לומדים מיומנויות יסוד (כמו חשיבה מתמטית והעשרה באנגלית) וכן מדעי המחשב, מדעי הטבע, הנדסה וטכנולוגיה

55 מדריכות ומדריכים מלווים את המשתתפים, רבים מהם סטודנטים בטכניון שהשתתפו בסדנאות הקייץ כשהיו תלמידים. נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, שביקר את המשתתפים וצפה בפעילויותיהם, אמר כי הוא שמח לראות מאות צעירות וצעירים שבחרו לעסוק במדע בחופשת הקייץ. “אתם המדענים של המחר”, אמר למשתתפים. “אני מצפה לראותכם בטכניון בעוד כמה שנים, כסטודנטים מן המניין”.

האחים גיל ונעם קורניצר משתתפים בסדנאות הקייץ של הטכניון זו השנה השלישית. “אנחנו מעדיפים את זה על פני קייטנה רגילה”, הם אומרים. “זה גם תורם לנו וזה גם כיף”.

הם בחרו לעסוק השנה ב”ביוטכנולוגיה בשירות האדם”, גיל לקח גם את “העולם הדיגיטאלי” ונעם אחיו את ה”אנימציה ברשת”.

רויטל חליף, המנהלת האקדמית, אמרה כי המשתתפים עוסקים במדע נטו ולא מעוניינים בפעילויות אחרות. “כל משתתף מגיש בסוף פרוייקט סיום וברובוטיקה – הפרוייקט הוא קבוצתי”, היא מסבירה. דורון אדלדינג, המנהל האדמיניסטרטיבי, מציין בסיפוק שהסדנאות המדעיות הן “כיף גם למדריכים, שכן אין לנו כלל בעיות משמעת”.

בימים הקרובים יצטרפו לישראלים גם משתתפים מחו”ל, שיתחילו את המחנה המדעי הבינלאומי “סאיטק”.

בתמונה: גיל קורניצר (יושב מימין), אחיו נעם (יושב משמאל), עם נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא (עומד משמאל), עם המשנה לנשיא ומנכ”לית הטכניון, ד”ר אביטל שטיין ועם ראש המרכז הקדם אקדמי, פרופסור שמעון גפשטיין. צילם: יואב בכר, דוברות הטכניון

זכו בפרס ההצטיינות בכנס לתעופה וחלל

השמונה – עפר דגן, מיכל רביב, יונתן שקי, עמית גבע, ליאור לביא, יניב פרלשטיין, צוקי פרידמן ואילן ספקטור בנו במעבדות הטכניון מזל”ט (מטוס זעיר ללא טיס) מחומרים מרוכבים ועץ, בהתאם לדרישות הביצועים שהוכתבו ע”י האגודה האמריקאית לאוירונוטיקה ואסטרונאוטיקה ((AIAAלצורך תחרות בינלאומית לבניית מזל”טים.

הסטודנטים נדרשו לפתח ולבנות במשך חצי שנה מזל”ט בעל מוטת כנפיים של 2.5 מטרים, במשקל של כ-4 ק”ג, להטיס אותו פעמיים במסלול שאורכו כקילומטר, כאשר מרחק ההמראה אינו עולה על 30 מטרים. בפעם הראשונה המטוס טס ללא מטען, ואילו בפעם השניה היה עליו לשאת מטען של כדורי בייסבול ואלות במשקל כולל של ארבעה קילוגרמים. כל טיסה נמשכה כשלוש דקות.

המזל”ט שזכה לכינוי באטמוביל (Batmobile), נבנה בסדנה ייעודית לכך בטכניון במשך כשלושה חודשים. במהלך התכנון השתמשו המפתחים בניסוים במנהרת רוח כדי לבחור את המדחפים, הכנפיים הסוללות והמנוע וכן לבחינת חוזק החומרים. הפרויקט למעשה תוכנן במקביל לפי תתי נושאים ובהם הנעה, בקרה, מבנה, אווירודנימיקה, מסלול, וביצועים.

בפרסים הנוספים זכו בין היתר מיכאל יובלוביץ’ ומיקי וידנפלד, הלומדים לתואר שני וטל כהן העובדת על הדוקוטרט שלה בפקולטה.

וידנפלד חוקר את תחום האי-יציבות ההידרו-דינמית של שכבות נוזל המכונה: אי-יציבות מרנגוני-בנרד ואשר משפיעה על צביעת כלי טיס כך שלא תיפגע האווירודינמיות שלהם. יובלביץ’ חוקר את  גלי ההלם הנוצרים באוויר בעת הטיסה והקשר בינם לבין פרפור הגאים. טל כהן חוקרת את תחום מיגון המבנים והמטוסים מפני חדירת רקטות וקליעים.

דיקן הפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל בטכניון, פרופ’ יורם טמבור, אמר כי לפקולטה יש קשרים הדוקים עם התעשייה בארץ, במיוחד עם התעשיה האווירית ועם רפא”ל. “הבוגרים שלנו משתפים פעולה כבר בשלב הלימודים לתואר ראשון וחלק מהפרויקטים שנעשים בשלב של השנה הרביעית ללימודיהם מיושמים אחר כך בתעשייה, כאשר התעשייה קולטת סטודנטים אלה לשורותיה”.

יו”ר הועדה המארגנת של הכנס, תא”ל (מיל) שמעון שריד, בוגר הפקולטה, אמר כי הכנס הוא הזדמנות יוצאת דופן לאינטראקציה חברתית ומקצועית בין האקדמיה והתעשייה. “כשמסתכלים על יותר מ-50 שנות הפקולטה, רואים כי בזכותה נוצרו בארץ יכולות ומוצרים מהשורה הראשונה בעולם ובמיוחד בתחום של האווירונאוטיקה. מוצרים תעופתיים כגון: טילים, חימוש מונחה, מל”טים וכמובן מטוסים. כמעט כל המובילים בתעשייה האווירונוטית בארץ הם בוגרי הטכניון , קיבלו כאן את ההכשרה הבסיסית שלהם וגם שמרו על קשר עם הטכניון לאורך השנים”.

יו”ר ועדת המאמרים, פרופ’ בני נתן, אמר: “בכנס הוצגו מגוון נושאים על ידי מרצים מוזמנים מחו”ל במיקרו כלי טייס, חידושים במיקרו-הנעה וננו-אנרגיה, בנושא של אנליזה חישובית של קירור טורבינות במנועי סילון וכן  בנושא של רעש ממטוסים. בנוסף, הוצגה על ידי גיורא רום, יו”ר רשות התעופה האזרחית, תמונת המצב ותחזיות לגבי התעופה האזרחית בישראל”.

בתמונה: הסטודנטים והמזל”ט שבנו. צילום – דוברות הטכניון.

מחקר בטכניון מגלה כי נמלת האש הקטנה מתבססת בארץ בעיקר הודות להשקיית הגינות והשדות

רועי פדרמן, בעבודת המאסטר שלו בהנחיית פרופסור יוחאי כרמל מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון, בנה מודל ממוחשב הממפה את איזורי ההתפשטות הפוטנציאלית של הנמלה בארץ. בעזרת המודל הוא גילה שהשקיית שדות וגינות מאפשרת את התבססותה והתפשטותה של הנמלה הקטנה בישראל, שכן היא יצרה סביבה דומה לאיזור הגידול הטבעי שלה. הנמלים הראשונות התגלו בעמק הירדן בשנת 2005.

נמלת האש הקטנה (מילימטר וחצי גודלה) נמצאת ברשימת 100 הפולשים הגרועים בעולם. היא פוגעת במגוון המינים המקומי ומתועדים מקרים של  תקיפת עיניים של יונקים. עקיצתה מכאיבה ביותר, היא מטרידה תושבים בבתיהם ובמקרים מסוימים מבריחה פועלים מהשדות ומעודדת גדילה של כנימות מזיקות לחקלאות. הדברתה קשה מאוד. מקרה מיוחד בו הצליחו להדבירה הוא בגלפאגוס שבו בוצעו פעולות ניטור והדברה אינטנסיביות.

רועי פדרמן בדק את יעילות שיטות הניטור המשמשות כיום בארץ. הוא ממליץ במחקרו להשתמש בעיקר בחיפוש ישיר של קינים. לצורך וידוא הדברת הנמלה המכאיבה וההרסנית הוא ממליץ על שילוב של חיפוש ישיר ושימוש בפיתיונות במרחקים שלא עולים על שני מטר בין פיתיונות בדומה לשימוש שנעשה בגלפגוס.

“מנגנון ההתפשטות העיקרי של נמלת האש הקטנה הוא האדם”, אומרים חוקרי הטכניון. “הוא גם מעביר אותה ממקום למקום וגם משקה את הגינות והשדות, ובכך יוצר בשבילה ‘סביבה טבעית’ להמשך הגידול וההתפשטות”.

בתמונות: נמלות האש הקטנות ליד עט כתיבה ועל פיתיון. צילום: רועי פדרמן, דוברות הטכניון.

“צריך להסתכל על הכרמל ועל המרחב כולו כשילוב של אדם וסביבה. והתשובה היא תכנון – תכנון משלב (Integrative Design)”, כך אמר פרופסור שמאי אסיף מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון ביום עיון שערכו הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הפקולטה להנדסה אזרחית ו”קמפוס ירוק”.

לדבריו, התחממות כדור הארץ, העיור, הגלובליזציה ואפילו הוירטואליזציה ושאר התהליכים המואצים העוברים על העולם צריכים להשפיע על התכנון האורבני, ויש להסתכל על המרחב כולו כשילוב של אדם וסביבה. “אם לא נסתכל בראייה כוללת תמיד יהיו אנשים שיתריעו ושום דבר לא יקרה, ותמיד הם יגידו שמישהו אחר שם להם רגל או חסמים”. לדבריו, לאחר השריפה ב-1989 הוחלט להכין תוכנית מתאר כוללת לכרמל, אך כל גוף – רשות הטבע והגנים, התושבים, העיריות השונות וכל שאר הגופים השותפים בנה תוכנית לעצמו בלי שאף אחד ייראה את התמונה הכוללת.

אחד הקונפליקטים הבולטים הוא בין התושבים לבין עצמם – מצד אחד יש המבינים את הצורך באיזורי חיץ בינם לבין היער כדי למנוע אסון  מצד שני, איכות החיים שלהם נובעת בין היתר מכך  שהם טבולים בירק. כדוגמאות לתכנון משלב הביא אסיף את תכנון מרחב ניצנים לקראת פינוי גוש קטיף שבאמצעותו הוסר האיום על מרחב הדיונות של ניצנים שהוא אחד מאזורי הדיונות האחרונים בארץ, וכן הוספת יישובים במזרח לכיש, מבלי לפגוע במרחב הביוספרי של שפלת יהודה.

שלושה חוקרים מאוניברסיטת חיפה הציגו את השפעת השריפה על מגוון המינים ועל הקרקע בכרמל.  פרופסור עדו יצחקי מהחוג לביולוגיה באוניברסיטת חיפה ואנשי מעבדתו חקרו כיצד משתנה המגוון הביולוגי של בעלי חיים לאורך זמן. בשל שינויים בסביבה כגון גובה העצים (אורן, לוטם, קידה) אחוז כיסוי הצומח, אחוז כיסוי הקרקע (כלומר מה שנשאר אחרי הסחף) והזמן – יש שינויים בחברת החי ביער. למעשה חברה זו משתנה כאשר בכל שלב של שיקום מהשריפה מינים אחדים משגשגים ואחרים נעלמים. בסך הכל מגיע שיא מגוון המינים 13-20 שנה לאחר השריפה ובתנאי כמובן שלא הייתה שריפה נוספת באותו מקום. הבעיה בכרמל היא שהשריפות הולכות ונעשות תכופות – כל 5-8 שנים.

פרופסור גידי נאמן מהחוג לביולוגיה באוניברסיטת חיפה וקמפוס אורנים תיאר את מחזור חייו של אורן ירושלים, ואת האסטרטגיה שלו להנביט זרעים שיצמיחו עצים חדשים דווקא לאחר שריפה. “יש הרואים באורן ירושלים אויב השריפה – מי שמסתובב בשטח רואה שבשטחים שהיו מכוסים באורנים הייתה שריפה והיכן שהיו אלונים – הרבה פחות. שריפה היא חלק של המערכת הטבעית בחלקים גדולים של העולם. בישראל אין סופות ברקים בקיץ כמו בארה”ב, ולפיכך כל השריפות הן מעשה ידי אדם. ישנם עצים כגון אלון, אלה, זית ועוד שבהם רק החלק שמעל הקרקע נשרף אך השורשים מצמיחים אותו מחדש”, אמר.

כמו בעלי החיים, מסתבר שגם עצי האורן זקוקים לעשרים שנה כדי לייצר בנק זרעים בצמרות שיאפשר התחדשות לאחר שריפה, ומכיוון שהשריפות מתרחשות לעיתים תכופות יותר, יש מקומות שהתקרחו מאורנים. עם זאת, הוסכם על כולם כי צפיפותו של אורן ירושלים בכרמל גבוהה מדי וכדאי לדללו.

ד”ר לאה ויטנברג מהחוג לגיאוגרפיה בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת חיפה סקרה את תופעת סחיפת הקרקע וחשיפת הסלעים שמתחתיה, דבר הגורם לפגיעה במגוון הצמחים שיכולים אחר כך להקלט בקרקע. מסתבר שגם גשם בינוני כמו שהיה השנה הספיק כדי לגרום לסחיפת קרקע באיזורים שנשרפו.

פרופסור יוחאי כרמל מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון הציג את האמצעים שיש לנקוט בהם כדי להקטין את נזקי השריפות הבאות ובהם איזורי חיץ בראשי ההרים שבצידיהם יסללו  שבילים חשופים ברוחב צר יחסית וביניהם עצים דלילים וכן איזורי חיץ ליד הישובים, שם הוא מציע לשתול חרובים, זיתים ושקדים, שהתושבים יטפלו בהם וישתמשו ביבולים, ובתמורה המדינה תקבל בחינם תחזוקה של שטחי החיץ, שכן אם לא מתחזקים אותם, היער משתלט עליהם במהירה כפי שהיה בנסיונות קודמים להקמת איזורי חיץ בכרמל.

פרופסור טלי טל מהמחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בטכניון, אמרה כי טיפול נכון בשיקום הכרמל ובשידרוג שלו יכול לתת ערך מוסף למדינת ישראל. “זה יכול להיות מודל לטיפול באיזור כזה בצורה נכונה, לשילוב הצרכים של בינוי וסביבה, לטיפול באיזור שהוא שכיית חמדה ומצד שני מוקד אפשרי לאסון המוני,” אמרה.

סקר גללים מקיף שערך עודד נצר, מאסטרנט בטכניון, ב-122 אתרים בנגב, הביא לפיתוח מודל תפוצה של הפרא האסיאתי  (Equus hemionus) בנגב. הפרא מוגדר כמין בסכנת הכחדה. בין השנים 1982-1993 ביצעה רשות הטבע והגנים פרוייקט השבת הפרא לטבע, למכתש רמון ולנחל פארן. כיום מוערכת אוכלוסיית הפראים בנגב ב-150 פרטים ויותר, אך מידע מדוייק על העדפות בתי הגידול של הפרא בנגב ומידת ההתאמה של איזורים שונים בנגב למחייתו – לא היה קיים עד כה. המודל שפיתח עודד נצר בעבודת המאסטר שלו, בהנחיית פרופסור יוחאי כרמל מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון ופרופסור שירלי בר-דוד מהמכון לחקר המדבר באוניברסיטת בן גוריון, כולל מפת תפוצה הסתברותית בקנה מידה מפורט, עבור הפרא בנגב.

עודד נצר עשה עבודת שטח יסודית, במרוצתה שהה בנגב ימים רבים. התוצאה – מפה הסתברותית של תפוצת הפרא, ברזולוציה של עשרה מטרים, המתארת את ההסתברות לנוכחות פרא בכל יחידת שטח. ממפה זו ניתן להסיק על העדפות המחיה המרחביות של הפרא בנגב.

גורמים שנמצאו כמשפיעים ביותר על תפוצת הפרא על פי תוצאות המודל, הם אחוז כיסוי צמחיה מעוצה ברדיוס של מאה מטרים (47.5%), שיפוע המדרון (29.1%), לחות בחודש אוגוסט (9.1%) ומרחק ממקורות מים קבועים (3.9%). “התוצאות מעידות על החשיבות הרבה של כיסוי צומח והטופוגרפיה לבית הגידול של הפרא”, אומר עודד נצר. “ממצאים אלה תורמים להבנה מעמיקה יותר של העדפות בתי הגידול של הפרא ויכולים לשמש כבסיס להערכה של כיווני התפוצה העתידים של מין זה, ולאיתור איזורים הדרושים לשימור בכדי להבטיח את שרידותו בטבע לאורך זמן”.

בתמונה: הפרא האסיאתי בנגב. צילום: עודד נצר

סטודנטים מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון תכננו מרכז מבקרים בכפר הנוער “הדסה נעורים”. ביוזמה משותפת של הכפר והפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניוןהוחלט שהתרגיל המסכם בקורס מבוא לתכנון ארכיטקטוני של השנה הראשונה יהיה תכנון מרכז המבקרים בכפר.

נבחר אתר ייחודי הנמצא בקצה ציר הכניסה לכפר, פונה לים ומהווה שער כניסה לטיילת המתהווה.

הסטודנטים התמודדו עם צורת המבנה, אופן העמדתו ביחס לטופוגרפיה, הגדרת החללים ותפקודם. הם התבקשו להתאים את המבנה לצרכי המשתמשים וליצור עבורם מקום חוויתי, תוך התייחסות לתנאים הסביבתיים והאקלימיים. פיתוח שטחי החוץ והקשרים בין פנים לחוץ היוו מרכיב חשוב בתרגיל.

לצורך הכרת דיירי המקום והאנשים המלמדים ומנהלים את המוסד, שהו הסטודנטים במשך יומיים בכפר הנוער, וקיימו פעילויות לימודיות שונות בהנחיית מורים מהפקולטה ובשיתוף תלמידי הכפר. ההיכרות עם המקום והמעורבות הרגשית העמיקו והעשירו את העבודות ואת השיח האדריכלי/חברתי סביבן.

דיון בעבודות הסטודנטים התקיים בטכניון בסוף חודש יוני, ומתוך העבודות שהוגשו נבחרו 18 עבודות שהוצגו בתערוכה בכפר.

התערוכה נפתחה בשבוע שעבר באירוע חגיגי רב משתתפים בו נכחו הסטודנטים והמנחים מהטכניון, תושבי “הדסה נעורים”, מדריכים, תלמידים וחברי הנהלת הכפר. לסטודנטים ניתנה הזדמנות להציג את עבודותיהם בפני “הלקוחות” ותושבי הכפר קיבלו משב רוח רענן , יצירתי ומלא אנרגיה.

כפר הנוער “הדסה נעורים” נוסד בשנת 1948 ויועד מראשית דרכו לטיפול בילדי עולים. הוא ממוקם על חוף הים בסמוך למושב בית ינאי ומשתרע על שטח של כ-400 דונם. הכפר מנוהל כעמותה עצמאית ללא כוונות רווח, בבעלות משותפת של הסוכנות היהודית וארגון נשות הדסה.

כיום מתחנכים בכפר כשלוש מאות חמישים נערים ונערות, כ- 200 מהם בתנאי פנימייה.

בנוסף לביה”ס התיכון פועלים בכפר מכללה ללימוד מקצועות הרכב והמרכז הלאומי לאתלטיקה קלה. כמו כן מופעלות במקום תכניות חינוך ייחודיות של הסוכנות היהודית ובשיתופי פעולה עם חברות מסחריות ועם צה”ל.

הצוות החינוכי בכפר פועל ליצירת תמונת עתיד מיטבית למתחנכים. קהילת תושבי הכפר מתגבשת כקהילה חינוכית הרואה את יעודה בהעצמה והעשרה של בני הנוער. לצד החינוך הטכנולוגי המאפיין את המקום פועל הצוות לקיום סביבת חיים ברת קיימא המבוססת על פיתוח ידע אקולוגי לשם יצירת סביבה ביתית, חברתית וכלל אנושית בריאה יותר.

בסביבה כזו יוכלו הנערים להיות פעילים ויצרניים, דבר שיחזק את תחושת השייכות שלהם ויצור גאווה עצמית וסיפוק. בימים אלה מפותח מתחם ובו פינת חי, חקלאות ימית (גידול ורביית דגי נוי) וחממה לגידול תבלינים וצמחי מרפא.

הנהגת המקום שוקלת הקמת מרכז מבקרים חינוכי תיירותי שיקבל את באי הכפר, יציג את התכנים החינוכיים, את התפיסה הקהילתית, את פעילות הנוער ויכלול מיזמים כלכליים של הנערים. המרכז ישמש הן לאירוח קהלי מבקרים שונים (תיירים, תורמים, מועמדים להרשמה, תושבי הסביבה) והן להתכנסות, מפגשים חברתיים, בילוי ועבודה של חברי הקהילה והנערים.

תלמידי “הדסה נעורים” בחרו את העבודות המצטיינות והסטודנטים מהטכניון שזכו במקום הראשון, נעה פרנקפורט ודניאל הרשקוביץ, הוזמנו להתארח בכפר לסוף שבוע.

המורים המלמדים את המקצוע: ארכ’ רונית ביטון (יוזמת הרעיון), ארכי’ אודי בלפרמן, ארכ’ אורן גולדשטיין, פרופסור רבקה השמשוני (מרכזת), ד”ר אריאל טיבי, ארכ’ יהודית מנספלד, ארכ’ דורית פרשטמן, ארכ’ קרן שוהם.

בתמונה: בחירת העבודה הזוכה. צילום: גיא שחר, דוברות הטכניון

לשם השוואה: כיום מגיעים 15 אוטובוסים בשעת השיא למחנה צריפין, שיפונה עם המעבר לעיר הבה”דים

“אם לא תיבנה תחנת רכבת חדשה בצומת הנגב – בשעת השיא יידרשו 90 אוטובוסים להבאת החיילים לעיר הבה”דים”.  כך  העלו חוקרי הטכניון מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית.

במחקרו “השפעת מעבר מחנות צה”ל  לנגב על דפוסי הנסיעה בדרום”, מדגיש המאסטרנט סרי מנסור כי הקמת תחנת הרכבת בצומת הנגב הכרחית. “עשרות אלפי חיילים יגיעו לדרום הארץ במקום למרכזה”, הוא אומר. “לאוכלוסיה זו תכונות מיוחדות בהשוואה לכלל האוכלוסיה. רוב החיילים מגיעים לבסיסיהם בתחבורה ציבורית. אנשי הקבע מגיעים לבסיסים כמו כל אזרח המגיע למקום עבודתו, רבים מהם בכלי הרכב העומדים לרשותם או ברכבם הפרטי, דבר שיעמיס אף הוא על התשתית התחבורתית בדרום”.

סרי מנסור, מהנדס איש צבא הקבע, ערך את מחקרו בהנחיית פרופסור שלמה בכור מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית. הוא סקר 686 חיילים בשעת השיא במחנה צריפין, על כל שעריו והעלה כי 25% מחיילי החובה מגיעים לבסיס ברכבם הפרטי, מול 60% מאנשי הקבע. אם כל אלה יגיעו לעיר הבה”דים בשנת 2015, אז יגיע כביש 6, על פי התכנון, עד צומת שוקת, יווצר צואר בקבוק בנקודת ההתחברות שלו לכביש מספר 40. “כביש מספר 40 יהיה עמוס מאוד ויש לשדרגו לקראת המעבר לנגב”, אומר החוקר.

בתרחיש לשנת 2030 המצב אף יחמיר. בעוד שבשנת 2015 תורגש הקלה תחבורתית באיזור צריפין, הרי ש-15 שנים לאחר מכן יגבר שם הלחץ עקב בניה של רבי קומות המתוכננת על השטח שיתפנה. גם באיזור הדרום יהיה לחץ תחבורתי רב בשנת 2030, שכן בבאר שבע מתוכננות שכונות מגורים חדשות ואזורי תעסוקה נוספים.

“אם תהיה תחנת רכבת בצומת שוקת, אנו צופים שברכבת יסעו 85% מחיילי החובה ו-70% מאנשי הקבע”, אומרים חוקרי הטכניון. “אם לא תוקם תחנת הרכבת, גם 90 האוטובוסים לא יצליחו להביא את כל החיילים לבסיסיהם בזמן, בגלל העומס הצפוי בכבישים”.

כיום נוסעים באיזור זה חמישה אוטובוסים בלבד בשעת השיא ומגיעה רכבת אחת לבאר שבע בשעה זו. אם תקום תחנת הרכבת בצומת שוקת, יהיה צורך בעוד 15 אוטובוסים, וזו משימה ברת ביצוע.

“גם כביש עוקף באר שבע, המתוכנן ממערב לעיר, יהיה עמוס מאוד ויש להיערך ולסלול אותו כציר מהיר לקראת הגעת אלפי חיילים לבסיסיהם בדרום”, מדגיש סרי מנסור. “אולם נקודת התורפה העיקרית היא התמזגות כביש 6 עם כביש 40 והמשך מתוכנן לשנת 2030 של כביש 6 מצומת להבים לכיוון צומת שוקת”.

יודגש כי לא נמצאה בספרות המקצועית התיחסות להסעת חיילים בלבד והמחקר התבסס על התאמת המתודולוגיה המתיחסת להסעת האוכלוסיה הכללית.

כ-50% מהמלגות יוקצו לנשים

תוכנית המלגות של מוטורולה פועלת בארץ כבר 10 שנים. השנה חל גידול של 15% בהיקף הכספי של המלגות והסכום שמוטורולה הקצתה יגיע ל-מיליון ₪. על פי החלטת החברה, לפחות 50% מהמלגות יוקצו לסטודנטיות במטרה לעודד כניסת נשים לתעשיית ההייטק .

בחודשים פברואר-מרץ תעניק “מוטורולה סולושנס ישראל” מלגות ליותר מ-100 סטודנטים מצטיינים להנדסה ומדעי המחשב בטכניון, באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בהמשכה של 2011 תחולקנה 50 מלגות נוספות במספר מכללות ברחבי הארץ. המלגות יינתנו במקצועות הנדסת אלקטרוניקה, מערכות תקשורת, מכאניקה, תעשיה וניהול ומדעי המחשב.

שמעון דיק, נשיא מוטורולה ישראל, ציין את הגידול המתמיד בהיקף המלגות שמחלקת החברה בארץ ואת מחויבותה  להרחבת היקף ההכשרה הטכנולוגית בישראל ולקידום נשים בתחום: “צו השעה הוא לעודד מצוינות ולסלול את דרכם של צעירים וצעירות  ללב העשייה הטכנולוגית של ישראל. חשוב לעודד ולתמוך בצעירות ובצעירים  מכל שכבות החברה הישראלית לבחור במסלול לימודים טכנולוגיים באקדמיה ובעיקר לחזק את מעמדם של הנשים. לתעשיית ההיי-טק הישראלית יש תרומה משמעותית לחוסנה הכלכלי ולתדמיתה הטכנולוגית של המדינה בעולם. ככל שיגדל מספר הבוגרים בתחומים הטכנולוגיים כך נחזק את תעשיית ההיי-טק הישראלית ונעמיק את עוצמתה הטכנולוגית הכוללת של המדינה”. שמעון דיק גילה כי גם לו עזרו כאשר למד הנדסת חשמל בטכניון.

פרופסור פאול פייגין, המשנה הבכיר לנשיא הטכניון, אמר כי הקשר של הטכניון עם חברת מוטורולה הוא קשר חם, הדוק ורב שנים, המשתבח עם הזמן.  “כבר בשנת 1981 תרמה החברה למעונות סטודנטים בטכניון, בשנת 1982 היא תרמה לקליטת חברי סגל חדשים (היא הבינה כבר אז עד כמה חשובה המלחמה בבריחת המוחות מהארץ) ובשנת 1983 – לציוד לפקולטה למדעי המחשב. מאז תרמה החברה לטכניון רבות, וגם נתרמה – שכן מאות, אם לא אלפי בוגרי טכניון, עבדו ועובדים בחברה. אכן, ההשקעה בסטודנטים שלנו היא השקעה טובה, היא השקעה בעתיד תעשיית ההי-טק הישראלית, היא השקעה בעתיד המדינה ובעתיד כולנו”.

יהודה פורת, סגן נשיא מוטורולה ישראל למשאבי אנוש, אמר כי החברה רוצה לסייע לאנשים טובים, ומקבלי המלגות הם אכן אנשים טובים שחשוב להשקיע בהם.

בתמונה: שמעון דיק (במרכז) וראשי מוטורולה והטכניון מעניקים את המלגות. צילום: יואב בכר, דוברות הטכניון.

חוקרי הטכניון והמרכז הרפואי רמב”ם גילו גן המעורב בסיכון מוגבר למחלת כליות באנשים ממוצא אפריקני

חוקרי הטכניון והמרכז הרפואי רמב”ם בחיפה גילו גן אשר מעורב בסיכון מוגבר למחלת כליות באנשים ממוצא מערב אפריקני. הגילוי פורסם בכתב העת המדעי Human Genetics.

פרופסור קרל סקורצקי מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון, ומנהל פיתוח הרפואה והמחקר ונפרולוג בבית החולים רמב”ם, מסביר כי מחלת כליות כרונית משפיעה על חייהם של מיליוני בני אדם ברחבי העולם. מחלת כליות כרונית גוררת תסמינים רבים ובעיות בריאותיות ועלולה להוביל בסופו של דבר לכשל כלייתי, המצריך מתן דיאליזה או השתלה באותם אזורים בעולם שטיפולים אלה זמינים. טיפולים חיוניים אלו יקרים, ולמרות שהם מצילי חיים, חולים עדיין סובלים מירידה בתוחלת ואיכות החיים. משערים כי מבין חצי מיליון חולי הדיאליזה בארה”ב, לאזרחים ממוצא אפריקני הסיכון ללקות במחלת כליות גדול פי ארבע, ואלו חולים ממוצא היספני – הסיכון ללקות במחלת כליות גדול פי שניים יחסית לכלל האוכלוסייה. המחקר מראה כי גן APOL1, מרכיב בחלקיק נושא השומנים בדם  HDL, מעורב בסיכון המוגבר למחלת כליות באותה אוכלוסייה.

הגילוי עורר עניין רב בקהילה המדעית העולמית, המבקשת למצוא את הקשר הגנטי שיוצר סיכון מוגבר בקרב האוכלוסייה האפריקנית למחלת כליות ולהיזקקות לדיאליזה או השתלה. זיהוי הגן הנכון המגביר את הסיכון – הכרחי להבנת הסיבה הבסיסית לאותו סיכון מוגבר, ויאפשר לפתח אסטרטגיות למניעה או האטה של הכשל הכלייתי. בשנתיים האחרונות התמקדו עשרות מחקרים בגן המכונה MYH9, כגן האחראי להבדלים האלה בין אוכלוסיות, אבל לא זוהו מוטציות שעשויות להיות אחראיות לקשר הזה. בשל כך החליטו חוקרי הטכניון ורמב”ם לחפש מעבר ל-MYH9, וזאת באמצעות בחינה ממוחשבת של מאגר מידע המכונה “פרוייקט אלף הגנומים”. המידע שנאסף, יחד עם תוצאות שהושגו בניתוח DNAשל 955 אפרו-אמריקנים והיספנו-אמריקנים ו-676 אנשים מ-12 קהילות באפריקה, הוביל את החוקרים  לשינויים גנטיים ספציפים בגן APOL1, כגורמים (ולא רק סמנים גנטיים) לאותו סיכון מוגבר למחלת כליה בקרב יוצאי מערב אפריקה. רכיב מרכזי בזיהוי המוטציות ב-APOL1, בהקשר של כשל כלייתי, היה היעדרן של מוטציות אלה ב-306 אתיופים שנבדקו. כמה ממחברי המאמר הנוכחי כבר דיווחו בעבר כי אתיופים מוגנים יחסית ממחלות כליה. התגלית הנוכחית מספקת הסבר ביולוגי להגנה זו. השכיחות המוגברת של המוטציות במערב אפריקה נבעה כנראה מכך שאותן מוטציות המסכנות את נושאיהם במחלות כליה כיום, נתנו בעבר הגנה מפני מגיפות זיהומיות.

המוטציות האמורות ב-APOL1משנות ככל הנראה את צורתם ואת תפקודם של חלבונים המקודדים על ידי הגן, וכך פותחים חלון לפיתוח טיפולים ודרכי מניעה, בתקווה שבכך יצומצם הצורך בדיאליזה ובהשתלה ותגדל תוחלת החיים של חולי כליות. בנוסף, ממצאים אלה פותחים שדה מחקר חדש – חקר משפחת הגנים APOLלמחלות כליה בכלל, ולגילוי מוטציות נדירות יותר בגנים ממשפחת APOL, שעשויות גם הן לגרום מחלות כליה בקבוצות אוכלוסייה רבות.

גן APOL1ידוע במעורבותו בעמידות למחלת השינה האפריקנית – מחלה הנגרמת על ידי טפילים התוקפים את המוח וגורמים, בסופו של דבר, תרדמת ומוות. מחלה זו עדיין נפוצה באזורים מסוימים באפריקה, ונחשבת לסיבה מרכזית בתמותה באפריקה. עובדות אלו גרמו לחוקרים לשער כי סיכון מוגבר לכשל כלייתי בין אנשים ממוצא אפריקני החיים כיום בצפון אמריקה עשוי להיות קשור להגנה שמספקים שינויים גנטיים בגן APOL1מפני מחלת השינה האפריקנית ואולי מפני מחלות אחרות.

חוקרי הטכניון ורמב”ם אומרים כי השלכות רפואיות מיידיות הקשורות לסריקה הן זיהוי מוקדם של סיכון לכשל כלייתי, הבנת הסיבה ליתר לחץ דם באוכלוסיות סיכון, בדיקה גנטית של APOL1בהשתלת כליה מקבוצות סיכון, ולדגש מוגבר על הורדת גורמי סיכון סביבתיים לכשל כלייתי בקבוצות סיכון ע”פ בדיקה גנטית. האתגר במחקרים עתידיים הוא להרחיב את הקישורים האפידמיולוגיים, הביולוגיים והרפואיים בין וריאציות של גן APOL1והסיכון לספקטרום רחב של מחלות כליה, ולהגיע לטפול מניעתי מבוסס על הבנה ביולוגית.

רכישת העיתון תחזק את הקשרים עם האגודה הישראלית לכימיה

כתב העת הישראלי לכימיה, Israel Journal of Chemistry, ייצא לאור על ידי Wiley-VCH, הזרוע המו”לית של  “ווילי” הממוקמת בויינהיים, גרמניה. Wiley-VCHרכשה את כתב העת בשלהי 2009, במלאת יובל לתחילת הקשר המדעי בין ישראל לגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה. כתב העת הישראלי לכימיה חוגג את גליונו החמישים בשנה הנוכחית, והוא הפרסום הרישמי של האגודה הישראלית לכימיה. גיליון ינואר 2010 יצא לאור לאחרונה, והוקדש לכימיה של הריבוזום – מחוה לחתני פרס נובל בכימיה לשנת 2009, הפרופסורים עדה יונת, וקטרמן רמקרישנן ותומס סטייטס.

כתב העת מתמקד בנושאים אקטואליים, שכל אחד מהם נערך על ידי עורך-אורח ומכיל בעיקר מאמרי ביקורת מוזמנים. הגיליונות הבאים יסקרו אלקטרו כימיה אורגנית (מחווה לפרופסור אלן בארד, חתן פרס וולף לשנת 2008),  ,metal-catalyzed cross-coupling reactionננו-שפופרות וננו-מבנים. מערכת העיתון כוללת 12 כימאים ישראלים נודעים, ובוועדה המייעצת חברים 30 איש, 18 מהם חתני פרס נובל.

עורך כתב העת, פרופסור אהוד קינן מהפקולטה לכימיה בטכניון, הוא נשיא האגודה הישראלית לכימיה. לדבריו, “ההיסטוריה של כתב העת הישראלי לכימיה מייצגת מיקרוקוסמוס המאפיין את ההתפתחות המדהימה של המדע במדינת ישראל. כתב העת שרד ושגשג במים סוערים הודות למאמציהם ולמסירותם של כימאים נלהבים, ביניהם פליקס ברגמן, גבריאל סטיין, אהרון קציר, שלום שראל וחיים לבנון. כעת ייהנה כתב העת מן המומחים המסורים ב-Wiley-VCHואני משוכנע שמאמצינו המשותפים יביאו לאיכות גבוהה ולנראות בינלאומית נרחבת”.

סטיבן מירון, סגן נשיא ב-Wiley & Sons, מוסיף: “אנחנו שמחים מאוד להיות המו”לים של כתב העת הישראלי לכימיה, כתב עת נפלא שחיזק את קשרינו עם כימאים רבים ומשפיעים מישראל. שותפותנו עם האגודה הישראלית לכימיה משלימה את השותפויות החזקות שלנו עם אגודות כימיה באירופה ובאסיה”.

כתב העת, שהיה בעבר ירחון, יצא כבר בשישה גליונות השנה. מאמרים מסוימים יפורסמו לפני פרסומו של הגיליון כולו.

חברת “איירבייס” מפתחת ומפעילה מערכת המספקת מידע ושירותים הקשורים בזיהום אוויר

חממת “גרנות” השקיעה שני מיליון שקלים בחברת “איירבייס” המפתחת ומפעילה חיישנים אשר מגלים זיהום אוויר. ראשי החברה השתתפו בפרוייקט “טכניון לחיים” של ארגון בוגרי הטכניון. לדעת היזמים, מדובר בטכנולוגיה אשר תשנה את כללי המשחק ואת האופן שבו אנשים מבינים את הסביבה ומתייחסים אליה, טכנולוגיה המציידת אותם במודעות ובאמצעים המעשיים הנדרשים כדי לשנות את האוויר שהם נושמים.

“איירבייס” (Airbase) היא חברת הזנק המתמקדת בהזדמנות העסקית הגלובלית לסייע לצרכנים להפחית את השפעתו של אוויר מזוהם על בריאותם, ולהגביר את השקיפות (המוגבלת מאוד כיום) בענייני זיהום אוויר. החברה מתכננת פיתוח והפעלה של מערכת המספקת מידע ושירותים הקשורים בזיהום אוויר. הטכנולוגיה שפיתחה תאפשר לצרכנים להגביר באופן משמעותי את מודעותם למצב האוויר בסביבתם ותעניק להם כלים מעשיים להגן על בריאותם ועל בריאות משפחותיהם.

“איירבייס” מתכננת לספק לאנשים מכל רחבי העולם גלאים זולים לגילוי אוויר מזוהם. באמצעות רשת זו היא תצבור מידע ותפיץ אותו במגוון ערוצים ודפוסים, בין השאר באמצעות אתרי אינטרנט של חברות ולמכשיריהם הניידים של לקוחות. המידע יעובד באמצעות אלגוריתמים, ויאפשר לאנשים לנקוט צעדים פשוטים שיצמצמו את הסיכון שמציב זיהום האוויר לבריאותם ולרווחתם. הדגש הוא על פעולות מתקנות שקל להבינן.

לדברי מנכ”ל החברה, עירד קונרייך, קהל היעד הראשוני כולל משפחות שבהן קיימות מחלות של כלי הדם וכלי הנשימה, בעיקר משפחות בהן הילדים סובלים ממחלות אלו. משפחות אלו חשופות במיוחד לזיהום אוויר, וצפויות להיות בין הרוכשים המוקדמים של שירותי “איירבייס”. בארה”ב נמצאים כמאה מיליון איש בקטגוריית הסיכון הגבוה. חלון ההזדמנויות של החברה הוא הצומת שבו נפגשים איכות האוויר ושוקי הטיפול הרפואי – שוקים של מיליארדי דולרים.

החברה הוקמה בשנת 2010, וזכתה לתמיכת “טכניון לחיים ”  (Technion For Life – TFL), מיסודה של משפחת אגסי ובחסות ארגון בוגרי הטכניון ומרכז היזמות בטכניון, הפועל לעידוד היזמות. “טכניון לחיים” מפעיל מנטורים, בכירים בתעשיה, לקידום מיזמים. בין המנטורים שתמכו במיזם היה גיל טנא, יזם בתחום הקלינטק.

במסגרת התכנית למערכות אוטונומיות; בין השאר לומדים במרכז כיצד לכוון ארבה במעופו ו”מלמדים” טילים כיצד “לדבר” זה עם זה

נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, אמר כי המרכז “ימלא תפקיד מכריע במחקר שיתרום לביטחונה של מדינת ישראל”.

פרופסור מחקר דניאל ויס הודה למשפחת גולדשטיין על תרומתה, שאיפשרה את פתיחת המרכז. “אתם עוזרים לנו לשמור על ישראל”, אמר לבני הזוג גולדשטיין, ילדיהם ונכדיהם, שכולם נכחו בטקס. לדבריו, בקרוב תפתח התכנית למערכות אוטונומיות בטכניון מרכז נוסף – למערכות רפואיות.

ארנולד גולדשטיין אמר כי מדינת ישראל נמצאת תמיד בלבו ובלב רעייתו. “אנו רוצים שהיא תמשיך להתקיים בים העוינות בו היא שוכנת”, הוסיף. “רק הטכנולוגיה המפותחת שלה, שרובה באה מהטכניון – תשמור עליה”.

ד”ר גל ריבק, החוקר במסגרת המרכז החדש כיצד ניתן לכוון ארבה במעופו, אמר כי במקביל אכן ממזערים את הטכנולוגיה, כדי שהארבה יוכל לשאת אותה.

שבעה חוקרים נוספים מהטכניון העוסקים ברובוטיקה מתקדמת, הציגו את מחקריהם בפני התורמים.

בתמונה: מסוק זעיר ממעבדתו של ד”ר טל שימא, מוצג בפני ארנולד גודשטיין (מימין), ארלין גולדשטיין (משמאל) נכדיהם ונכדותיהם (בתווך). צילום: שלמה שהם, דוברות הטכניון