ללמוד את המוח הלומד

פרופ’-משנה ציפי הורוביץ-קראוס, מייסדת המרכז לדימות מוחי בילדים בטכניון, מפענחת את המנגנונים המורכבים היוצרים הפרעות למידה

פרופ’-משנה ציפי הורוביץ-קראוס

כמעט מחצית מתלמידי ישראל, כך פורסם לאחרונה, מאובחנים כלקויי למידה. נושא זה עולה בדיונים רבים במערכת החינוך ומחוצה לה, וגם הקהילה המדעית מעמיקה את המחקר באשר להיבטים הפיזיולוגים של לקויות הלמידה.

פרופ’-משנה הורוביץ-קראוס, אחת החוקרות המובילות בתחום זה, הצטרפה לטכניון כחברת סגל בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה אחרי קריירה אקדמית מרשימה ומגוונת. במהלך הפוסט-דוקטורט היא גילתה סמנים אלקטרופיזיולוגיים המאפשרים למדוד כמותית את יכולתם של קוראים המתקשים לזהות את טעויות הקריאה שלהם. היא גילתה גם שאותם סמנים משקפים את האפקטיביות של תוכניות התערבות בילדים עם לקויות למידה: כשיכולת הקריאה השתפרה, מוחם של הקוראים המתקשים הפגין עלייה בעוצמת הפעילות המוחית בעת ביצוע טעות בקריאה.

בעקבות המחקר החלוצי קיבלה הורוביץ-קראוס את מלגת פולברייט היוקרתית, שתומכת בחוקרים ישראלים מצטיינים היוצאים לפוסט-דוקטורט בארצות הברית, ויצאה לפוסט-דוקטורט שני במחלקה לרדיולוגיה בבית החולים לילדים בסינסנטי, אוהיו. שם היא חקרה את תרומתן של יכולות חשיבה גבוהות (חשיבה מורכבת) לתהליך הקריאה בילדים. זאת באמצעות ניטור פיזיולוגי של פעילות המוח במכשיר fMRI.

“לקות למידה מגבילה כמובן את יכולותיו של הילד בקליטת חומר ובעיבודו בדרכים קונוונציונליות.” היא אומרת, “אבל לא פחות חמור מכך – היא פוגעת בדימוי העצמי ובתחושת השייכות שלו ועלולה לפגום ביכולתו לקבל החלטות הן בתחום החברתי הן בבחירת דרכו האקדמית והתעסוקתית.”

פרופ’-משנה הורוביץ-קראוס יודעת היטב על מה היא מדברת. “שני אחיי סובלים מהפרעות קשב ומדיסלקציה, מה שגרם להם סבל רב בתקופת הילדות. שניהם חכמים מאוד, עם אינטואיציה מצוינת ויכולות אנליטיות גבוהות, אבל מתקשים בקריאה. כל אספת הורים הייתה עבורם חוויה מלחיצה ולא נעימה. אירועים אלו השפיעו על בחירותיהם כבוגרים.”

פרופ’-משנה ציפי הורוביץ-קראוס וילדה ליד מכשיר MRI המותאם לילדים בסינסינטי

אהבתה לשני אחיה התחברה להתעניינותה בנוירוביוכימיה, והיא הבינה שבאקדמיה תוכל לקדם את חקר הגורמים הפיזיולוגיים בהפרעות למידה ולמפות סמנים אובייקטיבים ללקות קריאה. ואכן, כבר בדוקטורט היא חקרה את מאפייני המוח של אנשים עם קשיי למידה וגילתה כמה חיונית ההתערבות המוקדמת בהתפתחותו של הילד. “מדובר במנגנון מוחי מורכב מאוד ולכן נדרש מחקר רב-תחומי, כמעט הוליסטי,” היא אומרת. “זו הייתה המוטיבציה שלי בפוסט-דוקטורט השני, בסינסינטי.”

כשהגיעה לסינסינטי הופתעה לשמע הטענה ש”אצלנו בסינסינטי אין דיסלקטים.” מאחר שידעה שמדובר בלקות גנטית הקיימת

בכ-15% מהאוכלוסייה היא ניסתה להבין את הטענה המוזרה, וגילתה שאוהיו פשוט לא הכירה אז בהגדרות של אגודת הדיסלקציה העולמית. “כמה חודשים אחרי שהגעתי קיבלה מדינת אוהיו את ההגדרות האלה, ופתאום מאות הורים התדפקו על דלתנו בבקשה לסיוע.” בתום הפוסט-דוקטורט היא הקימה שם את המרכז לחקר אוריינות בילדים, שפעל לגילוי מוקדם של סמנים אובייקטיבים ללקות קריאה במטרה למנוע את התפתחות הלקות.

“בארצות הברית, וכיום בטכניון, אני עובדת לפי מודל ‘מינוס תשע עד תשע’. מטרת המודל היא לגלות את הסמנים המוקדמים ביותר לקשיי קריאה עוד לפני הלידה, על סמך אבחון של ההורים ולעקוב אחרי הילד עד גיל 9, שבו הוא אמור לקרוא באופן שוטף. הזמינות של סורקי MRI מחקריים וידידותיים לילדים אפשרה לי לעבוד שם עם מגוון רב של ילדים בריאים, מתינוקות ועד גיל 21, ולאסוף ממצאים חסרי תקדים בנושא הקשר בין המוח המתפתח והלמידה.”

למרות התנאים הטובים והצלחתו העצומה של המרכז במחקר ובטיפול היא החליטה לחזור לישראל ולהצטרף לשורות

הטכניון, “כי ידעתי שכאן, בארץ כל כך מגוונת מבחינת השפות, הניבים ורמות האוריינות, אוכל לנהל מחקר מדעי מעמיק ולפתח הבנה כוללת ומדויקת של הקשרים בין מאפיינים

מוחיים, למידה ובעיות למידה.”

עליה בסנכרון בין אזורים במוח בעקבות אימון קריאה הנמשך חודש. הנבדקים דיסלקטים, והגברת הסנכרון משפרת את יכולותיהם הניהוליות

לשם כך היא הקימה בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה את המרכז הראשון בישראל לדימות מוחי בילדים (neuroimaging-center.technion.ac.il). באמצעות מכשירי EEG ומודל MRI ידידותי לילדים, וסביבה נעימה שנבנתה לשם כך, היא עובדת עם ילדים עם הפרעות שונות – דיסלקציה, בעיות בעיבוד שמיעתי, הפרעות פסיכיאטריות ובעיות נוירולוגיות. לדבריה, “בעיות בקריאה נובעות מהפרעות שונות ומגוונות. בסופו של דבר, קריאה היא המצאה אנושית ולא יכולת הישרדותית טבעית. כדי לקרוא נדרש המוח האנושי לתאם ביעילות בין כמה מערכות עצביות, ופגם בכל אחת מהן עלול להוביל לבעיית קריאה.”

הבשורות הטובות הן שבשלב הילדות, המוח הוא איבר פלסטי מאוד, כלומר אפשר לשנותו באימון ובתרגול. “לכן זה חלון הזמן האידיאלי להתערבות, וזה גם הזמן שבו אנחנו יכולים לאפיין את התפתחות השפה ואת התפתחותו המקבילה של המוח.’”

המרכז לדימות מוחי בילדים מתאים לילדים מגיל אפס עד 18 ומעורבים בו מומחים וסטודנטים ממגוון תחומים ובהם ביולוגיה, פסיכולוגיה, פיזיקה, פסיכיאטריה, שפה, מדעי המחשב, הנדסת חשמל והנדסה ביו-רפואית. החוקרים פועלים יחד כדי לשפר את האבחון הנוירוביולוגי ולפתח פרמטרים כמותיים לבדיקות הקשורות בבעיות קריאה ובניבויין. “מאחורי הלקויות השונות מסתתרים ילדים נפלאים, חלקם מבריקים ממש, והמשימה שלי היא להצביע על הסמנים הנוירוביולוגיים שיובילו לאבחון מוקדם וכך לאפשר לילדים האלה למצות את עצמם כילדים, כנערים וכמבוגרים. כדי להרחיב את היכולות שלנו אני שואפת לרכוש למרכז סורק MRI לילדים, שיאפשר לנו לחקור במדויק את המנגנונים המוחיים שבבסיס הלקות וכך לראות את מה שמסתתר מתחת לקרחון. בסופו של דבר יש כאן הרבה סקרנות אבל גם שליחות גדולה: לאפשר לדורות הילדים הבאים לגדול ללא לקויות שמובילות לסבל, לחוסר אונים ולאלימות.”