“אתן העתיד”

״אני לא מבינה הרבה בטכנולוגיה, אבל ברור לי שטכנולוגיה היא העתיד – וחובה עלינו לשלב בו יותר נשים״." כך אמרה רוזלין אוגוסט, הרוח החיה מאחורי פרויקט Tech Women, למאות תלמידות התיכון המצטיינות שהגיעו לאירוע בחודש נובמבר. "אתן העתיד ואתן מוכשרות ומבריקות, אז תאמינו בעצמכן, תעשו את מה שאתן אוהבות ותאהבו את מה שאתן עושות."

ב-Tech Women 2018 השתתפו כ-800 תלמידות תיכון מצטיינות מכל רחבי הארץ. האירוע נערך באדיבות הקרן להעצמת בנות ע״ש רוזלין אוגוסט ונועד לעודד תלמידות מצטיינות לבחור בלימודים אקדמיים במדע, בטכנולוגיה, בהנדסה ובמתמטיקה. בדברי הפתיחה אמרה דיקנית הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון פרופ׳ מרסל מחלוף: "כל חיי אני נדרשת להוכיח את עצמי, וכשאני האישה היחידה בחדר זה רק מדרבן אותי יותר. נשים הן העתיד, ואני מעודדת כל אחת ואחת מכן לבוא לטכניון. אתן טובות ומוכשרות מספיק כדי להצליח ולא זקוקות לאפליה מתקנת."

ד״ר אפרת סבח, שסיימה דוקטורט בפקולטה לפיזיקה, אמרה לתלמידות: "כשאמרתי שאני רוצה ללמוד פיזיקה אמרו לי שאהיה בת יחידה בין בנים, אבל לא חששתי – תמיד שאלתי שאלות ותמיד קיבלתי לגיטימציה לשאלות האלה. בדוקטורט שלי באסטרופיזיקה הייתי האישה היחידה בקבוצת המחקר, אבל מעולם לא הרגשתי שאני לא שווה לאחרים."

"כשאתן חושבות על מהנדסי חשמל אתן לא מדמיינות אותי, אבל הינה אני – אישה ודוקטורית בפקולטה להנדסת חשמל ע״ש ויטרבי," אמרה ד״ר עדי חנוכה מהפקולטה להנדסת חשמל. "במסגרת לימודי הדוקטורט נסעתי להשתלם באוניברסיטת סטנפורד. האנשים ב‎קבוצת המחקר שאליה הצטרפתי הופתעו לגלות שאני בת ולא בן, ומישהו מהם הוסיף שבנות לא אמורות ללמוד הנדסת חשמל אלא כלכלה ופסיכולוגיה. לכן אני מאמינה שצריך לחנך לא רק את הבנות ולומר להן שהן יכולות להגשים חלומות – אלא גם את הבנים שסביבנו. שיבינו שאנחנו לא נופלות מהם בכישורים וביכולות."

 

רוזלן אוגוסטרוזלין אוגוסט נולדה בווירג׳יניה, בעיירה בת 25 אלף תושבים, למשפחה של יהודים שהיגרו מאירופה. "כמו מהגרים יהודים רבים אחרים גם המשפחה שלי עסקה במסחר," היא מספרת. "אבא של אבא שלי, אברהם לוי, היה שען ותכשיטן, ומשפחתה של אימי מכרה שמאטעס. למשפחה המורחבת שלנו היו חנויות לנעלים, לתכשיטים ולבגדים, וכילדה קטנה הורשיתי להסתובב רק בחנויות האלה אבל לא ממש הקפדתי על זה. כדי שאהיה עסוקה ההורים שלחו אותי להרבה חוגים – מחול, סטפס, התעמלות, מעודדות ספורט – ובין חוג לחוג הייתי מגיעה לחנויות המשפחתיות ולומדת איך מתנהלים עסקים. כך התפתח בי הרצון להיכנס לעולם המסחר בעצמי."

כשסיים אחיה הבכור את התיכון הוא הודיע לאביהם, ראלף לוי, כי לא יחזור לעסק ובכוונתו ללמוד משפטים ״כדי להיות מוכן לחיים בעולם משתנה."

"אבל מה יהיה עם העסק שלנו?" שאל האב.

"אל תדאג אבא, אני אדאג לחנויות," אמרה רוזלין בת התשע, אבל התגובה שלו הייתה תקיפה וברורה; בעסקי התכשיטים נסגרות העסקאות בלחיצת יד, וגברים מסוימים לא ילחצו את ידה של אישה.

"שם נולד הרצון שלי לפתח קריירה משמעותית ולסייע לנשים אחרות," היא אומרת. "אלה היו שנות ה-60, ולא פעם אמרו לי שלא אוכל לעסוק בעבודה רצינית כי ההריונות וגידול הילדים יפריעו לי.״

אחרי התיכון היא יצאה ללימודי אמנות באיטליה, ולאחר מכן השלימה לימודי מנהל עסקים בארצות הברית. היא נישאה, עבדה בהוראה בבית ספר יסודי והמשיכה לחלום על עסקים, אבל ב-1970 נולדה בתה הבכורה ואחריה בן. "הולדת הילדים הייתה הגשמת חלום, אבל סירבתי לוותר על החלום העסקי שלי, שהשתלב עם הרעיון של שחרור האישה שהתפתח באותם ימים."

היא ובעלה חזרו לווירג׳יניה. "אמרתי לאבא שלי שאני רוצה לעשות משהו מיוחד, לא סתם מסחר בתכשיטים. החשיפה שלי לאומנות ולתולדות האומנות העניקה לי עניין מיוחד בעתיקות ובעיזבונות. אני אוהבת חפצי יד שנייה ומתפעלת מההיסטוריה שלהם, ומכאן צמחה ההתמחות שלי בתכשיטים עתיקים."

כאישה בעסקי גברים היא ידעה שעליה להצטיין יותר מן הרגיל, ולכן יצאה ללימודי תואר במכון האמריקאי לגמולוגיה (אבני חן). מהלימודים, הכישרון והשאפתנות צמחה אימפריית Diamond And Jewelry Exchange – חברה מצליחה לסחר בתכשיטים ובחפצים אחרים – שהעשירה את רוזלין אוגוסט והקנתה לה משאבים למימוש חלומה הבא: קידום נשים. "איך הצלחתי כל כך בעסקים? הרבה בזכות מה שאבי לימד אותי: בעסקי התכשיטים אין לך כלום מלבד שמך הטוב. לכן הקפדתי להיות הגונה, להרוויח סכום הגיוני ולא מוגזם על כל עסקה. לזכור שאם העסקה תשתלם גם ללקוח, הוא יחזור."

דרך חברתה ננסי ארונסון היא נחשפה לפני כעשור ל-ATS, אגודת ידידי הטכניון בארצות הברית, ולטכניון עצמו. בהמשך היא פגשה סטודנטים וחברי סגל ובהם חברת סגל שאמרה לה: "הטכניון הוא מקום נפלא, אבל הוא חייב להגדיל את מספר חברות הסגל."

"ואז הבנתי שהינה נקרתה לי ההזדמנות," היא אומרת. "כבר קודם ידעתי שעתיד העולם טמון בטכנולוגיה, וכאן הזדמן לי לחבר את ההבנה הזאת עם השאיפה שלי לתמוך בנשים. וממילא צריך לבחור איפה אתה מניח את ליבך ואת כספך, ואני בחרתי בטכניון."

כך נולדה הקרן להעצמת נשים צעירות ע״ש רוזלין אוגוסט התומכת בין השאר בכנס התלמידות השנתי. "הפרויקט הזה מרגש אותי כבר מתחילתו, ואני כמובן עוקבת אחריו, אבל השנה זו הפעם הראשונה שאני כאן באירוע, ועוד עם נכדתי הבכורה לורן חפץ, וזאת תחושה אחרת לגמרי. לדעת שהתרומה שלי משנה חיים של אנשים, של נשים ליתר דיוק, זאת הרגשה מדהימה. לפגוש את הבנות המוכשרות האלה, שעוד יגיעו רחוק, ולדעת שהיה לי חלק כלשהו בחשיפתן לטכניון – בכך אני בעצם מקיימת את המסר שאני מביאה לכן: אני עושה מה שאני אוהבת ואוהבת מה שאני עושה."