בול חדש ושני חתני פרס נובל בכנס החברה הישראלית לכימיה

בול המוקדש ל'שנת האור הבינלאומית'. באדיבות השירות הבולאי

בול המוקדש ל’שנת האור הבינלאומית’. באדיבות השירות הבולאי

פרופסור מייק לויט - מימין - מקבל חברות בחברה הישראלית מידי יור האגודה פרופסור אהוד קינן. קרדיט צילום : אלעד מנוחין, החברה הישראלית לכימיה

פרופסור מייק לויט – מימין – מקבל חברות בחברה הישראלית מידי יור האגודה פרופסור אהוד קינן. קרדיט צילום : אלעד מנוחין, החברה הישראלית לכימיה

פרופסור מייקל לויט, חתן פרס נובל בכימיה לשנת  2013: “האהבה שלי לכימיה ניצתה בזכות סדרת טלוויזיה”.

הכנס ה-80 של החברה הישראלית לכימיה (ICS) התקיים בשבוע שעבר בתל אביב. בכנס השתתפה משלחת חוקרים בכירים מאוניברסיטת סטנפורד, ובהם שני חתני פרס נובל בכימיה: פרופסור מייקל לויט, חתן הפרס מ-2013 (על פיתוח מודלים ממוחשבים להבנת מערכות כימיות מורכבות), ופרופסור וויליאם מורנר, שקיבל את הפרס ב-2014 (על פיתוחים בתחום המיקרוסקופיה הפלורוסצנטית). לארגון הכנס אחראית השנה הפקולטה לכימיה ע”ש שוליך בטכניון, ונשיא החברה הישראלית לכימיה הוא פרופסור אהוד קינן, חבר סגל בפקולטה זו.

הכנס נפתח בהשקת בול המוקדש ל’שנת האור הבינלאומית’, שעליה הכריז האו”ם, ולשלושת חתני פרס נובל בכימיה לשנת 2013 – אריה ורשל, מרטין קארפלוס, ומייקל לויט, שנשא את הרצאת הפתיחה בכנס.

שגריר ארה”ב בישראל, דניאל שפירו, אמר כי “סיפור ההצלחה של ישראל מושתת על המדע, והחברה הישראלית לכימיה היתה מרכיב מרכזי בבנייתה של הצלחה זו עוד לפני קום המדינה. ואף שממשלות ישראל וארה”ב מסייעות בשימון הגלגלים, כוחם העיקרי של קשרי המדע בין שתי הארצות מושתת בעיקר על החברה הישראלית לכימיה ומקבילתה האמריקאית, הפועלות לקידום המצוינות באקדמיה, ביצירת אקלים מעודד חדשנות, ובהפגנת נכונות ליטול סיכונים ולהעלות רעיונות חדשים.”

במהלך היום הראשון העניקה החברה פרסים רבים, ובהם פרס טנא היוקרתי בננו-טכנולוגיה ע”ש לאה טנא לפרופסור אפרת ליפשיץ, חברת סגל בפקולטה לכימיה ע”ש שוליך בטכניון, על “פיתוח ויישום של טכניקות-איפיון מתקדמות לננו-מבנים. הישגיה הבין-תחומיים השפיעו עמוקות על תחום הננו-מבנים של מוליכים למחצה, ועוררו הדים ברחבי העולם”. רומן וקסנבורג, סטודנט של פרופסור ליפשיץ, זכה בפרס מצוינות.

מייקל לויט: בזכות סדרת טלוויזיה

בהרצאת הפתיחה סיפר מייקל לויט כי האהבה לכימיה ניצתה בו כשצפה בסדרה ‘חוט החיים’ של פרופסור ג’ון קנדרו, ששודרה ב-BBC בשחור לבן בתחילת שנות השישים. “בהמשך בחרתי בפיזיקה, כי זה נראה לי פשוט יותר מכימיה – ‘כמה משוואות וזהו’ – אבל בסופו של דבר התגלגלתי לכימיה וליישומיה הרפואיים.”

לויט עשה את התואר השני ואת הפוסט-דוקטורט אצל פרופסור שניאור ליפסון במכון ויצמן, “שאחראי במידה רבה לזכייתנו בפרס נובל.” בשהותו בישראל התאהב בישראלית ונישא לה, וגם הדוקטורנטית הראשונה שלו (מירי הירשברג) היתה ישראלית. “המעמד הנוכחי מרגש אותי מאוד,” אמר לויט. “ובהזדמנות זו אני מבקש להודות לוועדת פרס נובל שבחרה בנו – לא על עצם הבחירה בנו אלא על האומץ להכיר בחשיבותה של שיטה – שיטה חישובית שתרמה רבות לביולוגיה ולרפואה. בסופו של דבר, המנצח הגדול הוא תחום המחקר שלנו.

“הקריירה שלי התרחשה בתקופה של שינויים עצומים במדע, שהונעו על ידי הטכנולוגיה. קשה לתאר את גודל השינוי שהתחולל בעולם המחשבים תוך כמה עשורים. ב-1967 עבדנו על מחשב עם זיכרון של 1 מגה-בייט, שעלה 40 מיליון דולר ותפס חדר שלם; כיום אפשר לקנות בכמה אלפי דולרים לפטופ קטן עם זיכרון של 10 ג’יגה. אילו התחוללה התפתחות דומה בשוק הרכב, היינו יכולים לקנות היום וולבו בשלושה דולר, להסיע בו חמישים אלף נוסעים במהירות של מיליון קמ”ש, ולהחנות אותו בתוך קופסת נעליים.”

בתום דבריו המליץ לויט למדענים הצעירים שבאולם להיות אמיצים (“קחו סיכונים, אבל לא טפשיים מדי”), ללכת עם התשוקה ולהיות מקוריים, עקביים, טובים ונדיבים.