מעגל הקסמים נבלם

חוקרים בפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט בטכניון ועמיתיהם ב NYU-מצאו דרך לעכב התפתחות של מחלת הסרטן מזולתליומה, העמידה לרוב התרופות האנטי-סרטניות

 

פרופ’ ישראל ולודבסקי

פרופ’ ישראל ולודבסקי. קרדיט צילום : טל חפץ דוברות הטכניון

תקווה חדשה לחולי מזותליומה ברחבי העולם: חוקרים בטכניון ובארה"ב הצליחו לבלום התפתחות של סרטן מזותליומה, באמצעות עיכוב של האנזים הפרנאז בחיות מודל. אנזים זה מפרק את ההפראן סולפט – מרכיב סוכרי חשוב בתווך החוץ-תאי – ומאפשר לתאי הסרטן למשוך אליהם כלי דם ולשלוח גרורות.

 

מזותליומה היא סרטן הפוגע במזותליום – קרום דק המגן על איברים פנימיים באזור החזה והבטן. במרבית המקרים נגרמת המחלה מחשיפה לאסבסט. מחלה נדירה זו עמידה לרוב התרופות האנטי-סרטניות וכיום אין לה טיפול יעיל. מכאן חשיבותו של המחקר המשותף שהתפרסם לאחרונה בכתב העת היוקרתי JNCI) Journal of the National Cancer Institute).

 

המחקר נערך בהנחיית פרופ’ ישראל ולודבסקי מהטכניון ועמיתו פרופ' הארווי פאס מאוניברסיטת ניו יורק (NYU). את המחקר בטכניון הובילו ד"ר אורי ברש, ד"ר משה לפידות וד"ר נטע אילן מהפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט. באמצעות דגימות מזותליומה שנאספו על ידי פרופ' פאס במשך שנים איששו החוקרים את ממצאיו של פרופ' ולודבסקי בדבר תפקיד ההפרנאז בהתפתחות סרטן מזותליומה.

קבוצת המחקר המשותפת גילתה כי תאי סרטן המזותליומה נעזרים באנזים הפרנאז כדי לפרוץ מחסומי רקמה המקיפים את הגידול המתפתח ולמשוך כלי דם המזינים אותו. יתר על כן, פירוק             התווך החוץ-תאי גורם לשחרור חלבונים מעודדי גדילה וכך מזרז את התפתחות הגידול הסרטני. ההפרנאז, המופרש על ידי תאי הסרטן ותאי המיקרו-סביבה של הגידול, מתניע מעגל קסמים שבו הדלקת והגידול מעצימים זה את זה.

ד"ר אורי ברש

ד"ר אורי ברש. קרדיט צילום : טל חפץ דוברות הטכניון

הקבוצה המשותפת (טכניון-NYU Langone) הצליחה להפר את מעגל הקסמים הזה באמצעות מעכבי הפרנאז. המחקר הראה, ראשית, כי הפרנאז אכן מאיץ את התפתחות המחלה בחולי מזותליומה; ככל שעולה רמת ההפרנאז ברקמות החולה, תוחלת החיים יורדת. שנית, בניסויים בתאים סרטניים אנושיים בעכברים נמצא כי השתקת ביטוי הגן להפרנאז מעכבת את התפתחות הגידול. מעכבי הפרנאז (התרכובות PG545 ו- Defibrotide) עיכבו משמעותית את התפתחות הגידול והאריכו מאד את שרידות העכברים המטופלים. השימוש במעכבי הפרנאז הניב תועלת רבה יותר מזו של התרופה הכימותרפית ציספלטין, המשמשת כיום לטיפול במחלה.

ממצאי המחקר מעניקים תקווה חדשה לחולי מזותליומה ברחבי העולם, וכעת מקדמים החוקרים ניסויים קליניים שיבחנו את הפוטנציאל הטיפולי של מעכבי הפרנאז במחלה קטלנית זו.

 

המחקר נערך במסגרת התוכנית לחקר הסרטן ע"ש לורה ואייזק פרלמוטר. פרופ' ולודבסקי הוא חבר סגל בפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט וחבר במרכז המשולב לחקר הסרטן בטכניון (TICC), והוא המומחה המוביל בעולם בחקר הפרנאז והוא שגילה את חשיבותו של אנזים זה כיעד לטיפול תרופתי.

פרופ’ פאס הוא ראש המחלקה לניתוחי חזה במרכז הרפואי Langone ב-NYU וחבר במרכז הסרטן ע"ש פרלמוטר. פרופ' פאס אוסף דגימות רקמה ממטופליו מאז היותו ראש היחידה לאונקולוגית חזה במכון הלאומי לסרטן (NCI). כיום מכיל מאגר זה דגימות קפואות ממאות חולי מזותליומה, והן ששימשו לגילוי תפקיד ההפרנאז במחלת המזותליומה.

למאמר המלא לחצו כאן

פרופ’ ישראל ולודבסקי(מימין) וד"ר אורי ברש קרדיט צילום : טל חפץ דוברות הטכניון

פרופ’ ישראל ולודבסקי(מימין) וד"ר אורי ברש קרדיט צילום : טל חפץ דוברות הטכניון

בתרשים: A.מבנה האנזים הפרנאז. באדום מסומן האתר הפעיל האחראי על פירוק הסוכר הפרן-סולפט. B. חיתוך הפרן-סולפט על ידי ההפרנאז מוביל לשחרור פקטורים מעודדי-גדילה התומכים בגידול ומעוררים צמיחת כלי דם. C. ביטוי הפרנאז בתאי הסרטן מגביר את יכולתם לחדור לרקמות הסמוכות. D. התפתחות הגידול בעקבות הזרקת תאי מזותליומה לחלל הבטן של עכברים. בכחול – עכברים שלא טופלו (קבוצת הביקורת). באדום – טופלו ב-Defibrotide. בירוק - טופלו במעכבי הפרנאז PG545. E. תוחלת החיים לאחר טיפול במעכבי הפרנאז, בתרופה ציספלטין וללא טיפול. F. הקשר בין הישרדות החולים (בשנים) לעוצמת הביטוי של הפרנאז.

בתרשים: A. מבנה האנזים הפרנאז. באדום מסומן האתר הפעיל האחראי על פירוק הסוכר הפרן-סולפט. B. חיתוך הפרן-סולפט על ידי ההפרנאז מוביל לשחרור פקטורים מעודדי-גדילה התומכים בגידול ומעוררים צמיחת כלי דם. C. ביטוי הפרנאז בתאי הסרטן מגביר את יכולתם לחדור לרקמות הסמוכות. D. התפתחות הגידול בעקבות הזרקת תאי מזותליומה לחלל הבטן של עכברים. בכחול – עכברים שלא טופלו (קבוצת הביקורת). באדום – טופלו ב-Defibrotide. בירוק – טופלו במעכבי הפרנאז PG545. E. תוחלת החיים לאחר טיפול במעכבי הפרנאז, בתרופה ציספלטין וללא טיפול. F. הקשר בין הישרדות החולים (בשנים) לעוצמת הביטוי של הפרנאז.