מתווה חדש לתחבורה עתידית ללא רכב פרטי

תובנות מבוססות נתונים והצגת פתרון בר-קיימא, המיועד למקבלי החלטות, לבעיות התחבורה העולמיות באמצעות תחבורה ציבורית מסונכרנת – במאמר של פרופ' אמריטוס אבישי צדר מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון

פרופ' אמריטוס אבישי צדר

כולנו מודעים לנזקיה של התחבורה הפרטית במצבה כיום, אולם מאמר חדש שהתפרסם  לאחרונה בכתב העת Scientific Reports מקבוצת Nature מציג תמונה מדאיגה אף יותר, ובעקבותיה פתרונות ברי-קיימא. הכותב, פרופ' אמריטוס אבישי צדר מהפקולטה להנדסת אזרחית וסביבתית בטכניון, מראה עד כמה העולם מבולבל כיום בתוכניות הפיתוח והיישום של רכבים אוטונומיים. הוא מציג ארבעה חלקים במאמרו: גזירת ממדי הנזק התחבורתי בעולם; השוואה, בזמני נסיעה, בין הרכב הפרטי לציבורי; יצירת דוגמה, הנגזרת משני החלקים הראשונים, של תחבורה אוטונומית ומשמעותה; ודיון המלווה בחזון על קבלת החלטות נדרשת.

בחלק הראשון, פיתח פרופ' צדר מדדים להצגת בעיות התחבורה בעולם במרחב ארבע-ממדי עם נתונים מ-19 מדינות ידועות בעולם המשתרעות על חמשת היבשות, עם חלוקה למדינות מפותחות ומתפתחות. נזקי התחבורה העולמיים בממוצע הם:

מוות ישיר: מקרי המוות בתאונות דרכים מהווים 35.6% ממקרי המוות של סך כל התאונות בכלל.

מוות עקיף: התחבורה "תורמת" לאטמוספרה אחוז ניכר מהזיהום שמקורו במעשי אדם ו-25% מפליטות האנרגיה, עם 14.4% לפליטות החלקיק PM2.5 שהוכח כגורם מסרטן. בכך היא זוכה במקום הלא מכובד של אלופת התרומה להתחממות הגלובלית ולתמותה שמקורה בזיהום.

בזבוז זמן: על פי הניתוח של פרופ' צדר, 22.5% מהזמן שאנו מעבירים בנסיעות, בשעות עומס, הוא זמן מבוזבז (עמידה בפקקים).

ציור 2 מהמאמר מציג בכחול אזורים שבהם התחבורה הציבורית מהירה יותר מהרכב הפרטי, בוורוד אזורים שבהם הרכב הפרטי מהיר יותר מהציבורי, ובירוק אזורים שווי-זמנים. האזורים מתוחמים בניו יורק ובייג'ין ברדיוסים של 30, 45 ו-60 דקות נסיעה ממרכז העיר ובשאר הערים ברדיוס של 30 דקות. אפשר לראות שהתחבורה הציבורית בערים שיקגו וטוקיו טובה הרבה יותר מאשר בסידני וסינגפור.

ציור 2 מהמאמר מציג בכחול אזורים שבהם התחבורה הציבורית מהירה יותר מהרכב הפרטי, בוורוד אזורים שבהם הרכב הפרטי מהיר יותר מהציבורי, ובירוק אזורים שווי-זמנים. האזורים מתוחמים בניו יורק ובייג'ין ברדיוסים של 30, 45 ו-60 דקות נסיעה ממרכז העיר ובשאר הערים ברדיוס של 30 דקות. אפשר לראות שהתחבורה הציבורית בערים שיקגו וטוקיו טובה הרבה יותר מאשר בסידני וסינגפור.

בזבוז שטח: כלי רכב ממוצע נמצא בתנועה רק 5.3% משעות היממה. במילים אחרות, במשך 94.7% מהזמן הוא עומד – תופס שטח יקר ואינו משמש לתכלית שלשמה נבנה או נקנה. שטחי הענק האלה, למותר לציין, יכולים לשמש לצרכים רבים אחרים.

בחלק השני מציג פרופ' צדר שיטה שמשווה בין זמני הנסיעה של רכב פרטי מול רכב ציבורי על סוגיו (רכבת, אוטובוס, מונית, מעבורת נוסעים, רכבל) ב-17 ערים ידועות ומגה-ערים בעולם. ההשוואה קשורה לנסיעה ממרכז הערים ליעדים בתוככי רדיוסים היקפיים של 60,45,30 ו-90 דקות נסיעה. למרבה ההפתעה ובניגוד לאינטואיציה, התוצאות של ניתוח הנתונים מראות שהתחבורה ציבורית מביאה את הנוסע ליעדו בזמן קצר יותר מרכב פרטי ב-94% מהמקרים (ציורים 2, 3 של המאמר).

בחלק השלישי מתוארת מערכת של רכבי תחבורה ציבורית אוטונומיים, מהפרברים למרכז של 17 הערים שנותחו בחלק השני. שתי אפשרויות קיימות: תנועה אישית מהמוצא ליעד ברכב אוטונומי מוזמן, או תנועה אישית מהמוצא לנקודת יציאה של אוטובוס אוטונומי ומשם ליעד (בעלויות שונות, לשתי האפשרויות). ניתוח הנתונים מראה שבממוצע סה"כ כלי הרכב שינועו על הכבישים יקטן בכשני שלישים (ציור 5 של המאמר). אלו הן חדשות טובות לתהליך של צמצום דרמטי בכמויות כלי הרכב.

בחלק האחרון של המאמר קיים דיון, עם חזון המוצג ויזואלית (ציור 6 של המאמר), כיצד ינועו כלי הרכב בעתיד בערים חכמות. לדברי פרופ' צדר, מומחה עולמי בתחום התחבורה, שהיה המדען הראשי במשרד התחבורה, הגישה של מעבר מרכב פרטי לכל סוג של רכב ציבורי (גם מעליות ותנועת נוסעים באויר) צריכה להיות מבוססת על החלטה אישית-אינדיבידואלית של העדפת הרכב הציבורי על הפרטי, כי הרכב הציבורי העתידי צריך להיות יותר טוב ונוח, פשוטו כמשמעו, גם לפרט, וגם לחברה.

עם זאת, מדגיש פרופ' צדר במאמרו, השינויים לא יבואו מעצמם, ולפיכך נדרשות פעולות ממשלתיות 'חוצות-יבשות' יזומות ונחושות בשני כוונים עקריים: החלטה על פיתוח רכבים אוטונומיים רק לרכבי תחבורה ציבורית (על כל סוגיה, כולל אלו שיפותחו בעתיד), וקביעת תקנים להתחברויות אוטומטיות של הרכבים השונים. הוא מאמין כי מגפת הקורונה, ששינתה דפוסים רבים באורחות החיים שלנו, עשויה לשמש מנוף לשינוי עולם התחבורה תוך התייחסות לארבעה פרמטרים הכרחיים:

איור 6 מהמאמר מציג חזון ויזואלי של תנועת רכבים אוטונומיים-ציבוריים בעתיד בערים חכמות. הרעיון הוא "תנועה ללא תפר" המבוססת על ארבעת הפרמטרים גלובליזציה-פרסונליזציה-תיעדוף-סטנדרטיזציה, כך שהרכב הציבורי יועדף על פני הרכב הפרטי, והרכב הפרטי ייעלם מהעולם. אותה "תנועה ללא תפר" תתקיים בשלושה ממדים כולל מעליות (עם אפשרות לתנועה אווירית ובאלכסון), ובציור רואים תשעה מצבים ממוספרים של מעברים (בשני הכוונים) ללא תפר: (1) מעבר אורכי בין רכב אינדיבידואלי למיניבוס; (2) מעבר רוחבי בין שני מיניבוסים; (3) מעבר אורכי בין מיניבוס לבין אוטובוס (עם האפשרות שיהיה מודולרי); (4) מעבר מרכבת מהירה למיניבוס; (5) מעבר רוחבי בין רכבת עירונית לרכבת בין-עירונית מהירה; (6) מעבר אורכי בין מעלית למיניבוס; (7) מעבר אורכי בין מעלית לרכב אינדיבידואלי; (8) תנועת רכב אינדיבידואלי מחוץ לעיר (לדוגמא, לפיקניק); ו-(9) האפשרות של שימוש במיניבוס/אוטובוס להעברת חבילות/משלוחים.

איור 6 מהמאמר מציג חזון ויזואלי של תנועת רכבים אוטונומיים-ציבוריים בעתיד בערים חכמות. הרעיון הוא "תנועה ללא תפר" המבוססת על ארבעת הפרמטרים גלובליזציה-פרסונליזציה-תיעדוף-סטנדרטיזציה, כך שהרכב הציבורי יועדף על פני הרכב הפרטי, והרכב הפרטי ייעלם מהעולם. אותה "תנועה ללא תפר" תתקיים בשלושה ממדים כולל מעליות (עם אפשרות לתנועה אווירית ובאלכסון), ובציור רואים תשעה מצבים ממוספרים של מעברים (בשני הכוונים) ללא תפר: (1) מעבר אורכי בין רכב אינדיבידואלי למיניבוס; (2) מעבר רוחבי בין שני מיניבוסים; (3) מעבר אורכי בין מיניבוס לבין אוטובוס (עם האפשרות שיהיה מודולרי); (4) מעבר מרכבת מהירה למיניבוס; (5) מעבר רוחבי בין רכבת עירונית לרכבת בין-עירונית מהירה; (6) מעבר אורכי בין מעלית למיניבוס; (7) מעבר אורכי בין מעלית לרכב אינדיבידואלי; (8) תנועת רכב אינדיבידואלי מחוץ לעיר (לדוגמא, לפיקניק); ו-(9) האפשרות של שימוש במיניבוס/אוטובוס להעברת חבילות/משלוחים.

גלובליזציה – התאמה בין הדינמיקה העירונית, הארצית והבין-לאומית של כלכלת תנועה חכמה.

פרסונליזציה – התאמת המערכת לצורכי הפרט ולהעדפותיו עם אפליקציות טלפון ייעודיות.

תיעדוף – מתן עדיפות לרכבי חירום, ולצרכים מועדפים שונים.

סטנדרטיזציה – חיבוריות סטנדרטית בין כלי הרכב הציבוריים, כלומר, המעבר מאוטובוס למשנהו, או לרכבת וכיו"ב, יהיה פשוט, מהיר ונוח, ובעגה המקצועית מעבר ללא-תפר. דהיינו, בדומה להתאמת המפגש בין שתי חלליות בחלל. זה בכדי למנוע פיתוחים עצמאיים בכל מדינה, כמו שקעים חשמליים שונים שפותחו בעולם.

"הרגלי הנהיגה חייבים להשתנות," אומר פרופ' צדר. "ההתמכרות לנהיגה דומה להתמכרות לעישון, וגם כאן דרושה גמילה של ממש. אני מאמין שהטלטלה שחוללה המגפה פותחת אותנו לדרכי חשיבה אחרות. אסור להחמיץ את המומנטום הזה."

 

למאמר בכתב העת Scientific Reports לחצו כאן