פטריות או לא להיות

הדוקטורנטית נעם אטיאס רותמת עיצוב, ביוטכנולוגיה וחשיבה סביבתית ליצירת מוצרים מתכלים מפטריות

הדוקטורנטית נעם אטיאס

הדוקטורנטית נעם אטיאס

כמה מיני פטריות יש בעולם? אלפים? עשרות אלפים? מיליונים? למרבה הפלא לא ממש ברור. בניגוד לממלכות אחרות בעולם הטבע, חלקים שלמים בעולם הפטריות טרם נחקרו. אבל בשנים האחרונות מתחיל שינוי במגמה. הפוטנציאל שמגולם בפטריות, בעיקר בתחומים הנקשרים לאיכות הסביבה ולהתמודדות עם משבר האקלים, הכניס את הממלכה הנחבאת אל מתחת למיקרוסקופ.

מחקרים על פטריות שיטפלו בפסולת תעשייתית, יפרקו את שאריות הפלסטיק הצפות בימים ויתמודדו עם דליפות הנפט של חברות אנרגיה מהדור הישן נמצאים כיום בחזית המדע. לגל הזה מצטרף מחקר המתקיים בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים ובוחן את הפוטנציאל לשימוש בחומרים מבוססי תפטיר פטריות – רשת הקורים הבונה את הפטרייה – כתחליף ידידותי לסביבה לחומרי גלם מזהמים כמו פלסטיק וקלקר.

נעם אטיאס, החוקרת את הנושא בהנחיית דיקן הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים פרופ' יאשה (יעקב) גרובמן וראש המסלול לעיצוב תעשייתי בפקולטה פרופ' עזרי טרזי, מסבירה שהמחקר משלב כלים של חשיבה עיצובית עם כלים מתחום הביוטכנולוגיה לטובת פיתוח חומרים חדשים ותוצרים חדשניים הממצים את תכונות החומר.

אטיאס, שהשלימה תואר ראשון בעיצוב תעשייתי ותואר שני בביוטכנולוגיה, מאמינה שהשילוב בין שני תחומי הידע סולל דרך ליישומים חדשניים. היא מודעת לכך שהמחקר שלה חלוצי ועליה לייצר ידע חדש כמעט יש מאין. "אין כמעט מחקר בארץ בנוגע לייצור חומרים מתפטירי פטריות," היא אומרת. "מבחינת מהנדסי חומרים קשה להשוות את התכונות של חומרים אלה לתכונות של חומרים תעשייתיים קיימים מפני שמדובר בחומרים שמתנהגים אחרת. בעצם אין סטנדרט להשוות אליו. אפילו גודל הדגימה הנכון אינו ברור מראש."

המחקר של אטיאס החל בניסיון ליצור חומר חדש מתפטיר הפטריות על ידי גידולן על מצעי רסק-עץ שונים מפסולת גזם מקומית. את התוצרים היא בדקה בהיבטים של הרכב כימי, עמידות לדחיסה, משקל וספיגת מים, והופתעה לגלות כי הם דומים ל… קלקר. בעקבות זאת היא עיצבה ג'ריקן – מיכל מים דמוי קלקר – שאינו מזיק לסביבה כמו קלקר. החדשנות והיצירתיות שהפגינה אטיאס בתהליך זה הובילו את המוצר למוזאון ראשון לציון, שם הוא הוצג במשך שנתיים במסגרת התערוכה "גרסת כיסוי" שבה השתתפו פרופ' טרזי ומעבדת Design-Tech בראשותו. במקביל פותחו במחקר הצעות לתחליפים בני-קיימא אחרים: מגיני שתילים, אריזות לשתילי צמחים ואפילו מוצרי היגיינה נשיים.

אטיאס, שעמדה על היתרונות העצומים שבתפטיר הפטרייה, החלה בפיתוח חומרים ננו-ביולוגיים המשלבים תפטיר וסיבי ננו-צלולוז – סיבים חיוניים בתעשיית אריזות המזון. גם כאן, לחומר שפיתחה אטיאס יתרון עצום בהיבט של צמצום הנזק הסביבתי. "במהלך הגידול המשותף של הננו-צלולוז והתפטיר גילינו שהננו-צלולוז הופך לחלק אינטגרלי מהפטרייה וכך נוצר חומר מרוכב חזק ועמיד. גילינו שהפטרייה תורמת לעמידות של הננו-צלולוז ללחות וכך מרחיבה את השימושים הפוטנציאליים. על רקע משבר הסביבה הגלובלי ובוודאי בשנה האחרונה, שבה גדל השימוש באריזות מזון חד פעמיות, אין צורך להרחיב בנוגע לערך הסביבתי שבאריזות הבנויות מחומר מתכלה כזה."

שער המגזין

שער המגזין

אטיאס תופסת את עצמה כחוקרת הפועלת בנישה ייחודית המשלבת עיצוב תעשייתי וחשיבה סביבתית. "יש פער משמעותי בין אנשי חומרים לבין מעצבים; בשעה שחוקרים רבים מפתחים חומרים חדשניים אבל מתקשים למצוא להם שימושים יעילים ומשמעותיים, מעצבות ומעצבים רבים מחפשים חומרים חדשים שישתלבו במוצרים בני קיימא. המטרה שלי היא לגשר בין שני העולמות, וזאת באמצעות שימוש בידע ובכלים שרכשתי בתחום הביוטכנולוגיה ושילובם בשיטות החשיבה המוטמעות בי כמעצבת."

לאחרונה זכתה אטיאס בפרס ג'ייקובס למאמר מצטיין. את הפרס מעניק בית הספר לתארים מתקדמים ע"ש אירווין וג'ואן ג'ייקובס, והוא ניתן לה על מאמר שפרסמה בכתב העת Advanced Sustainable Systems שנבחר גם לכריכה של כתב העת.

העמוד של נעם אטיאס

הרקבה: פרויקט בעקבות השריפה בחיפה