האיש שהניח את ידיו על מכונת הזמן

הרצאתו של פרופ’ ג’ף הופמן, שהיה שותף בתיקונו של טלסקופ החלל “האבל”, פתחה את סדרת הארועים הפתוחים של התוכנית הבינלאומית ללימודי חלל המתקיימת הקיץ בטכניון

 

פרופ' ג'ף הופמן

פרופ’ ג’ף הופמן

“טלסקופ האבל הוא למעשה מכונת זמן, שכן הוא חשף בפנינו לראשונה ארועים שהתרחשו זמן קצר אחרי היווצרות היקום.” כך אמר האסטרונאוט האמריקאי פרופ’ ג’ף הופמן בהרצאה בטכניון. “מדובר באחד המכשירים המופלאים שיצרה האנושות, ואני מרגיש בר מזל שניתנה לי ההזדמנות להניח עליו את ידיי בחלל.”

פרופ’ הופמן, יליד ברוקלין (1944), הצטרף לשורות NASA בשנת 1978 ומאז צבר 1,211 שעות חלל שבמהלכן גמא 34.5 מיליון ק”מ. במרוצת השנים השתתף בחמש משימות בחלל ובהן תיקונו של טלסקופ החלל האבל – “האתגר המורכב ביותר שבוצע על ידי צוות משימה בחלל,” לדבריו. “כיום שואלים אותי אם פחדתי לקראת המשימה המסוכנת הזאת; בטח שפחדתי – פחדתי שיבטלו אותה!”

הרצאתו של פרופ’ הופמן פתחה את סדרת הארועים הפתוחים של התוכנית הבינלאומית ללימודי חלל המתקיימת הקיץ בטכניון במסגרת אוניברסיטת החלל הבינלאומית. פרופ’ בועז גולני, סגן נשיא הטכניון לקשרי חוץ ופיתוח במשאבים, אמר בהקדמתו להרצאה כי פרופ’ הופמן מדגים היטב את הרוח שבה פועל גם הטכניון: חתירה מתמדת להתקדמות במדע ובטכנולוגיה. הוא הוסיף כי “חקר החלל, שהיווה זירה של תחרות, מתח ויריבות בשנות השיא של המלחמה הקרה, הפך במרוצת הזמן למודל מוצלח של שיתוף פעולה בינלאומי.” פרופ’ גולני ציין את הצלחתו של לויין הטכניון טכסאט 2, ששהה 13 שנה בחלל והעביר נתונים לכדור הארץ, ואת שיתוף הפעולה של הטכניון עם אוניברסיטת ווטרלו הקנדית בפרויקט הלווין הקוונטי.

טלסקופ החלל האבל שוגר בחודש אפריל 1990, על סיפונה של המעבורת דיסקאברי, במטרה להעניק לאנושות נקודת תצפית אסטרונומית הנמצאת מחוץ לאטמוספירה של כדור הארץ. תצפיות אסטרונומיות קרקעיות (מכדור הארץ לחלל מבעד לאטמוספרה) לוקות בשיבושים רבים ובהם הילות, טישטוש וזיהום אור; מיקומו של האבל בחלל, וכמובן הטכנולוגיה המתקדמת המאפיינת אותו, מעניקים לו יתרון עצום במבט אל החלל העמוק.

האבל הוא למעשה הרבה יותר מטלסקופ; הוא מכלול טכנולוגי מורכב שאורכו 13 מטר, משקלו 11 טונות ופעילותו גבתה עד כה מיליארדי שקלים. “בקונגרס האמריקאי,” אמר הופמן, “לא אהבו את האבל מלכתחילה בגלל מחירו העצום. ואם לא די בכך, לאחר שהחל לשגר תמונות לכדור הארץ התברר שטעויות תכנוניות פגעו קשות באיכותן של תמונות אלה. כל זה בגלל טעות הנדסית של מיקרון אחד – כלומר 1:50 של שערת אדם – במיקומו של אחד החלקים בטלסקופ.”

בתמונה מימין לשמאל: ראש תכנית לימודי החלל הבינלאומית (SSP) ובכיר ב-NASA – ג'ון קונלי, סגן נשיא הטכניון וקישרי חוץ פרופ' בועז גולני, מנחה: פרופ' פיני גורפיל, ראש מכון אשר לחקר חלל הטכניון, אסטרופיזיקאי ואסטרונאוט של NASA – פרופ' ג'ף הופמן

בתמונה מימין לשמאל: ראש תכנית לימודי החלל הבינלאומית (SSP) ובכיר ב-NASA – ג’ון קונלי, סגן נשיא הטכניון וקישרי חוץ פרופ’ בועז גולני, מנחה: פרופ’ פיני גורפיל, ראש מכון אשר לחקר חלל הטכניון, אסטרופיזיקאי ואסטרונאוט של NASA – פרופ’ ג’ף הופמן

לאחר ניתוחים הנדסיים יסודיים וארוכים, ופענוח של הבעיה שגרמה לתקלה, שוגרה בדצמבר 1993 STS-61 – המשימה לתיקון אפולו. משימה זו דרשה ממעבורת המשימה Endeavour להתקרב להאבל ולתקנו, ולשם כך נדרשו לצוות המעבורת חמש הליכות חלל. בהוראת NASA הורשו לצאת מן המעבורת רק אסטרונאוטים שכבר התנסו בעבר בהליכות חלל. “למזלי,” אומר הופמן, כבר היתה ברשותי תעודה של האגודה להליכות חלל, ולכן ניתנה לי הזדמנות לצאת ולהשתתף בתיקונו של האבל.”

לקראת שיגורה של Endeavour עברו האסטרונאוטים מאות שעות אימון מתחת למים – הדרך הטובה ביותר להדמיה של תנועה בחלל, בתנאים של חוסר משקל. “אתה חייב לבוא למשימה כזו מוכן ומתורגל,” הסביר הופמן. “בסופו של דבר החלל הוא סביבה קשוחה – טמפרטורה של 3 מעלות קאלווין בצל, וחום מטורף כשאתה חשוף לשמש.”

מבחינה רפואית, החשש הגדול ביותר ביציאה מן המעבורת הוא ממחלת הפחתת לחץ Decompression sickness)  ) – ‘בריחה’ של גזים למחזור הדם ולרקמות כתוצאה מהפרשי לחצים. התסמינים רבים ומגוונים: כאבי שרירים ופגיעה במערכות הנשימה, העצבים, השמיעה ועוד. “אתה נע עם ציוד מסורבל מאוד, בתנאים מסוכנים, והדבר האחרון שאתה רוצה זה להתעכב בחוץ סתם או לגלות, באמצע הליכת החלל, ששכחת להביא מברג כלשהו מהמעבורת. וכמובן, אתה לא רוצה להיות האסטרונאוט שייזכר כמי שהרס את טלסקופ החלל החשוב ביותר בהיסטוריה.”

הופמן סיפר כי בתכנון המשימה הועלו 15 תרחישים של כישלון טכני בתיקון הטלסקופ. “ובאמת, במהלך הליכת החלל היה לנו קטע שכמעט איבדנו בורג פצפון. התחלתי לרדוף אחריו, בסיועו של מפעיל המנוף שאליו הייתי מחובר, ובסוף הצלחתי. בסופו של דבר המשימה כולה הוכתרה בהצלחה, ועד היום אני זוכר את הבשורה שקיבלנו מכדור הארץ: “יש לכם שמפניה?” כי התמונות הראשונות שהגיעו מהאבל לאחר התיקון היו פשוט מצוינות – לראשונה מאז שיגורו.”

האבל העניק לאנושות צילומים ומידע על אלפי גלקסיות, סייע במיפוי האנרגיה האפלה והחומר האפל ואישש את התיאוריה לפיה היקום המתפשט בתאוצה הולכת וגוברת. “הוא שוגר לפני 26 שנה – והוא עדיין בכושר. חוקרים המבקשים להשתמש בשירותיו נאלצים לחכות בתור – כי הביקוש גדול מההיצע.”

 

הפקת חמצן על מאדים

הופמן ציין כי “יותר מכל המשימות שבהן השתתפתי מרגשת אותי המחשבה על המשימות שעוד לפנינו. באחת מהן אני מעורב, לשמחתי: ניסוי בהפקת חמצן על גבי מאדים. עוד משימה חשובה היא הניסיון לגלות חיים מחוץ לכדור הארץ. להערכת המדען הראשי של NASA סביר להניח שאם יש עוד חיים ביקום הם יהיו מיקרוסקופיים, ולכן רובוט לא יוכל לגלות אותם – רק משימות מאוישות. ישנו כמובן נושא הנסיעות המסחריות לחלל – תחום שמאיץ שיתופי פעולה פוריים בין גופים ממשלתיים וחברות פרטיות. המגמה הזאת מעוררת עניין ציבורי עצום בתחום החלל, ובעיני זו התפתחות מצוינת לכל מי שעוסק בחקר החלל.”

בטווח הקרוב ממש, כלומר בשנת 2018, ישוגר ‘הדבר הבא’ בתחום טלסקופיית החלל: טלסקופ ג’יימס ווב (James Webb Space Telescope). “זה יהיה טלסקופ חזק וחשוב מאוד, אבל בגלל המרחק שלו מכדור הארץ – 1.5 מיליארד קילומטר – אין שום תוכנית לשלוח מעבורות מאוישות שיתקנו אותו במידת הצורך. לכן כדאי מאוד שהוא ייבדק היטב לפני השיגור.”

להרצאה המלאה של פרופ’ ג’ף הופמן: https://goo.gl/BNDdRN