הרעיון להקמת הטכניון נולד בשנת 1901, בתוכניתם המשותפת של מרטין בובר, ד”ר חיים ויצמן וברתולד פייבל, שהגו הקמת “בית ספר טכני גבוה” בארץ ישראל. הרציונל: מתן אפשרות ליהודים ללמוד מקצועות טכניים – מה שלא הורשו לעשות במקומות רבים במזרח אירופה. עם זאת, מלכתחילה היה ברור שהמוסד הטכנולוגי יהיה פתוח לכולם ללא הבדל גזע, דת, לאום או מין.
אבן הפינה לטכניון הונחה ב־11 באפריל 1912, ובשנה שלאחר מכן פרצה מלחמת השפות – מחאה על החלטת הנהלת הטכניון (הקורטוריון) ללמד בטכניון בגרמנית. בינואר 1914 חזרה בה הנהלת הטכניון מהחלטתה וקבעה כי שפת הלימוד העיקרית תהיה עברית.
פתיחת הטכניון נדחתה ביותר מעשור, ורק ב-1924 נפתחה הכיתה הראשונה, שמנתה 16 סטודנטים וסטודנטית אחת, וכך יצאה לדרך האוניברסיטה הראשונה בארץ ישראל. המבנה הראשון שכן באיזור שהפך לשכונת הדר והמים נשאבו מבאר שנחפרה במקום במיוחד לצורכי הטכניון.
מאז פתיחת שעריו בשנת 1924 הכשיר הטכניון כ-100 אלף בוגרי תואר ראשון בהנדסה, במדע, בארכיטקטורה, ברפואה ובחינוך. בשנת 1956 נוסד בית הספר לתארים מתקדמים, שהכשיר עד היום יותר מ-20,000 בעלי תואר שני ו-5,000 בעלי תואר דוקטור.