הכימיה של הציונות

פרופסור צ'חנובר

פרופסור צ’חנובר

הטכניון והחברה הישראלית לכימיה ציינו מאה שנים ל”תגלית האצטון” של ד”ר חיים ויצמן, שהשפיעה עמוקות על מלחמת העולם הראשונה ועל ההיסטוריה הציונית.

ביום ג’, 18 בנובמבר, התקיים בטכניון כנס לציון מאה שנה ל”תגלית האצטון” של ד”ר חיים ויצמן, תחת הכותרת “כימיה וביוטכנולוגיה בשירות האדם”. בכנס השתתפו מדענים רבים מחברות עסקיות וממוסדות אקדמיים, וכן מאות תלמידי מדעים מבתי ספר תיכוניים ברחבי הארץ.

“ויצמן עשה ביו-טכנולוגיה לפני שהמציאו את המונח הזה,” אמר המנחה פרופסור אהוד קינן מהטכניון, “ומורשתו כמדען חשובה לא פחות ממורשתו כמנהיג ציוני. לבני הנוער הרבים שהגיעו לכאן אני מבקש לומר: אם אתם מחפשים חיים קלים, ויצמן איננו המודל לחיקוי, אבל אם אתם מחפשים חיים מרתקים, ויצמן הוא המודל האולטימטיבי. וזיכרו שנקודת המוצא שלכם טובה הרבה יותר, ולכן סיכוייכם להצליח הרבה יותר גבוהים.”

פרופסור קינן, חבר סגל בפקולטה לכימיה בטכניון ונשיא החברה הישראלית לכימיה, דיבר על מרכזיותה של הכימיה במדע ובחיים. “שני נשיאים-כימאים היו למדינת ישראל – חיים ויצמן ואפרים קציר – וששת פרסי נובל שהוענקו למדענים ישראלים, שלושה מהם מהטכניון, היו כולם בתחום הכימיה. ד”ר ויצמן ידע היטב כי המדע וההנדסה הם היסודות לקידמה, ובניסוחו: ‘עלינו  לתת את כל תקוותינו במדע של ישראל. היא ארץ קטנה ואוצרותיה דלים, נוכל לעשות ממנה משהו ממשי רק אם נבסס אותה על יסודות המדע ועמודי הטכניקה’.”

 בשנת 1914 ניתנה לד”ר חיים ויצמן הזדמנות להטביע חותם בהיסטוריה של בריטניה; הצבא הבריטי העמיד לרשותו מפעל שבו יוכל לממש את המצאתו – ייצור אצטון בדרך חדשנית. התהליך החדשני שפיתח ויצמן התבסס על התססת תירס באמצעות חיידק ייחודי שייקרא לימים על שמו (קלוסטרידיום אצטובוטיליקום ויצמן), ונועד במקורו לייצור גומי סינתטי; אך צורכי הצבא הבריטי היו אחרים. כך הפך ד”ר ויצמן לגורם מרכזי בייצור חומרי נפץ עבור צבא בריטניה במלחמת העולם הראשונה. פעילות זו העניקה לו יוקרה רבה בקרב מנהיגי בריטניה, וזו תורגמה לסיוע לפעולותיו במישור הציוני ולימים, יש אומרים, גם להצהרת בלפור. “אי אפשר להבין את ההיסטוריה של בריטניה במלחמת העולם הראשונה בלי להתייחס לתרומתו של חיים ויצמן,” אמר בכנס ד”ר רוב דיקסון, משנה לשגריר בריטניה בישראל.

נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, אמר כי גם הטכניון חב את קיומו, במידה רבה, לד”ר ויצמן. “בשנת 1901 מונה ויצמן על ידי הקונגרס היהודי בבאזל, יחד עם ברתולד פייבל ומרטין בובר, לדון בשאלת הצורך באוניברסיטה יהודית. ויצמן המליץ בפני הקונגרס בחיוב: ראוי להקים אוניברסיטה יהודית, שתהיה אוניברסיטה טכנולוגית. ממשרדו באוניברסיטת ז’נבה הוא פעל לקידומה של היוזמה הזאת, שהובילה להקמת הטכניון.”

פרופסור אהרן צ’חנובר, חתן פרס נובל בכימיה לשנת 2004, נשא את הרצאת הפתיחה, שעסקה במהפכת הרפואה המותאמת-אישית. “זו בעצם המהפכה השלישית, אחרי עידן-התגליות-המקריות, שהתרחש במאות ה-19-20 וכלל בין השאר את גילוי הפנצילין; ועידן הסריקה, שהוביל לפיתוח שיטתי יותר של תרופות ושל טכנולוגיות הנדסיות כגון “חלקי חילוף” מלאכותיים. המהפכה הנוכחית, השלישית, מפנה את הזרקור מן המחלה אל החולה, ולכן היא נקראת ‘רפואה מותאמת אישית’.

“הרפואה החדשה הזאת, המוּנעת על ידי ריצוף הגנום והוזלתו של תהליך הריצוף ממיליארד דולר ל-200 דולר (לכל הגנום של אדם אחד) תוך 14 שנה בלבד, היא מהפכה אמיתית, והיא מאפשרת לנו לנבא איך יגיב המטופל הספציפי לטיפול כלשהו. כיום ברור לנו שכל אדם הוא תמהיל של תכונות רבות ושונות, כגון מיגדר, מוצא וסוג דם, וטיפול שהוא יעיל לאדם אחד עשוי להיות בלתי יעיל, ואפילו מזיק, לאחר. ריצוף ה-DNA הוא שלב ראשון בלבד במהפכה, ולא הקשה ביותר, שכן אחריו באים ריצוף ה-RNA וריצוף החלבונים. ככל שנתקדם במסע הזה נקבל פרופיל מדויק יותר של החולה הספציפי, ונוכל לנבא באופן טוב יותר ויותר מהו הטיפול האופטימלי עבורו.

“אם כן, הרפואה החדשה היא רפואה מנבאת. בכך יתרונה ובכך חסרונה – שכן ידע הוא מקור לדאגה. ברגע שאנחנו יודעים, כמו אנג’לינה ג’ולי, על מוטציה מסוימת בגנים שלנו, אנחנו יכולים להחליט מה לעשות עם גופנו – לדוגמה, האם לבצע כריתה מוֹנעת או לא; אבל הידע הזה מאלץ אותו לקבל החלטה גם לגבי הדור הבא, הנושא חלק מהמטען הגנטי שלנו, והחלטה זו מורכבת אפילו יותר. זאת אחת הסיבות לכך שההכרעה בדבר הטיפול עוברת במידה רבה מן הרופא אל החולה.

“4,000 שנים נדרשו לאנושות כדי להכפיל את תוחלת החיים הממוצעת של האדם מ-25 שנה ל-50, ורק מאה שנה נוספות כדי להאריך אותה ב-30 שנים נוספות. זה הישג שקשה לתאר, אבל יש לו גם מחיר, בדמותן של מחלות חדשות כמו סרטן ואלצהיימר, שלא הכרנו קודם. הרפואה מתמודדת עם הבעיות החדשות הללו, אבל עלינו לזכור תמיד את הסוגיות האתיות שמתעוררות בעקבות כל התפתחות רפואית וביו-רפואית.”

 

להלן ההרצאות האחרות שנישאו בכנס:

פרופסור מוטי גולני, אוניברסיטת תל אביב: ד”ר חיים וייצמן, מבט ביוגרפי.

פרופסור צבי רפופורט, מכון ויצמן: חיים וייצמן הכימאי.

אבישי לוי, מנכ”ל מיגל: מחקר תרגומי – הממשק שבין מחקר לפיתוח.

ד”ר שי מרצקי, בונוס ביוגרופ: שימוש בתאי גזע לצרכים רפואיים.

פרופסור דן תאופיק, מכון ויצמן למדע: אנזימים – מעל ומעבר לטבע.

ד”ר גל ארליך, Ehrlich & Fenster, Patent and Trademark Attorneys: קניין רוחני.

פרופסור איילת פישמן, הטכניון: אבולוציה של אנזימים במבחנה: פיתוח גיבורי-על לטובת התעשייה.

רון מילוא, מכון ויצמן למדע: אוכל ודלק מאוויר – צמחים, חיידקים ואנחנו.

ד”ר אורן בקר, מנכ”ל ונשיא וידאק פארמה: האם ניתן להכניס חולדה לתוך המחשב?

בתמונוה בעמוד הבית: פרופסור אהוד קינן על הבמה