעוץ בתחום האקו-הידרולוגיה: אורי מורן. תומכות הוראה: עדי אלמליח ויעלה גונדר לוי.

נושא הגג של פרויקט הגמר נחל-ים נגזר מהעיסוק של המעבדה בסוגיות היסוד במרחב הישראלי שנמצאות בלב עולם התכנון וחופפות במקרים רבים אתגרים עולמיים. ז”ק מבהירה שהחדשנות בעבודת הסטודיו מתחילה כבר בהחלטה לקרוא את המרחב הישראלי דרך הפריזמה של הנחלים, ומשם דרך לימוד של אופן ניהול משק המים, הסטטוטוריקה ומסמכי המדיניות שמשקפים את האופן בו התהווה המרחב כפי שהוא ועד מיפוי המגמות לעתיד. עבודת הסטודנטים יוצקת לא פעם תוכן ומהווה דוגמה לאופן בו ניתן ליישם מונחים מוסכמים אליהם שואפים מסמכי מדיניות עדכניים, אך עדיין לא יושמו, למשל “תפישה אגנית לניהול הנחלים” או “פתרונות מבוססי טבע”. העבודה בסטודיו מבקשת להנחיל תפישה רחבה לגבי מרחב הנחל, מעבר להיותו ערוץ ניקוז, ולעצב את הממשקים בין הנחל לסביבתו כך שיחולל סביבות חיים אטרקטיביות רב-תפקודיות. זהו צורך דחוף אל מול צפי לגידול אוכלוסייה וציפוף, היקפי בינוי גדולים ומשברי אקלים וסביבה.

באירוע ההגשות הוצגו יותר מעשרים פרויקטים, שכולם מעלים סוגיות בוערות בהקשר לנחלים והממשק עם סביבתם. אחד הפרויקטים שהוגשו התייחס ישירות להשפעת ההצפות בנחל איילון. “נקודת מוצא”, הפרויקט של אלי אפשטיין, התמודד עם מובל המים [מעביר המים] הגדול המתוכנן כחלק מהפרויקט העתידי של הוספת מסילת רכבת רביעית באיילון. המובל אמור לאסוף את המים שזורמים בחורף לאיילון ולנקז אותם בסביבת פארק מדרון יפו. אפשטיין התייחס לפרויקט התשתית הגדול כמשאב, כהזדמנות לייצר סביבה נופית שתטיב עם  תושבי יפו. הוא חילק את יציאת המים לים לכמה מפלסים ואתרים שונים באזור, כדי לאפשר מוקדים בקנה מידה אנושי ואזורי פעילות שונים שיכולים לשמש את הציבור.

גם בפרויקט “יחסים במפגש” התמודדו הסטודנטים אוריה גולדשטיין ועידן אריאל עם מתקן תשתית גדול. הפרויקט מתמקד במספר שפכי נחלים באזור הגליל המערבי ומייצר מהם מערך מרחבי שלם. חלק מאותה התמודדות כולל מחשבה על השפעת מתקן ההתפלה הגדול המתוכנן באזור חצרות יסף. גולדשטיין ואריאל הבינו שעבודת המתקן מייצרת פלט של מים בריכוזי מלחים גבוהים ובהיקפים עצומים המוזרמים ישירות לים בקירבת החוף ובאזור שפך נחל יסף. ההשפעה האקולוגית של מי פלט אלו לא נחקרה בסביבה אקולוגית האופיינית לאזור, ובה טבלאות גידוד. כדי למזער את הנזק ולהפוך את המים המליחים למשאב לטובת הציבור הם תכננו באתר הנטוש של חצרות יסף בריכות מלח המשמשות בין היתר גם מרחב לימוד, טיול ונופש. מהסוג שתקופת הקורונה הבהירה שחסרים בישראל.

ככלל המחשבה על טובת הציבור הרחב בתוך הנושא הרחב של ‘ניהול המים’ עמדה בלב הסטודיו. נעמה רום בפרויקט “מעלות המורד” התמקדה בשפכי הנחלים במורדות המערביים של חיפה. בזמן שתושבי הכרמל יכולים לראות את הזרימות ולהנות מהצמחייה הירוקה כל השנה, במורד ההר מובלים הנחלים לצינורות תת קרקעיים. רום תכננה דרך לשקם את המערכת הטבעית במקביל לשאיפה לתקן עוולות סביבתיות וחברתיות בנות עשרות שנים, לפתוח חסמים במרחב ולהגדיל את טווח הנגישות של התושבים לערכי הטבע.

בפרויקט “בין מים למים” התמקד אלון ברנע בטיפול בהצפות עתידית באזור בלומפילד שעתיד לעבור התחדשות עירונית. האזור מתנקז ישירות לים דרך מערכת הניקוז העירונית. ברנע מסביר שבזמן ארועי גשם קיצוניים מערכת הניקוז לא מצליחה לנקז את הגשמים שכן היא מטובעת. בעיה שרק תלך ותגבר עם עליית פני הים. הוא תכנן אזורים שבהם מושהים המים כך שהם אינם פוגעים בסביבה וכשהסערה תשכך הם ינוקזו. בזמן שגרה אזורים אלו יהוו מוקדים שימושיים כמו מגרשי ספורט או אזורים להופעות חוץ.

כל אחד מהפרויקטים בהגשה הציג חזון נרחב ותפיסה המתייחסת לנתוני אמת עכשווים ואל מול אתגרים צפויים. האירוע משך אליו בעלי תפקידים בכירים במשרדי ממשלה וגופי תכנון, רשויות ניקוז, אדריכלי נוף ומתכננים, וחוקרים מהאקדמיה בתחומי ההידרולוגיה והאקולוגיה.

מבחינתה של ז”ק התפיסה של הפרויקטים היא חלק מהרצון למקם את אדריכלי הנוף כמובילי תהליכי תכנון. “על מנת שיוכלו להוביל תכנון, אדריכלי הנוף צריכים לשלוט במרכיבי התמונה הגדולה, במורכבות של התכנון על כל היבטיו, כך שתהיה להם היכולת לקיים שיח עם הגורמים השונים השותפים לתכנון ולהציע פתרונות יצירתיים ללא צורך להתפשר על איכות התכנון.” היא מסכמת.

 

 

The Technion is undertaking the necessary preparations and safety measures in face of the Corona virus. This site will provide updates, instructions, tools and other valuable information concerning the issue.

בוגר הטכניון גיא סלע ז”ל ייסד את חברת SolarEdge בשנת 2006 עם ליאור הנדלסמן, מאיר אדסט, יואב גלין ואמיר פישלוב. החברה שהקימו היא מובילה עולמית בטכנולוגיית אנרגיה חכמה, במיוחד בהקשר של הפקת חשמל מתאים סולריים.

גיא סלע נפטר בחודש אוגוסט 2019. הפרויקט לזכרו כולל הקמה של מעבדת PEARL לאלקטרוניקת הספק ואנרגיות מתחדשות בפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי בטכניון, פרסי מחקר, מענקי מחקר ומלגות לתארים מתקדמים בתחום האנרגיה, האקתון אנרגיה דו שנתי לסטודנטים וסיורים לתלמידי תיכון בתוכנית האנרגיה ע”ש גרנד בטכניון.

בטקס בטכניון השתתפו נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון, מנכ”ל חברת SolarEdge צבי לנדו, אלמנתו של גיא ברברה סלע, ונציגים מתוכנית האנרגיה ע”ש גרנד. “צר לי שלא זכיתי להכיר את גיא באופן אישי,” אמר נשיא הטכניון. “איני יודע כיצד השפיע עליו הטכניון, אבל הוא עצמו בהחלט השפיע על רבים כל כך. השותפות עם SolarEdge היא נדבך נוסף באסטרטגיה שהטכניון מוביל בשנים האחרונות – שותפות אמת בין התעשיה לאקדמיה והסרת הגבולות בין מחקר בסיסי למחקר יישומי. בעשור הקרוב נראה כי הגבולות הללו מיטשטשים ואנו פורצים ומשיגים יחדיו יעדים חדשים.”

“גיא רצה לעשות את העולם למקום טוב יותר,” אמר צבי לנדו מנכ”ל סולאראדג’. “המשימה המשותפת שלנו היא להפוך את ישראל למעצמת אנרגיה ממקורות בני-קיימא, ובשיתוף הפעולה בין האקדמיה לתעשייה נמשיך לחצות גבולות מעשיים ולהשיג יעדים מחקריים.”

את הטקס הנחה ראש תוכנית האנרגיה ע”ש גרנד בטכניון, פרופ’ יועד צור מהפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון, שאמר: “מאז הקמתה בשנת 2007 פועלת תוכנית האנרגיה בטכניון ליצירת התשתית ולקידום המחקר בתחום זה. התמיכה של תוכנית האנרגיה במחקר הובילה לתגליות מדעיות חשובות. אנו פועלים ליצירת שיתופי פעולה עם מוסדות מחקריים מובילים וגופי תעשייה בארץ ובעולם. לנו ול-SolarEdge יש יעד משותף, וכל אחת בתחומה חותרת להיות חלק ממהפכת האנרגיה העולמית ולספק את הפתרונות הדרושים כדי להשאיר לדורות הבאים עולם מעט טוב יותר.”

בפרס המחקר ע”ש גיא סלע זכו חברי תוכנית האנרגיה פרופ’ גדעון גרדר מהפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון ופרופ’ אבנר רוטשילד מהפקולטה למדע והנדסה של חומרים. הם זכו בפרס על פיתוח טכנולוגיה חדשנית לייצור מימן באמצעות אנרגיה ירוקה – טכנולוגיה שעל בסיסה קמה חברת ההזנק H2Pro.

במענק מחקר זכו פרופ’ יאיר עין-אלי מהפקולטה למדע והנדסה של חומרים וד”ר נדב אמדורסקי מהפקולטה לכימיה ע”ש שוליך.

במלגות ע”ש גיא סלע זכו שלום דוד אקסמן קליינגזינד מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, אמיר מרזוק מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, אביעד נבון מהפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי, נטלי לוי מהפקולטה להנדסת תעשייה וניהול ודניאל ג’ינו מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים.

*המסכות הורדו לצורך התמונות בלבד

לאחרונה התקיים מפגש חשיפה לסגל הטכניון, שנועד לעודד כתיבת ערכים מדעיים וטכנולוגיים בוויקיפדיה על ידי סטודנטים בטכניון, במסגרת הקורסים אותם הם לומדים בטכניון.

ויקיפדיה העברית היא האתר החמישי בישראל במונחי צפיות, עם כ-2,000 צפיות בדקה. כיום קיימים בוויקיפדיה הישראלית יותר מ-300 אלף ערכים, אולם ניכר מחסור כמותי ואיכותי בכל הנוגע למקצועות ה-STEM – מדע,  טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה. ד”ר קרן שצמן, רכזת אקדמיה ופרויקטים בוויקימדיה, הסבירה כי העמותה פועלת להרחבת מאגר הידע החופשי בוויקיפדיה. “במסגרת זאת אנחנו מבקשים לעודד סטודנטים לכתוב ערכים בתחומי הלימוד שלהם, מה שיוסיף למידע החופשי כמות ואיכות. אף שוויקיפדיה אינה מקור אקדמי, כ-85% מהסטודנטים בישראל נכנסים לשם לטובת presearch – הבנה של מונחים בסיסיים וקבלת רקע על הנושא – לפני שהם פונים למאמרים אקדמיים, ולכן חשוב שהמידע יהיה איכותי ואמין.”

במפגש השתתפו ראשת המרכז לקידום הלמידה וההוראה בטכניון ד”ר אולגה צ’ונטונוב, היו”ר האקדמי של החממה החברתית בטכניון ד”ר מירב אהרון-גוטמן ומנהלת החממה רונית פיסו, סטודנטים וחברי סגל. ד”ר אהרון גוטמן אמרה כי שיתוף הפעולה עם ויקימדיה הוא חלק מהמעורבות החברתית שהחממה החברתית מנסה לעורר בטכניון. “האקדמיה היא מוסד ציבורי ויש לה תפקיד כלפי הסטודנטים אך בה בעת יש לה תפקיד כלפי הציבור הרחב. כתיבת ערכים בוויקפדיה היא אמצעי יעיל להפצת ידע למורים, תלמידים וכל מי שמבקש ללמוד בכוחותיו הוא מחוץ לגבולות הקמפוס”.

דפנה לוין, דוקטורנטית ועוזרת הוראה בקורס “סוגיות בסוציולוגיה אורבנית” סיפרה על העבודה עם הסטודנטים. “מדובר בעבודה מוקפדת. יש לברר מה הערך המוסף שלנו אל מול ערכים באנגלית. אנחנו מעודדים סטודנטים וסטודנטיות להעלות דימויים מקוריים. הצורך לכתוב בצורה מתומצתת הוא מורכב ומהווה שיעור חשוב עבור הסטודנטים”.

סטודנטים בטכניון כבר השתתפו בכתיבת ערכים בוויקיפדיה. הערך “מרחב ציבורי”, שנכתב בקורס של ד”ר אהרון-גוטמן, כבר זכה ב-5,000 צפיות, ו”נקבוביות”, שנכתב במסגרת קורס של פרופ’ אורי שביט, זכה בכ-6,000. במפגש סיפרה זוהר וייס, סטודנטית לתואר שני במסלול תכנון ערים בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, כי כתיבת הערך “דיור שיתופי” שילב בין העניין האישי שלה לבין הידע המקצועי שהיא רוכשת בלימודיה. “בסופו של דבר, זה פרי של עבודת מחקר לכל דבר, אבל ההשפעה שלה גדולה כי המידע מגיע לקהל ממש רחב, וזה בהחלט מרגש.”

פרופ’ דפנה ויס, חברת סגל בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון, מציגה הצלחה ראשונה באבחון מוקדם ומהיר של סרטן ובניבוי התפתחות גרורות על סמך טכנולוגיה מקורית שפיתחה בשנים האחרונות. לדבריה “הטכנולוגיה שפיתחתי תאפשר לצוות הרפואי לבדוק, כבר במהלך הניתוח או מיד אחריו, את הסבירות להימצאות גרורות של הגידול באיברים אחרים. זאת הפעם הראשונה שהטכנולוגיה נבדקת על רקמות שנלקחו מגידולים סרטניים, ואני מקווה שהתוצאות המוצלחות יאיצו את תרגומה לשימושים קליניים.”

 

סרטן הוא שם כולל למשפחה רחבה של מאות מחלות בעלות מכנה משותף אחד – שיבוש מנגנוני הבקרה האחראים על קצב חלוקת התאים. המנגנון הסרטני ממיר את חלוקת התאים התקינה, החיונית לקיומו של האורגניזם, בחלוקה מהירה, פרועה ובלתי נשלטת. מאחר שתאים אלה, בניגוד לתאים בריאים, אינם מתים, הגידול מתפשט במהירות וכך דוחק וחונק רקמות חיוניות.

סכנה גדולה במיוחד היא התפשטות גרורות – גידולים שניוניים באיברים שונים בגוף שמקורם בתאים סרטניים שנדדו מהגידול הראשוני לאיברים אחרים דרך מערכות הדם והלימפה. בשל הקושי לנבא את היווצרותן ולאתר אותן בשלב מוקדם ולטפל בהן ביעילות, גרורות הן הסיבה העיקרית לתמותה מסרטן. לכן ברורה המוטיבציה בפיתוחם של כלי אבחון שיאתרו גרורות בשלב מוקדם ויתרה מזו, ינבאו מראש את היווצרותן.

זה הרקע לפריצת הדרך הדרמטית שמציגות פרופ’ דפנה ויס וקבוצת המחקר שלה בכתב העת Annals of Biomedical Engineering. הטכנולוגיה המקורית שפיתחה פרופ’ ויס בעשור האחרון כבר נבחנה בעבר על תאים במעבדה, אולם זו הפעם הראשונה שהיא נבדקת על רקמות שנלקחו מגידולים סרטניים שהוסרו ממתנדבים עם חשד לסרטן. המחקר נערך בשיתוף רופאים מהמרכז הרפואי רמב”ם והתמקד ברקמות של סרטן הלבלב – אחד מסוגי הסרטן הקטלניים ביותר.

החוקרים השוו את הניבוי שסיפקה טכנולוגיה זו במעבדה להתפתחות הקלינית בפועל, כלומר לבדיקה ההיסטופתולוגית של דגימות מהחולה בטווח הזמן הקרוב וכן להתקדמות המחלה כפי שנצפתה בפועל אצל החולה בטווח הרחוק. הממצאים: הטכנולוגיה שפותחה בטכניון מספקת מידע אמין ומהימן באשר לשאלה אם יתפתחו גרורות או אם חלילה כבר התפתחו. מדובר בבדיקה מהירה מאוד יחסית לבדיקות קיימות – כשלוש שעות במעבדה כבר כיום. אחד מיתרונותיה הוא שיעילותה אינה תלויה במידע גנטי ומולקולרי מוקדם על הגידול.

הטכנולוגיה שפיתחה פרופ’ ויס מבוססת על מדידות מכניות (מכנוביולוגיות) של התנהגות תא מדגימת רקמה על פלטפורמה ייעודית, המכילה משטחי ג’ל המדמים בקשיחותם רקמות בגוף. פלטפורמה זו מאפשרת לבחון את תכונותיהן השונות של התאים – צורתם, הסידור הפנימי בתוכם והכוחות שהם מפעילים על הג’ל כחלק מהליך החודרנות. פרופ’ ויס גילתה כי תאים עם פוטנציאל גרורתי גבוה הם חזקים יותר ולכן מצליחים להפעיל לחץ על הג’ל ולחדור לתוכו; כך, ככל שיותר תאים מהדגימה חודרים פנימה, גדלה ההסתברות שיווצרו גרורות.

על סמך הפוטנציאל הגרורתי של תאים בדגימה של רקמת הגידול, הנמדד בשיטה זו, יוכל הצוות המטפל להתאים למטופל טיפול אפקטיבי במיוחד, וזאת בהתאם לתפיסה של רפואה מותאמת אישית. בדיקה זאת יכולה להיערך כמובן במקביל לבדיקות הסטנדרטיות המקובלות.

במחקר הנוכחי הודגמה הצלחת הטכנולוגיה בסרטן שד ובסרטן לבלב, ובימים אלה נבחנת הטכנולוגיה בסוגי סרטן נוספים. קבוצת המחקר גם מפתחת שיטות של למידת מכונה שיחוללו שיפור דרמטי ברמת הדיוק של הניבויים ובעתיד הקרוב, מעריכה פרופ’ ויס, הטכנולוגיה תאפשר לנבא היכן יתפתחו גרורות, אם יתפתחו.

בשנת 2015 קיבלה הטכנולוגיה של פרופ’ ויס אישור ועדת אתיקה רפואית לביצוע מחקרים בדגימות מחולי סרטן באמצעות הטכנולוגיה שפיתחה. המחקר הנוכחי הוא אבן דרך חשובה במסע המחקרי החשוב של פרופ’ ויס. במימון המחקר השתתפו קרן אליאס למחקר רפואי, קרן פולק למחקר יישומי וכן קרן בר-למסדורף וקרן ג’רלד מן.

 

למאמר ב-Annals of Biomedical Engineering לחצו כאן

חוקרים מהטכניון ומאוניברסיטת ייל הציגו בכתב העת Nature Nanotechnology מתווה לפיתוח טכנולוגיה חדשנית לסינון סלקטיבי של מים. הטכנולוגיה צפויה להאיץ, לשפר ולהוזיל תהליכי התפלה וטיפול במים ולקדם פיתוחים ברפואה, בייצור אנרגיה ובתחומים נוספים.

המחברים הראשיים של המאמר הם ד”ר רזי אפשטיין, חבר סגל חדש בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון, ופרופ’ מנחם אלימלך מאוניברסיטת ייל שהנחה אותו בפוסט-דוקטורט.

פיתוחן של טכנולוגיות סינון סלקטיביות הוא קפיצת מדרגה בתהליכי ממברנות – גישה שמיושמת רבות בהתפלה, כלומר בהפרדת מלחים ממים. התפלה ממברנלית, הידועה גם בשם “אוסמוזה הפוכה”, החליפה הודות ליתרונותיה את ההתפלה התרמית המבוססת על אידוי ומצריכה השקעה אנרגטית עצומה.

בעולם ההנדסה והמים, אוסמוזה הפוכה היא טכנולוגיה המשמשת כבר יותר מחמישים שנה להתפלת מים ולשימושים אחרים, וזאת באמצעות ממברנות פולימריות. למרות ההתפתחויות והשיפורים בתחום זה, ממברנות אלה עדיין מוגבלות מאוד בביצועיהן, בין היתר בהקשרים של סינון סלקטיבי.

לדברי ד”ר אפשטיין, “סינון סלקטיבי הוא יעד מבוקש כל כך מכמה סיבות. ראשית, מהסיבה הבריאותית – תהליך התפלה או טיפול סטנדרטי (לא סלקטיבי) מוציא מהמים גם מינרלים שאנחנו רוצים שיישארו, בעיקר בשל ערכם התזונתי. שנית, מההיבט הסביבתי – ככל שהסינון יותר גורף ופחות סלקטיבי, אנחנו זורקים תמלחת מרוכזת יותר ורבה יותר הפוגעת בסביבה. שלישית, מהסיבה הכלכלית – במים יש חומרים יקרי ערך, למשל ליתיום, שאם תוכל להפריד ולשמור אותם – תרוויח. בשורה התחתונה – סלקטיביות היא יעד הגיוני וחשוב, והוא גם רלוונטי לתהליכים שאינם קשורים לטיפול במים – בהפקת אנרגיה, ברפואה ובחישה של חומרים שונים.”

אף שממברנות סלקטיביות מעסיקות קבוצות מחקר רבות בעולם, יעילותן עדיין אינה משביעת רצון. “כאן,” אומר ד”ר אפשטיין, “בא לעזרתנו הטבע, שפיתח באינסוף שנות אבולוציה מנגנוני סלקטיביות יעילים להפליא. אחד התהליכים הללו, למשל, מתרחש בתעלות היונים (ion channels), הנמצאות בקרומיהם של תאים חיים ומשמשות מסנן מולקולרי של יונים.”

דוגמא בולטת ומעוררת השראה לתעלת יונים סלקטיבית היא תעלת האשלגן – מעין “סלקטורית” המאפשרת כניסה ליוני אשלגן בלבד. פעילותה מבוססת בין השאר על העובדה שמולקולות האשלגן, במצבן הרגיל, עטופות במים ולכן הן “שמנות” מכדי להיכנס לתעלה. כדי להיכנס לתעלה הן חייבות להשיל מעליהן את מולקולות המים, והן עושות זאת בתהליך של התייבשות (dehydration). תהליך זה מקל על תעלת היונים לזהות את יוני האשלגן, להבדיל בינן למולקולות דומות כגון סודיום, ולאפשר רק ליוני האשלגן לעבור דרכן באמצעות אתרי קישור (binding sites) ייעודיים.

ייצורן של ממברנות סלקטיביות מלאכותיות נבחן כיום בכמה אפיקים, הן בשיפור של ממברנות סטנדרטיות (פולימריות) והן ביצירה של ממברנות חדשות לגמרי מחומרים חדשים כגון גרפין ושפופרות פחמן. במעבדה החדשה של ד”ר אפשטיין בטכניון נבחנות כל האפשרויות, אבל הוא מעריך שהפתרון היעיל יימצא בשיפור של ממברנות פולימריות ומקווה שהמאמר הנוכחי יעניק דחיפה לפיתוח התחום ולהאצתן של ממברנות סלקטיביות למגוון תחומים.

 

ד”ר רזי אפשטיין, יליד עמק יזרעאל, השלים תואר ראשון ושני באוניברסיטת בן גוריון ותואר שלישי בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון בהנחיית פרופ’ מיכל גרין. הוא הצטרף לסגל הטכניון באוקטובר 2019 אחרי פוסט-דוקטורט בייל, שם החל במחקריו בטכנולוגיות סינון סלקטיביות.

המחקר נתמך על ידי משרד האנרגיה האמריקאי.

למאמר ב- Nature Nanotechnology  לחצו כאן

 

לחובבי ההיסטוריה בפיד:

היום לפני 94 שנה, בט”ו בשבט תרפ”ה, נערך טקס הפתיחה הרשמי של “התכניון העברי”.

את הטקס פתח המהנדס הציוני מנחם אוסישקין, שאמר: “עלי הטילו את התפקיד הנעים להתחיל בטקס הפתיחה של המוסד התרבותי, שאנו שואפים לו יותר מחמש עשרה שנה. היום – בט”ו בשבט, ראש השנה לאילנות והתחדשות הטבע – אנו מוסרים לעם היושב בארץ ישראל את המוסד הראשון, שתפקידו להכניס את הידיעות של המדע השימושי בכל מקצועות העבודה.”

אוסישקין הדגיש את הקשר החיוני בין מדע בסיסי למחקר יישומי באומרו: “המדע הטהור לא יכה שורשים, אם באותו הזמן לא יתפתחו הידיעות השימושיות, הנחוצות לחיים אקונומיים בריאים הדרושים לכל עם ועם. אני מאחל לכם, שהמוסד הזה יתפוס מקום חשוב בחיי המזרח הקרוב ושיוכל להתחרות באיכותו וכמותו עם מוסדות כאלה באירופה ובאמריקה. התכניון החיפאי נפתח!”

 

 

תודה לאיתי קרן – ארכיון הטכניון ההיסטורי ע”ש נסיהו

 

בתמונות : נטיעות בבניין הטכניון הישן ונאומו המקורי של מנחם אוסישקין

 

 

ביום ב’, 17 ביוני, יעניק הטכניון תוארי דוקטור לשם כבוד לשנת 2019, במסגרת אירועי הקורטוריון, מושב חבר הנאמנים השנתי של הטכניון, שיתקיימו בשבוע הבא. הטקס יתקיים במעמד נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא, יו”ר הוועד המנהל של הטכניון גדעון פרנק, יו”ר הקורטוריון לורנס ג’קייר, חברי הנהלת הטכניון ודיקני הפקולטות.

ואלה מקבלי התואר דוקטור לשם כבוד לשנת 2019:

קרול אפשטיין

גב’ אפשטיין השלימה תואר ראשון באוניברסיטת קורנל וכיהנה כנשיאת מועדון קורנל בוושינגטון. היא שגרירה של רצון טוב עבור קורנל טק ומכון טכניון-קורנל ע”ש ג’ייקובס, דור שני לתמיכה באגודת ידידי הטכניון בארה”ב ולמנהיגות ברמה המקומית והארצית.

 

פרופ’ סטפן מלאך

פרופ’ מלאך הוא מדען בעל שם עולמי בעיבוד אותות ובעיבוד תמונה. הוא תרם תרומות מכריעות לפיתוחה של תאוריית wavelet וחולל מהפכה בעיבוד אותות. המחקר שלו עוסק גם באנליזה הרמונית ובבינה מלאכותית. מחקריו צוטטו יותר מ 100-אלף פעמים.

 

פרופ’ ד”ר אלפרד פורשל

פרופ’ פורשל הוא חוקר בעל שם עולמי בננופבריקציה, בפיזיקה של מבנים ננומטריים מוליכים-למחצה ובלייזרים מוליכים-למחצה .הקריירה האקדמית שלו משתרעת על פני 30 שנה ופעילותו המחקרית עמדה מאז ומתמיד בחזית המחקר העולמי.

 

ד”ר סטיוארט א’ פלדמן
ד”ר פלדמן תרם רבות לעולמות התוכנה ושפות התכנות והטביע חותם במחקר התעשייתי. כמדען ראשי ב- Schmidt Futures- ארגון שהקים מנכ”ל גוגל לשעבר אריק שמידט – הוא אחראי לתוכניות הידע המדעי בארגון.

 

נינה אבידר ווינר

גב’ ווינר היא מייסדת, נשיאה ויו”ר לשעבר של  ISEF– הקרן הבינלאומית לחינוך, הפועלת לקידומם של צעירים ישראלים מבריקים מרקע מוחלש. באמצעות ISEF סייעה גב’ ווינר בטיפוח דור חדש של מנהיגים המטביעים את חותמם על החברה הישראלית.

 

סמי סגול

מר סגול נולד בטורקיה ובגיל 15 עלה עם משפחתו לישראל. בהנהגתו הפכה כתר פלסטיק, חברה  משפחתית שייסד אביו ב1948-, לתאגיד עולמי המגלגל מיליארד דולר בשנה. מר סגול, בוגר הטכניון, תומך בנדיבות במרכזים לחקר המוח ובתוכניות חינוכיות שונות.

 

משה ספדיה

מר ספדיה, יליד חיפה, הוא אדריכל, מתכנן ערים, מחנך, תאורטיקן ומחבר בעל שם עולמי. ב 50-שנות עבודתו מחויב ספדיה לאדריכלות המבטאת רכיבים גאוגרפיים, חברתיים ותרבותיים המגדירים מקום ומגיבים לצורכיהם של האנשים ולשאיפותיהם.

 

בשם מקבלי התארים ידבר פרופ’ סטפן מלאך.

 

הטכניון מעניק את התואר “דוקטור לשם כבוד” משנת 1949 ובעבר זכו בו אלברט איינשטיין, חיים ויצמן, דוד בן גוריון, אלי ויזל, יצחק רבין, שמעון פרס, מייקל בלומברג, יוסי ורדי, גיל שוויד, זובין מהטה, משה ארנס ורבים אחרים.

 

הטקס יתקיים באולם צ’רצ’יל בטכניון בשעה 20:30.

 

 

 

 

 

 

[su_image_carousel source=”media: 37919,37918″ slides_style=”minimal” crop=”16:9″ align=”center” captions=”yes” autoplay=”3″]