יד בהזמנה

יאיר הרבסט, סטודנט לתואר שני בפקולטה להנדסת מכונות, מפתח ידיים ביוניות לילדים ולמבוגרים קטועי ידיים בשיתוף עמותת Haifa3D

יאיר הרבסט

הסטודנט יאיר הרבסט חוקר, במסגרת התואר השני בפקולטה להנדסת מכונות, את השימוש במציאות מדומה למטרת שיקום. זאת בשני אפיקי מחקר: שיטות חדשות להנגשת תמונות לאנשים עם ליקויי ראייה ופיתוח כפפה והתקן הנלבש על הזרוע – התקן לתרגול של רופאים מתמחים ולשיקום חכם המותאם אישית. המחקר לתואר השני נערך בהנחיית פרופ’ אלון וולף מהפקולטה להנדסת מכונות ופרופ’ ליהי צלניק-מנור מהפקולטה להנדסת חשמל ע”ש ויטרבי.

זו אינה הפעילות הראשונה של יאיר בתחום השיקום, שכן זה כמה שנים הוא מתנדב בעמותת Haifa3D ובפרויקט המרכזי שלה, “תנו לי יד בתלת-ממד”. מטרת הפרויקט: הדפסת ידיים מותאמות אישית לילדים הזקוקים לכך ותמיכה טכנית מתמשכת.

Haifa3D נוסדה בשנת 2013 על ידי ד”ר יואב מדן וד”ר יעקב מלינוביץ’, שאליהם חבר הרופא ד”ר חזי שוטלנד, וכיום היא פועלת כשלוחה של פרויקט e-NABLE העולמי. פרויקט זה נוסד על ידי ד”ר ג’ון שול מהאוניברסיטה הטכנולוגית של רוצ’סטר (RIT), והיד המודפסת הראשונה בעולם יוצרה במסגרתו בשנת 2012 לילד דרום אפריקאי קטוע יד. כיום משתמשים בידיים שמפתחת העמותה העולמית אלפי ילדים ומבוגרים בכמאה מדינות.

יאיר החל לעסוק בפיתוח ידיים ביוניות כבר בפרויקט הגמר שלו לתואר ראשון בפקולטה להנדסה ביו-רפואית. עם שותפו לפרויקט מורן דוודי, כיום סטודנט לתואר שני בפקולטה להנדסת חשמל, ובהנחייתו של ד”ר יואב מדן, הם פיתחו יד תותבת לבנימין, ילד בן 14 מפתח תקווה. היד תוכננה להעביר לבנימין משוב של תחושה וטמפרטורה מהעצמים שהיא תופסת, וכך לאפשר לו לבצע פעולות עדינות כגון שתיית מים מכוס פלסטיק חד-פעמית מבלי למעוך אותה. התוצר הסופי של הפרויקט משמש בייצורן של ידיים תותבות עבור ילדים אחרים ברחבי העולם.

ד”ר יעקב מלינוביץ’

ד”ר יעקב מלינוביץ’ וד”ר יואב מדן, המובילים כיום את הפרויקט החיפני, מסבירים כי “היד המודפסת מחוללת שינוי לא רק בתפקוד הגופני של הילד אלא גם בדימוי העצמי שלו. הניסיון שלנו מראה שהידיים האלה משפרות את מעמדם האישי של הילדים, ורובם מבקשים מאתנו לעצב אותן באופן בולט – כיד של גיבור-על, של סופרמן או של איירון מן למשל – כדי לשפר את הסטטוס החברתי שלהם.”

“הממסד בישראל אינו נותן פתרון רפואי וכלכלי לילדים שנולדו ללא כף יד,” אומר יעקב. “הבעיה היא שהילדים חסרי כף היד אינם מקבלים אחוזי נכות מהביטוח הלאומי, כי לכאורה הם מתפקדים היטב כתלמידים. לכן במקרים רבים נדרשים ההורים, לממן את הפרוטזות האסתטיות. התקנים אלה מתחלפים לעיתים יותר מפעם בשנה עקב גדילת הילד ואינם מספקים פתרון תפקודי כלשהו. אנחנו בעמותה מספקים את הידיים ללא כל תשלום. מדובר בידיים מכניות בעלות תפקודים בסיסיים. עלות החומרים נמוכה כי היד פשוטה יחסית ומיוצרת במדפסת תלת-ממד על ידי מתנדבים.”

יאיר ושותפיו כבר הובילו פרויקטים רבים ובמסגרתם העניקו ידיים חדשות ליותר מ-20 מטופלים. להערכתו, “הפרויקט המורכב ביותר שלנו היה עם הפצוע הקשה ביותר ב’עופרת יצוקה’, בן שפיצר. בעקבות פגיעת פגז טנק בבית שבו שהה איבד בן את ידו הימנית, וידו השמאלית נפגעה קשה. בתהליך ארוך ומורכב פיתחנו עבורו כפפה ייחודית לשיפור התפקוד של יד שמאל ויד תותבת ליד ימין.”

ד”ר יואב מדן

פעילותה של העמותה ממוקדת בילדים, שחלקם סובלים ממום מולד ואחרים מקטיעות בעקבות תאונה. דוד, בן 4, הוא הילד הצעיר ביותר שהעמותה התאימה לו יד. ידיים תותבות מותאמות אישית פותחו גם עבור איליה, הלומד בגן חובה, ועבור בנימין מפתח תקווה שכבר הוזכר כאן. שלי, “הבת הבכורה” של הפרויקט, התגייסה לצה”ל הקיץ, בהתנדבות, אחרי כמה שנים שהיא משתמשת בידיים תותבות שפיתחה העמותה. בכל הפרויקטים האלה היה יאיר מעורב באופן אישי.

אנשי העמותה מבקשים לציין כי הם מחפשים סטודנטים ומתנדבים אחרים לפעילויות השונות. סטודנטים יכולים לסייע לעמותה במסגרת פרויקט אקדמי.

פעילות העמותה החיפנית ממוקדת בישראל, אבל מפעם לפעם נקראים הפעילים לסייע לאנשים בחו”ל. כך היה במקרה של ווריס, צעיר ניגרי שארבע מאצבעותיו נקטעו בתאונה. “במקרה הזה,” מסביר יאיר, “נדרש תכנון ייחודי שיאפשר לו להמשיך להשתמש באגודל הטבעי. זאת הייתה עבורנו התנסות ראשונה בווריאציה כזאת, ובסופו של דבר הצלחנו להשלים את התכנון על פי תמונות שנשלחו אלינו מניגריה. מאחר שאין לווריס מדפסת תלת-ממד זמינה הדפסנו עבורו את היד בסיוע הפקולטה להנדסה ביו-רפואית, שלחנו לו אותה והוא אכן

משתמש בה.”

יאיר מציין שהעדפותיהם של המטופלים מגוונות מאוד. באפריקה הנטייה היא לבקש ידיים בצבע העור, אבל במערב ילדים רבים מבקשים דווקא ידיים חריגות, בולטות, צבעוניות או ארוכות יותר, שהופכות אותם למעין גיבורי-על. “אבל מבחינה אחת,” מסכם יאיר, “כולם רוצים אותו דבר: לתפקד טוב יותר במשחק בכדור, בשתייה ובאכילה ובשאר פעילויות היומיום. להיות כמו כולם.”