ניגון מחושב

מאריא סאלח מנצרת, מוזיקאית ובתם של שני בוגרי טכניון, התחילה את השנה השלישית במסלול להנדסת מחשבים

מאריא סאלח

מאריא סאלח, סטודנטית במסלול להנדסת מחשבים בטכניון, נולדה בנצרת ונחשפה למוזיקה בגיל אפס. “אבא שלי הוא נגן עוד ובבית תמיד שמעו מוזיקה מסוגים שונים, גם קלאסית וגם אחרת. תמיד היו אצלנו יותר כלי נגינה מבני משפחה.” בכיתה ד’ היא החלה ללמוד נגינה בגיטרה, ושני אחיה הקטנים באו בעקבותיה עם כינור וצ’לו. הכינור והצ’לו עוררו בה רצון לנגן בכלי קשת, ובכיתה ז’ החלה ללמוד לנגן בוויולה. “זה היה מעבר מורכב, כי הוויולה שונה מאוד מהגיטרה, עם מפתח מוזיקלי אחר, אבל אני אוהבת אותה מאוד.” ואכן, היא התמידה וניגנה במשך שנים רבות בקונסרבטוריום “פוליפוני” בנצרת  – מקום המגשר בין תרבויות באמצעות סמינרים בנושאים שונים הקשורים למוזיקה והחברה. היא השתתפה גם בפרויקט אלחאן, שבמסגרתו מבקרים מוזיקאים בגני ילדים ובבתי ספר וחושפים את הילדים למוזיקה קלאסית.

השירה הגיעה מאוחר יותר. “מאז ומתמיד שרתי לעצמי בחדר, אבל רק בסוף י”ב העזתי לעלות על הבמה ולשיר בטקס הסיום.” לאור התגובות החמות היא הופיעה אחר כך גם בימי ההכוון לסטודנטים חדשים בטכניון. “ביום ההכוון האחרון עליתי עם גיטרה ושרתי שני שירים של הזמרת האלג’יראית סועאד מאסי שהכרתי בזכות אמא שלי. מאסי משלבת בין השירה הערבית לשירה המערבית – שילוב שאני אוהבת מאוד.”

כמו הבחירה במוזיקה, גם הבחירה בטכניון היתה טבעית לאור הרקע המשפחתי והחינוכי שלה. “קודם כל, ההורים שלי הם בוגרי הטכניון – אבא למד בפקולטה לפיזיקה ומלמד פיזיקה בתיכון, ואמא היא בוגרת מדעי המחשב (מסלול מערכות מידע) ומלמדת מחשבים.” היא עצמה למדה פיזיקה ואלקטרוניקה בתיכון סנט ג’וזף אל מוטראן בנצרת, שם גם השתתפה במועדון הדיבייט. “בעקבות הדיבייט חשבתי גם על לימודי משפטים, אבל הרגשתי שעל משפטים אני יכולה בינתיים לוותר ועל מדע ואלקטרוניקה לא, אז בחרתי בטכניון. אני לא שוללת אפשרות ללמוד משפטים בהמשך ואולי לחבר בין העולמות האלה.”

זו השנה השלישית שלה בלימודי תואר ראשון במסלול הנדסת מחשבים – מסלול משותף לפקולטה להנדסת חשמל ע”ש ויטרבי ולפקולטה למדעי המחשב. “ההתחלה הייתה ממש קשה, בכלל לא דומה ללימודים בתיכון. קיבלתי לפעמים ציונים מאוד מאכזבים אבל התמיכה המשפחתית עזרה לי מאוד, וכמוה התמיכה של אנשים בטכניון, כמו פרופ’ יוסף ג’בארין. למדתי איך לארגן את הזמן, מתי לוותר על שינה בלילה, וכיום אמנם עדיין קשה, אבל התרגלתי. התרגלתי גם לשבת ולהתרכז במשך שעות. בסופו של דבר אני אוהבת כל מה שאני לומדת וזה נותן לי המון מוטיבציה.”

עומס הלימודים בטכניון לא משאיר לה הרבה פנאי אבל למוזיקה, לגיטרה ולוויולה היא תמיד מוצאת זמן – בחדר, בנגינה על הדשא בלב הקמפוס ובערבי ג’אם הנערכים בטכניון. “סבא שלי לימד אותי שאי אפשר בלי מוזיקה, וזה נכון. עבורי היא הכל – היא מרגיעה אותי, מאפשרת לי לבטא רגשות. אני מקווה למצוא גם זמן להתנדב, כי בעבר התנדבתי בעמותה של אנשים עם מוגבלויות, וזה משהו שמאוד חשוב לי.”