חודש: ינואר 1900

עשרות חברות עתירות ידע גייסו מאות סטודנטים ביריד תעסוקה שנערך בשבוע שעבר בטכניון. בין החברות שהשתתפו ביריד – אינטל, אלביט מערכות, התעשייה האווירית, חברת החשמל, HP, טבע ורפאל.

ההיענות ליריד הייתה רבה והסטודנטים ביקרו באוהלים ובדוכנים שהקימו החברות, אשר משכו אליהן את הקהל הרחב בשלל “פיתויים”, כמו פיצות, שתיה חמה וקרה ומתנות צנועות. כמה חברות הקימו תערוכות בהן הציגו את מוצריהן.

אורלי בר, מ”מ מנהלת הגיוס של חברת אלביט מערכות, אמרה כי בחברה עשרות משרות פנויות, הן למהנדסים והן לסטודנטים. “יותר משאנו דורשים ממוצע ציונים גבוה, אנו מחפשים סטודנטים עם פוטנציאל גבוה. רבים מהעובדים באלביט הם בוגרי הטכניון. יש שותפות רבת שנים בין הטכניון ואלביט הבאה לידי ביטוי במלגות שאלביט מעניקה לטכניון, במעבדה משותפת שהוקמה לאחרונה ובשיתופי פעולה נוספים. גם העובדה שמת”מ ממוקמת במבואות הדרומיים של חיפה תורמת לזיקה החזקה. בשל הפריסה הגאוגרפית הנרחבת של אלביט מערכות, אנו מקיימים ירידים באוניברסיטאות ובמכללות ברחבי הארץ”.

לדבריה, יש השנה יותר סטודנטים מצטיינים שמחפשים עבודה. החברה לא ממתינה ליריד התעסוקה (הטכניון הוא היחיד בארץ שמקיים שני ירידים בשנה), אלא פונה ביוזמתה גם לפקולטות ועורכת בהן “ימי זרקור” שבהם היא מציגה את עצמה ומגייסת סטודנטים בשנות לימודיהם המתקדמות.

דיקנית הסטודנטים בטכניון, פרופסור מיכל גרין, אמרה כי ההיענות הרבה ביריד, הן של החברות המובילות במשק והן של הסטודנטים, מעידה על הביקוש הרב לסטודנטים ולבוגרי הטכניון, ומהווה אינדיקציה לכך שיש לנו משק דינמי ותוסס ושכלכלת מדינת ישראל אכן עומדת בפני צמיחה מואצת.

בתמונה: “מפתים” את הסטודנטים בפיצות בדוכן אלביט מערכות. צילום: דוברות הטכניון

הטכניון בצעד ראשון מסוגו:
“קמפוס תוסס” – תחרות רעיונות שיתרמו לאווירה הסטודנטיאלית

המשתתפים יתבקשו להציע קונספט חדשני לשדרוג האווירה הסטודנטיאלית בטכניון. הפרס הראשון: 15,000 ₪

בצעד ראשון מסוגו באקדמיה הישראלית, הכריז הטכניון על תחרות נושאת פרסים בשם “קמפוס תוסס” שמטרתה להביא לטכניון רעיונות לפרויקטים שיתרמו לאווירה הסטודנטיאלית בקמפוס ויעשירו אותה.

דיקנית הסטודנטים, פרופסור מיכל גרין, אמרה כי מגישי ההצעות יתבקשו להציע קונספט לשדרוג האווירה הסטודנטיאלית בקמפוס הטכניון. רעיונות לקונספט כזה, יכולים לכלול נושאים מכל תחום בחיי הטכניון, כמו למשל : מסלולי ריצה ואופניים, מוסיקה, דוכני מכירה, אמצעי תאורה, יכולת ניוד בתוך קריית הטכניון ולמעשה בכל תחום שהוא.

התחרות פתוחה לכלל הציבור. למרות שמטבע הדברים ההערכה היא שישתתפו בה לא מעט סטודנטים ובוגרי הטכניון, הרי שכל אחד – גם אנשי מקצוע בתחומים השונים – מוזמנים להשתתף.

התחרות נושאת פרסים: הפרס הראשון בתחרות יהיה בסך 15 אלף שקלים, הפרס השני – עשרת אלפים שקלים והשלישי – חמשת אלפים שקלים.

נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, אמר כי כיום אין די במערכת הסיוע והתמיכה הטובה בארץ שהטכניון מציע לסטודנטים שלו. “בצד אלפי מיטות במעונות, בריכה אולימפית, חדרי כושר, קולנוע ועשרות בתי קפה ומסעדות, כדי להביא לטכניון את הטובים ביותר, אנו חייבים להציע יותר למצוינות ולמצוינים שיבואו בשערינו”, הדגיש. “אנו רוצים שהסטודנטים שלנו יחושו שהטכניון הוא ביתם”.

פרופסור מיכל גרין הוסיפה כי תקוותה היא שיוגשו הצעות מפתיעות, בעלות אופי חדשני, שעוד לא נראו בקמפוסים בארץ. “בנוסף לפרס הכספי בתחרות, הרי שבהחלט נשקול לאמץ הצעות אטרקטיביות שיפתיעו אותנו, ופשוט ליישם את הפרויקטים שיוצעו לנו”, אמרה.

החוקרים בנו אב טיפוס של כרטיס אלקטרוני המאפשר דגימת אותות בפס רחב תוך שימוש בקצב דגימה נמוך במיוחד; הפיתוח עשוי לאפשר דגימת אותות מהירים, שמירתם ועיבודם בצורה יעילה במאות אחוזים מהקיים; הטכניון רשם מספר פטנטים על הטכנולוגיה; שוק הדוגמים נאמד במיליארדי דולרים בשנה

חוקרים מהפקולטה להנדסת חשמל בטכניון הצליחו להשיג פריצת דרך עולמית בטכנולוגית הדגימה, ובנו אב טיפוס של כרטיס אלקטרוני המאפשר דגימת אותות בפס רחב תוך שימוש בקצב דגימה נמוך במיוחד. בתעשייה נהוג לאפיין מערכות דגימה לפי קצב הדגימה, נפח האיחסון הנדרש וסיבוכיות החישוב של המערכת. הפיתוח הטכניוני מזניק את היכולת במאות אחוזים בכל שלשת הפרמטרים. הכרטיס שנבנה בטכניון דוגם סיגנלים בפס רחב תוך שימוש בקצב דגימה נמוך במיוחד. כתוצאה, נפח האחסון וסיבוכיות החישוב התומכת בפעולת המערכת קטנים משמעותית. שוק הדוגמים העולמי נאמד במיליארדי דולרים בשנה, והטכניון רשם מספר פטנטים על ההמצאה.

דוגמים בעלי פס רחב הקיימים כיום בשוק הינם עתירי חומרה או מבוססים על תוכנות מורכבות בכדי לאפשר קליטה של אותות בפס רחב וקצב שמירה ועיבוד גבוה של מידע דיגיטלי. חוקרי הפקולטה להנדסת חשמל בטכניון, פרופסור יונינה אלדר והדוקטורנט שלה משה משעלי, בנו אב-טיפוס של דוגם המצריך מעבד אחד בלבד. ההמצאה חוסכת גם את הצורך במעבדים בעלי יכולת חישוב גבוהה. ההערכה היא שהעלות לרכיב ביצור תעשייתי תהיה זולה בעשרות רבות של אחוזים ביחס לדוגמים מהירים הקיימים היום בשוק.

במהלך העבודה על נוסחאות מתמטיות סבוכות הצליחו שני חוקרי הטכניון “לשבור” את המחסום הבסיסי שנוסח בתחילת המאה הקודמת במשפט הדגימה של נייקויסט ושנון. לפי משפט זה, אם דוגמים אות בקצב כפול מהתדר המקסימלי באות, אזי אפשר לשחזר את האות במדויק על ידי עיבוד מתאים. משפט זה הינו עמוד התווך של התקשורת הדיגיטלית, ועומד בבסיסם של רוב המכשירים הדיגיטליים כיום. מאחר שהשאיפה כיום היא להשתמש במכשירים אלו בפס רחב ככל האפשר, יש צורך להגביר את קצב דגימת האותות. מגבלות טכנולוגיות מגבילות כיום את המהירות המירבית בה ניתן לדגום, וכתוצאה מכך נדרשים נפח אחסון גדול, הספק וכמובן עלות גבוהים.

להמצאה האמורה יישומים פוטנציאליים רבים, כגון שיפור ביצועי רדאר והגדלת הקיבולת של תקליטי שמע. שוק פוטנציאלי נוסף הוא השוק הרפואי, שם מתורגמת מהירות הדגימה לזמן החשיפה של המטופל להתקן הפולט קרינה מסוכנת. מנקודת הראות הכלכלית יש כאן יתרון גדול, שכן יותר מטופלים יוכלו להיבדק.

“במכשירים דיגיטליים אות פיסיקאלי מיוצג על ידי סדרה של ‘ביטים’. למשל, מוסיקה או תמונה מאוחסנות במחשב באמצעות סדרת מספרים”, מסבירה פרופסור אלדר. “האוזן לא יכולה לשמוע מספרים, כמובן”, היא מוסיפה. “כאן נכנס תהליך הדגימה והשיחזור. המטרה בשלב הדגימה היא להמיר באופן חכם אות פיסיקאלי לביטים, כלומר, לסידרה של ‘אפסים’ ו’אחדים’. ה’טייפ’ הדיגיטאלי דוגם את האות המושמע ומתרגם אותו לביטים. המפתח בשלב זה הוא לבצע את ההמרה באופן שיאפשר בהמשך ליצור מחדש את האות האמיתי. יצירה זו מתבצעת בשלב השחזור, כאשר הביטים מתורגמים לאות פיסיקלי אותו ניתן לשמוע או לראות”.

“מי מאיתנו לא רגיל לומר – צפיתי בסרט באיכות HDTV או שמעתי מוסיקה מהנגן הדיגיטלי”, מוסיף משה משעלי. “אנו שוכחים שהמערכת האנושית מסוגלת לחוש, לראות ולשמוע רק אותות פיסיקאליים. איש אינו מסוגל לראות או לשמוע סדרות של מספרים. בממשק בין העולם הדיגיטלי לעולם האנלוגי יש רכיב הדוגם את האות הפיסיקלי לסדרה של מספרים, ובסופו מבוצע שיחזור לעולם הפיסיקאלי שהמערכת האנושית יכולה לקלוט.”

המשפט הבסיסי של נייקויסט ושנון, אשר נלמד במשך שנים כאבן היסוד של תורת הדגימה, מכיל בתוכו הנחה מחמירה לגבי תכולת האותות. מטרתו של משה משעלי, בהנחיית פרופסור אלדר, היתה לתכנן מערכת דגימה אחת עבור אותות עם פסי שידור רבים ורחבים, כך שהמערכת תוכל לדגום ולשחזר אותות אלו בקצב נמוך משמעותית מהקיים כיום. פריצת הדרך הושגה על ידי ניצול העובדה שבחלקים מהספקטרום אין שידור. “הרעיון הוא לנצל בחוכמה את ה’חורים’ בספקטרום, כדי להוריד משמעותית את קצב הדגימה בלי לפגוע באות”, מסבירה פרופסור אלדר. “הקושי הוא בכך שמאחר שאיננו יודעים היכן בספקטרום נמצאים אותם חורים, מודלים מתמטיים מסורתיים כבר אינם יכולים לסייע באיפיון של אותות אלה ובעיבודם. מה שעלה בידינו להוכיח הוא שעצם העובדה שאנו יודעים שהאות אינו תופס את מלוא הספקטרום מאפשרת לנו להפחית את קצב הדגימה, דבר שלא התאפשר עד כה”.

לגילוי זה קדמה עבודה מתמטית רבה וממושכת, והוא מעורר עניין רב בעולם המדעי משפורסם בעיתונות המדעית.

בתמונה: מערכת בדיקה לכרטיס הדגימה שפותח בטכניון. צילום – דוברות הטכניון

חליפת כנפיים (Wingsuit) משמשת להארכת זמן טיסה והגדלת טווח הגלישה בצניחות חופשיות, כאשר הצנחן משתמש במצנח רגיל בשלב הנחיתה. חליפה כזו תוכננה ע”י קבוצת סטודנטים מהפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל במסגרת פרויקט הסיום שלהם. ככל ידוע, זו הפעם הראשונה שנעשה תכן מדעי לחליפת כנפיים.

שלוש דרישות עיקריות עומדות בפני מפתחי חליפות הכנפיים: העומסים על הגפיים צריכים להיות נמוכים דיים בכדי לאפשר לטייס להחזיק את הכנפיים פרושות, החליפה צריכה לאפשר טיסה יציבה, והחליפה צריכה לספק אמצעי נהוג נוחים. בכדי לקבוע את העומסים המרביים על הגפיים התייעצו הסטודנטים עם המדריך הראשי של חדר הכושר בטכניון. הם הגדירו מספר תרגילים המדמים את העומסים בטיסה ושלחו את עצמם (וכמה מחבריהם) לבדוק את מגבלותיהם. “גילינו שבעומסים מסוימים הטיסה מפסיקה להיות כייפית עבור הטייס והופכת לעינוי”, הם מספרים. “לאחר הגדרת המגבלות הפיזיות של הטייס, בנינו מודל אווירודינאמי מופשט של אדם הטס בחליפה. באמצעות המודל הערכנו את גודל הכנפיים והזנב שמבטיחים יציבות מצד אחד ועומדים במגבלות העומסים שמדדנו קודם”.

בשלב השני בנו הסטודנטים דגם של אדם לניסויים במנהרת רוח. בתוך הדגם הוכנסו מדידים שמדדו את העומסים שפועלים על הגוף בכלל ועל הגפיים בפרט. הדגם שימש לבדיקת רעיונות שלא ניתן היה לחקור במסגרת המודל המופשט שנבנה בשלב המקדים, ולבניית מודל אווירודינאמי מפורט. לאחר כמאה ניסויים, סינון קפדני ושינויים רבים, הגיעו הסטודנטים לחליפה “מיטבית” – כזו שהיא גם יציבה, גם ניתנת לניהוג וגם בעלת ביצועים טובים.

“את תוצאות הניסויים הכנסנו לתוכנת מדמה-טיסה”, מספר יאיר שגב, אחד הסטודנטים בקבוצה. “באמצעות התוכנה ניסינו לחוש את מה שירגיש טייס שיטוס עם החליפה שלנו וכמה קשה יהיה לו לבצע תמרונים בסיסיים. הגענו למסקנה שקל זה לא יהיה, אבל עם החליפה שלנו הוא יוכל להגיע למרחק הרבה יותר גדול מאשר ניתן להגיע באמצעות החליפות הקיימות בשוק”.

חמשת הסטודנטים הנוספים שהשתתפו בפרויקט הם: יואב גרין, יפים יבלוצ’קין, לאון מינץ, עומר נאמן ורומן לוין. הפרויקט נעשה בהנחיית פרופסור גיל יוסילבסקי

שיא העולם בטיסה ללא מטוס נקבע ביולי האחרון בידי אואלי גגנשץ השוויצרי, כאשר טס למרחק של 17 ק”מ במשך 5:45 דקות, כשהוא מגיע למהירות מקסימלית של 250 קמ”ש.

גרסה מטורפת במיוחד של טיסה ללא מטוס: קפיצה ממצוקים באלפים הצרפתיים:

ולמי שלא שבע מצורפת הגרסה הצרפתית של הספורט הזה, עם קצת יותר פאתוס, מוזיקה מתאימה וצילומים מרהיבים.

בתמונה: פרופ’ יוסילבסקי ודגם של הטייס במנהרת הרוח

70 סטודנטים מהטכניון, וכמספר הזה סטודנטים מבלגיה, השתתפו בסדנא משותפת בנושא “תחבורה ציבורית כמכשיר לחידוש עירוני”. בימים 10-14 בנובמבר התקיים חלקה הראשון של סדנת BruHa בריסל-חיפה בבית הספר סנט-לוקאס, בבריסל וגנט, וב-6-9 בדצמבר התקיים חלקה השני, בפקולטה לארכיטקטורה ובנוי ערים בטכניון. המשתתפים בסדנא היו תלמידי שנה רביעית בארכיטקטורה, אשר עסקו בנושא באתרים בחיפה ובבריסל, בהתאמה.

כל סדנה כללה סידרה של הרצאות מקצועיות, יעוץ צמוד לסטודנטים על ידי מורים מקומיים, מורים אורחים וארבעה סטודנטים מהמדינה האורחת, וכן הרצאה של שגרירת המדינה האורחת במדינה המארחת.

לסדנה הטכניונית הגיעה שגרירת בלגיה בישראל, בנדיקט פרנקינט Benedicte Frankinet, אשר דיברה על בריסל כ”בירה” אירופית. היא צפתה בקורת רוח במבחר עבודות תכנון של חיפה על ידי סטודנטים מסנט-לוקאס, והביעה שביעות רצונה מהארוע התרבותי הדו-לאומי.

אל הסדנה בבריסל הגיעה שגרירת ישראל בבלגיה, תמר סמש, ועמה ראש הקהילה היהודיה בפלנדריה. בנושאי החידוש העירוני והתחבורה הציבורית ובסוגיות החברתיות והפוליטיות שעלו בשיחות עם השגרירות, נמצא גם הדומה והמקביל בין בעיותיהן האורבניות של בריסל וחיפה.

פרופסור איריס ערבות, מרכזת הסדנה בטכניון, אמרה כי משתתפי הסדנאות משתי האוניברסיטאות נדרשו ללימודים מרוכזים והשקיעו עבודה אינטנסיבית השונה מהמסגרת הסמסטריאלית הרגילה. מלבד רכישת הידע המקצועי, תרמה ההתנסות בסדנה להכרה עצמית של המשתתפים, כגון יכולות אישיות, גבולות, ופוטנציאל לעבודה בצוות. משתתפי הסטודיו הבינלאומי בסנט-לוקס ימשיכו בתכנון חיפה לאורך סמסטר אביב, וביקורים הדדיים צפויים בראשית הקיץ.

בתמונה:משתתפי הסדנא מבלגיה ומהטכניון. צילום – דוברות הטכניון

ניתן בתחום טכנולוגית המידע על “המצאותיו פורצות הדרך בתחום דחיסת המידע”

פרס חזית הידע (Frontiers of Knowledge)של קרן BBVA הספרדי, בסך 400 אלף יורו, ניתן לפרופסור מחקר אמריטוס יעקב זיו מהפקולטה להנדסת חשמל בטכניון, על “המצאותיו פורצות הדרך בתחום דחיסת המידע ותורת האינפורמציה”.

פרסי קרן BBVA מביעים הכרה ונועדו לעודד מחקר ויצירתיות במדעים הבסיסיים, ביו רפואה, סביבה, טכנולוגיות מידע וכלכלה, וכן הישגים יצירתיים באמנויות ובתחום של שינויי אקלים. הפרסים ניתנים בגין פרויקטים או עבודות מחקר. סך הפרסים – 3.2 מיליון יורו, והם מחולקים מדי שנה בשמונה קטגוריות – 400,000 יורו בכל קטגוריה.

“להמצאותיו פורצות הדרך של יעקב זיו בדחיסת מידע השלכות עמוקות ומתמשכות על עולם התקשורת וטכנולוגיות המידע הן בתיאוריה והן במעש”, נאמר בהחלטת שופטי הקרן. “תרומתו של פרופסור זיו, הניכרת בכל היבט של חיי היום יום שלנו, מאפשרת איכסון והעברה יעילים של טקסט, נתונים, תמונות ווידיאו. טכנולוגיות דחיסת אינפורמציה בזכרונות-מחשב, מודמים, הפצת תוכנה וקבצים – כל אלה נשענים כיום על רעיונותיו והמצאותיו של פרופסור זיו. תרומותיו החלוציות לתורת המידע הניעו והינחו דורות של אנשים באקדמיה ובתעשייה. הפרס הוא הבעת הכרה בתפקידו המרכזי ביצירת טכנולוגיות המשפיעות באופן עמוק ונרחב על עידן המידע”.

lossless compression , או “דחיסה ללא אובדן מידע”, שפותחה בידי הפרופסורים יעקב זיו ואברהם למפל מהטכניון, משמעה שניתן לשחזר את המידע המועבר/נשמר במלואו, כך שאיכותו תהיה זהה למקור. הטכניקה של למפל-זיו היא השיטה הנפוצה ביותר לדחיסה כזו, ונמצאת בפורמטי-דחיסה פופולריים כמו GZIP, GIF ו-TIFF.

פרופ’ זיו מסר לעתון הכלכלי דה-מרקר: “הפרס הוא על מכלול עבודות, כאשר העבודה המרכזית העוסקת באלוגריתמים לדחיסת מידע נעשתה יחד עם פרופ’ אברהם למפל. תחום דחיסת המידע פותח עוד בשנות בסוף שנות ה-70, ברמה של מודלים תיאורטיים. אולם מאז כל המודלים והאלוגריתמים הוטמעו לתוך כל מחשב אישי, כל מערכות תקשורת ומערכי זיכרון החל ממחשבים ושרתים ועד למוצרים קטנים יותר כמו טלפונים סלולרים. אותה טכנולוגיה לדחיסת מידע מאפשרת להכפיל את כמות המידע שניתן לשמור בזיכרון, על ידי צמצום נפח המידע או מאפשרת זרימה של יותר מידע ללא צורך בהגדלת רוחב הפס”.

פרופסור זיו, פרופסור מחקר אמריטוס בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון, לשעבר נשיא האקדמיה הישראלית למדעים, חבר באגודות מדעיות אמריקניות ואירופאיות מובילות, ובראשן האקדמיה הלאומית האמריקנית למדעים, האקדמיה הלאומית האמריקנית להנדסה והאגודה האמריקנית לפילוסופיה, וחתן פרס מרקוני על שם ממציא רדיו.

“בית החולים לדובים” הוא פרוייקט המופעל על ידי סטודנטים לרפואה ונועד להפחית חרדות אצל ילדים מפני ביקור אצל רופא או בבית החולים. בנוסף, מנוצל המפגש לפעילות של חינוך לבריאות בקרב הילדים. הפקולטה לרפואה של הטכניון, שערכה את “בית חולים לדובים” זו השנה השנייה, היא היחידה בעולם בה מופעל הפרוייקט במתכונת דו-לאומית ודו-לשונית: יהודית וערבית

לרגל הפעילות הוקם בקומת אגודת הסטודנטים שבפקולטה “בית חולים” צבעוני וידידותי במיוחד. כל אחד מהילדים שהגיעו למקום הביא עימו דובי “חולה”, ובדרך של משחק תפקידים, התבקש לספר ל”דובי דוקטור” את ההיסטוריה הרפואית של הדובי. ה”דובי דוקטור” ערך בדיקה גופנית לדובי, ובהתאם לצורך נשלח הדובון לבדיקות מתקדמות יותר, כגון: בדיקת רנטגן, בדיקת עיניים, בדיקת רפלקסים ועוד. בסופו של תהליך, ובהחלטה משותפת של “דובי דוקטור” והילד, הוחלט על אופן הטיפול הדרוש, והילד צויד ב”מרשם” עבור הדובי, אותו מילא בבית המרקחת שבמתחם ההפעלה (עם תרופות כמו “דוביצין” או “פנדה-טין”), ובהוראות להמשך הטיפול בבית.

המפגש נוצל גם לפעילות של חינוך לבריאות בקרב הילדים. כך, בזמן שחלק מהילדים והדובים טופלו על ידי ה”דובי דוקטורים”, בילו האחרים בתחנות הסברה שעסקו בנושאים, כגון: תזונה נכונה, היגיינה אישית, חיסונים ועוד. כל התחנות אוישו על ידי סטודנטים לרפואה, והילדים גילו עניין רב ומעורבות בנושאים שהוצגו בפניהם. בתום יום הפעילות הראשון הודו הגננות לסטודנטים בחום. “עשיתם עבודה מבורכת והילדים קיבלו כאן העשרה בכמות שתמלא אותם עוד ימים רבים”, אמרה אחת הגננות. “במשך הבוקר הם ראו כאן כל כך הרבה אנשים מחייכים בחלוקים לבנים, שאין לי ספק כי מעכשיו ואילך הם יסתכלו על רופאים לגמרי אחרת”.

לדברי טליה ויטמן – סטודנטית שנה ג’ בפקולטה ומי שייסדה את הפרוייקט בחיפה, מחקרים מראים כי ילדים מפחדים מרופאים, מאחיות, מרופאי שיניים ומבתי חולים. “תסמונת החלוק הלבן” היא תופעה נפוצה, בקרב ילדים (ומבוגרים), הבאה לידי ביטוי בעלייה דרמטית בלחץ הדם, לקראת מפגש עם רופא. המתנה לאשפוז, עלולה להגדיל את החרדה, גם אם מסדרונות בית החולים מקושטים בציורים של פו הדב, והרופאים הכי נחמדים בעולם.

כאשר ילדים מבקרים בבית חולים הם נחשפים לסיטואציה לא מוכרת, והם נדרשים לתקשר עם רופאים שמעולם לא פגשו, לעבור בדיקות, חלקן כואבות, הכוללות שימוש במגוון מכשירים זרים ולא מעט חוויות לא נעימות. חוויה ראשונה כואבת עלולה להביא לכך שגם בעתיד, יקשר הילד את הביקור אצל הרופא עם חוויה שלילית ומכאיבה, והתוצאה תהיה חוסר שיתוף פעולה של הילד עם הצוות, שיוביל להתגברות הסטרס – גם אצל הילד וגם אצל הצוות המטפל. הביקור ב”בית החולים לדובים” מאפשר לילדים להכיר את סביבת בית החולים, וללמוד על פרוצדורות וציוד רפואי – בסביבה ידידותית ובאווירה חיובית”, אומרת טליה. “גם אם כילדים, אין באפשרותם להפנים את כל הנאמר והנלמד, אין ספק כי החוויה בכללותה מובילה את הילדים המשתתפים לפחד פחות, ולו במעט, ממפגש עתידי עם רופא, ולהבין מעט יותר את עולם הרפואה ובית החולים”.

הרעיון של “בית החולים לדובים” נולד בנורבגיה, והתפתח בשיתוף EMSA ו-IFMSA (ארגוני הסטודנטים לרפואה הבינ”ל). כיום, מופעל הפרוייקט בלמעלה מ-30 מדינות ברחבי העולם, ובשנת 2000 אומץ על ידי הפקולטה למקצועות הבריאות באוניברסיטת בן גוריון. בהמשך, הוחל בהפעלתו גם בפקולטות לרפואה של אוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית בירושלים.

“בית החולים לדובים” בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון הופעל לראשונה בשנה שעברה, במתכונת ניסיונית. בהתחשב באופייה הדו לאומי של העיר חיפה, הוחלט להפעיל את “בית החולים לדובים” החיפאי במתכונת דו-לשונית ודו לאומית, ולזמן לפעילות גנים יהודים וערבים. כל חומר ההסברה והשילוט הוכן בעברית ובערבית, והתוכנית כולה הועברה בשתי השפות, לשמחתם ולרווחתם של הילדים, הדובים והסטודנטים, כאחד.

לאור הצלחת הפיילוט בשנה שעברה, הורחבה השנה הפעילות, והיא כללה אירוח של ארבעה גנים במשך יומיים. לדברי טליה ויטמן, שהובילה את הפרוייקט גם השנה, בעקבות ההצלחה כבר הוזמנו ה”דובי דוקטורים” מהפקולטה ל”ביקור בית” בגני ילדים באזור הקריות.

בתמונה: הסטודנט סוהיל גרה עם אחד מילדי גן האמנויות מנצור ג’ומנה בחיפה

ישהו בחלל במשך שנה ויוחזרו לטכניון לצורך בדיקת השפעות אפשריות עליהם מסביבת החלל ההרסנית; תיבדק גם התאמתם ליישומים עתידיים בלווינים

מעבורת החלל “אטלנטיס” הביאה לתחנת החלל הבינלאומית שני יהלומים שגודלו במעבדות הפקולטה לכימיה בטכניון. במהלך חודש דצמבר הוצאו היהלומים מתחנת החלל כדי “לשוטט” בחוץ בעצמם ובעוד שנה הם יוחזרו לכדור הארץ, עם חזרתם תיבדק השפעה אפשרית עליהם מסביבת חלל הרסנית שמכילה חמצן אטומי שמאכל חומרים מבוססי פחמן. יהלומים אדישים לאווירה כימית מאכלת, על כן על פי עמידותם בניסויים במעבדה ובחלל תיבדק התאמתם ליישומים עתידיים בלווינים.

הדוקטורנט זאב שפילמן חוקר במסגרת עבודת הדוקטורט שלו את האינטראקציה בין סביבת חלל מדומה שהוא יוצר במעבדה, לבין היהלום, שהוא החומר הקשה ביותר בטבע. העבודה נעשית בהנחיית פרופסור אלון הופמן וד”ר ג’ואן אדלר מהטכניון, וד”ר אירינה גוזמן מהמרכז למחקר גרעיני (ממ”ג) שורק. ד”ר גוזמן עשתה את עבודת הדוקטורט שלה בהנחייתו של פרופסור אלון הופמן. היא וזאב הם חלק מקבוצה בממ”ג שורק שחוקרת את התנהגותם של חומרים בסביבת חלל. החומרים צריכים להיות עמידים לאורך שנים רבות בהן שוהה הלווין במסלול, בגובה של 200-800 קילומטרים מעל כדור הארץ.

זאב שפילמן בודק אפשרות שימוש ביהלומים מלאכותיים בלווין. “שימושים עתידיים של יהלום בחלל יכולים להיות ציפויים שקופים אופטית מוליכי חום, גלאי קרינה ועוד”, הוא מסביר. “מטרתנו היא לשתף פעולה עם חוקרי ממ”ג שורק, בפיתוח ציפוי יהלום לסביבת חלל”.

על פני כדור הארץ יש כבר שימושים בציפוי יהלום, שהם עמידים מאוד והולכת החום שלהם טובה. “כדי להעלות משהו לחלל, יש לדעת קודם כל מה יקרה לו שם”, מסביר פרופסור הופמן. “לכן דימינו סביבת חלל במעבדה ואכן התברר כי היהלומים עמידים בסביבה מדומת חלל. עתה אנו בודקים זאת בסביבה האמיתית”.

במאמר שפירסמו פרופסור הופמן, ד”ר גוזמן ותלמידם זאב שפילמן בכתב העת המדעי Applied Physics Letters, הם סיפרו על הגילוי שלהם שאם מגדלים יהלום במעבדה לכיוון מסוים ובצורה איטית ומסודרת – היהלום יהיה אז עמיד יותר. בהמשך לשיתוף פעולה עם פרופסור טים מינטון מאוניברסיטת מונטנה בארה”ב, הם העבירו לו שני דגמי יהלום שגידלו במעבדות הטכניון והוא העבירם לנאס”א. עתה “משוטטים” יהלומי הטכניון בחלל, עם “שכנים” כמו חומרים עתידיים לחליפות חלל. בתום שנה יוחזרו היהלומים ושאר החומרים לתחנת החלל ומשם יגיעו ארצה באחת ממעבורות החלל.

“היהלומים שלנו עשויים מפחמן 13 (פחמן איזוטופי) והדבר יאפשר לנו בדיקה נקייה מהשפעות אפשריות של פחמן שאולי נמצא בחלל”, מסבירים חוקרי הטכניון.

בתמונה: A – יהלום שגודל במעבדות הטכניון. B – היהלום נחשף לחמצן אטומי (בממ”ג שורק ובאוניברסיטת מונטנה). מדובר בחמצן אטומרי באנרגיה גבוהה שמדמה את האינטראקציה בין הלווין לאטומי החמצן. בתמונה רואים שהחמצן איכל את פני שטח. כן נראים בבירור פני שטח חלקים המעידים על עמידות היהלום שנוצר בכיוון  המועדף. C – פוקוס על איזור חלק – עמיד. צילום: מעבדות הטכניון.

הסכם מדעי ראשון בין יפאן לישראל

חוקרי הטכניון וחוקרים יפאנים יפתחו במשותף פלטפורמה ליצירת כלי דם ותאי דם מתאי גזע עובריים וכן מתאים בוגרים שיעברו תכנות מחדש לתאים עובריים. זהו ההסכם המדעי הראשון שנחתם בין יפאן לישראל.

פרופסור יוסף איצקוביץ’ מהפקולטה לרפואה על שם רפפורט בטכניון וחוקרים ממרכז המחקר “ריקן” ביפאן, קיבלו מענק משותף בסך 600 אלף דולר ממשרדי המדע ביפאן וישראל, לצורך פיתוח הפלטפורמה הייחודית. פרופסור איצקוביץ’ אמר כי זהו הסכם מדעי הסטורי והוא מקווה שיבואו עוד הסכמים רבים בעקבותיו. “יפאן היא מעצמה בתחום מחקר תאי הגזע ותכנות מחדש של תאי גזע בוגרים לתאים עובריים”, הדגיש. “מדעניה מובילים בעולם בתחום זה והפלטפורמה הייחודית שאנו מפתחים ביחד עם המדענים היפאנים תאפשר בעתיד שימוש חדשני בתאי הגזע בבני אדם”.

100 צעירות וצעירים החלו לימודיהם בתוכנית חדשה בשם “אופקים” המאפשרת לתושבי הפריפריה, משוחררי צה”ל, החסרים נתוני קבלה לאוניברסיטאות, לרכוש השכלה אקדמית בתחומי המדע והטכנולוגיה. התוכנית עתידה להתפרש גם לאוניברסיטאות אחרות בארץ, במסלול המדעי-טכנולוגי.

משרד הביטחון, באמצעות הקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים, מאתר משוחררי צה”ל מתאימים ביישובי הפריפריה, ומכוון אותם להצטרפות למכינה, אשר תכשיר אותם להתקבל לכל הפקולטות בטכניון, גם אם אין בידם תעודת בגרות.

המשתתפים בתכנית יקבלו מימון מלא, הכולל שכר לימוד ומלגת קיום. התכנית מאורגנת בשלביה הראשונים על ידי הטכניון וממומנת באמצעות הקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים במשרד הביטחון, האגודה לקידום החינוך, קרן רש”י, קרן גרוס ואיגוד תעשיות האלקטרוניקה והתכנה.

יוזם התכנית הוא יהודה זיסאפל, נשיא קבוצת רד-בינת ויו”ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה. “החזון של תכנית ‘אופקים’ הוא לצרף לתעשיית ההיי-טק כוח אדם מקצועי ואיכותי מהפריפריה ולתרום בכך לצמצום הפער החברתי והכלכלי בין הפריפריה והמרכז”, הוא אומר. “הובלת בני נוער מוכשרים ללימודים אדמאיים בתחומי ההנדסה והמדעים, תוך תמיכה כלכלית, לימודית וחברתית – תאפשר להם לבנות עתיד אישי ראוי ובמקביל תחזק את כלכלת ישראל, את איזורי הפריפריה ותסייע בצמצום הפערים בחברה הישראלית. אנו מאמינים כי עם סיום לימודיהם יהיה שוב ביקוש עצום למהנדסים ומדענים וכי התעשייה המתקדמת תמשיך להית הקטר המוביל את המשק הישראלי”.

בכוונת ראשי התכנית לפנות לרשויות המדינה על מנת שיסייעו במימון הרחבת התכנית בהיקפים ארציים ולהגיע ל-1500 בוגרים מדי שנה.

בתמונה: יהודה זיסאפל, יוזם התוכנית

שלוש פקולטות ומעונות הסטודנטים חסכו ארבעה מיליון שקלים בשנה בפרוייקט החסכון באנרגיה – הטכניון החליט להרחיב את פרוייקט “הקמפוס הירוק” לכל הפקולטות שלו

הנהגת מוני חשמל במעונות הסטודנטים חסכה מיליון וחצי שקלים בשנה; פרופסור יורם אבנימלך: “מדובר בחיסכון של 15% מתקציב החשמל השנתי של הטכניון. אם כל המדינה תלך בדרכנו – לא יהיה צורך בהקמת תחנת פחם מזהמת באשקלון”

הטכניון החליט להרחיב את פרוייקט החיסכון באנרגיה שלו במסגרת תכנית “הקמפוס הירוק” – לכל הפקולטות שלו. זאת לאור החיסכון בסך 2.3 מיליון שקלים בשנה שהושג בשלוש פקולטות – הנדסת חשמל, מדעי המחשב ופיסיקה. הנהגת מוני חשמל במעונות הסטודנטים הממוזגים הביאה לחיסכון של מיליון וחצי שקלים נוספים – הפחתה של 75% לעומת התקופה שבה הסטודנטים לא שילמו עבור החשמל.

פרופסור יורם אבנימלך, המוביל את הפרוייקט, אמר כי תקציב החשמל של הטכניון עומד על 32 מיליון שקלים. “מדובר בחיסכון של 15%”, הדגיש. “אם כל המדינה תלך בדרכו של הטכניון ותשנה את הרגלי הצריכה שלה, ניתן יהיה למנוע את הקמתה של תחנת הכוח הפחמית המזהמת המתוכננת באשקלון”.

החיסכון בחשמל בפקולטות הושג הודות להתקנת גלאים לכיבוי אוטומטי של מערכות ולפעולות הסברה שעשו חברי הסגל, הסטודנטים והעובדים. הפרוייקט מובל ומנוהל על ידי אגף בינוי ותחזוקה בטכניון.

“הטכניון כקהילה פועל להקטנת צריכת החשמל והאנרגיה, ובכך תורם להקטנת פליטת גזי החממה”, הוסיף פרופסור אבנימלך. “כמו כן אנו פועלים למיחזור נייר ובקבוקים”.

בסך הכל נחסכו בפרוייקט כחמישה מיליון קווט”ש בשנה, בהשקעה של 150 אלף שקלים.

 חוקרי הטכניון פיתחו מערכות קידוד מידע מולקולריות