עלה על כל דמיון

זרימת אוויר סביב כנף-מטוס

זרימת נוזל בתוך תא עמוק

פרופסור סטיב פרנקל, מומחה לדינמיקת זורמים, חזר מביקורו הראשון בישראל עם ארבע הצעות עבודה והחלטה אחת: “לעשות עליה” . כעבור שנה וחצי הוא כבר נחת כאן, עם אשתו וארבעת ילדיו, וכיום הוא חבר סגל בפקולטה להנדסת מכונות.

לא מזמן מלאו שישה חודשים להצטרפותו של פרופסור סטיב פרנקל לפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, ואת הראיון עמו הוא מבקש לקיים באנגלית. הוא נשוי לקיילה, שאותה פגש באוגוסט 1994 בכנס בינלאומי באירווין, קליפורניה, ולשניים ארבעה ילדים. על שערו הג’ינג’י של פרנקל מונחת כיפה.

הסיפור הרגיל של חלום על “לעשות עליה” , שהתגשם סוף סוף?

בכלל לא. הביקור הראשון שלי בישראל היה בכלל ביקור מקצועי לגמרי – כנס בינלאומי שהתקיים במרץ 2012 בים המלח.

ומה קרה בכנס ההוא?

חזרתי ממנו עם ארבע הצעות עבודה – שתיים מהן מהטכניון – ועם רעיון משוגע: לעשות עליה. “זה now or never,”  אמרתי לאשתי, וכעבור שנה ושלושה חודשים – ב-11 ביוני 2013 – היינו עם הילדים על המטוס לכאן.

היית כבר בן 47, לא ילד.

לא ילד ואפילו לא נער ציוני אידיאליסט שכרגע סיים הַיי-סְקוּל. היתה לי עבודה טובה – במשך 20 השנים האחרונות הייתי חבר סגל באוניברסיטת פֶּרְדוּ (Purdue) באינדיאנה – ויכול להיות שאלמלא העליה לישראל הייתי ממשיך שם עד הפנסיה.

סטיב פרנקל נולד בקווינס, ניו יורק, בשנת 1966, ובגיל חמש עבר עם משפחתו ללונג-איילנד. את התואר הראשון, בהנדסת אווירונוטיקה, עשה בבאפלו, באוניברסיטת  State University of New York, וסיים אותו ב-1988. באותו קיץ נסע למכון פון קרמן בבריסל, בלגיה, ושם התאהב בתחום דינמיקת הנוזלים (fluid dynamics). בNorth Carolina State University  עשה את התואר השני, ובשנת 1990 חזר לבאפלו, שם סיים כעבור שלוש שנים את הדוקטורט. לאחר מכן הצטרף לאוניברסיטת פרדו כחבר סגל ושם, במשך שני העשורים האחרונים, נע במסלול הקידום המקובל. יחד עם הסטודנטים שלו – 28 מסטרנטים ו-17 דוקטורנטים – הוא פרסם יותר מ-65 מאמרים בכתבי עת מדעיים.

איך קיבלו אותך בטכניון?

נהדר. דיקן הפקולטה, פרופסור פיני בר יוסף, ליווה אותי בתהליך הקליטה, והפקולטה קיבלה אותי נהדר, ממש כאילו הייתי בן משפחה. הקשרים כאן חורגים מיחסי עבודה, והעובדה שזו אוניברסיטה מדעית-טכנולוגית מלהיבה אותי מאוד. בינתיים קיבלתי שנת פטור מהוראה, כך שאני מתמקד במחקר. בשנה הבאה אלמֵד באנגלית, ואחר כך אתחיל ללמד בעברית. לשמחתי קיבלתי כאן מעבדה וגם כוח מיחשוב עצום – מחשב 764 ליבות, שבקרוב יהיו בו אלף ליבות.

למה צריך כוח מיחשוב גדול כל כך?

דינמיקת נוזלים היא תעלומה גדולה, או “שאלה פתוחה” גדולה, ומכיוון שמדובר בהתליכים מורכבים מאוד דרוש כוח עיבוד אדיר כדי לפתח מודלים ולבצע סימולציות.

ישראל, דרך אגב, חזקה מאוד בתחום מיחשוב העל, ולדעתי היא תוכל להיות מעצמה בתחום הזה.

מהי בעצם “דינמיקת נוזלים”?

זהו תחום שבו מפותחים מודלים וסימולציות, המבוססים על משוואות שמבטאות את דפוסי זרימת הנוזל על פי החוק הניוטוני לנוזלים. המודלים האלה מסבירים את הזרימה במרחב במונחים של מהירות, לחץ, צפיפות וטמפרטורה. אני תיאורטיקן בתחום הזה, אבל לעבודה שלי יש יישומים רבים – מנועי סילון, הנדסה ביו-רפואית, ביולוגיה ומיחשוב מקבילי.

תוכל לתת דוגמה ספציפית ליישומים של המחקר התיאורטי הזה?

לאחרונה פיתחנו באוניברסיטת פרדו משאבת דם חדשה, המבוססת על עיקרון ואן קרמן (על שם תיאודור ואן קרמן, מייסד המחקר האווירונאוטי בעולם). במחקר הזה, שנערך בשיתוף עם מנתח שעובד בבית חולים לילדים, פיתחנו משאבה שמחליפה משאבות פגועות בלבם של ילדים. תינוקות עם משאבה פגועה נאלצים לעבור שלושה ניתוחי לב פתוחים, אבל המשאבה שלנו יכולה להחליף – באופן ארעי או לצמיתות – את המשאבה החסרה.

אז אתה לא לגמרי תיאורטיקן?

עקרונית אני יכול לחיות בלי מעבדה, ולהסתפק במחשב, אבל כאן בפקולטה בונים לי מעבדה שבה אוכל גם לבצע ניסויים שיבחנו את המודלים התיאורטיים שלנו.

מי הצוות שלך כאן?

לשמחתי הגיע בעקבותי דוקטורנט שלי, צרפתי שהחליט לעשות כאן אצלי את הפוסט-דוקטורט. בשבילי זאת כמובן מתנה גדולה – סטודנט שאני אוהב וסומך עליו. זה מאפשר לי לדלג על תהליך ארוך של הכשרה. במהלך הזמן אגייס כמובן סטודנטים נוספים.

היכן אתה גר?

ברמת בית שמש.

אוי, רחוק.

כן, זה רחוק, אבל בחרנו במקום הזה אחרי חריש עמוק בקהילות הדתיות בישראל. חיפשנו קהילה שמתאימה לנו – קהילה עם גרעין אנגלו-סקסי משמעותי, שמקבלת בברכה אנשים חדשים. אנחנו לא דוברי עברית, בשלב זה, והיה חשוב לנו שהאנשים סביבנו ידברו גם אנגלית. ברור שלמרחק מהטכניון יש מחיר, אבל זה הטרייד-אוף הכי טוב שמצאנו כאן.

בתור “בחור חדש בשכונה”, מה אתה אומר על הישראלי הטיפוסי?

לא מה שנהוג לומר עליו. אני נוסע הרבה ברכבת ונהנה מזה מאוד. כאן אנשים מתעניינים בך באמת, לא כמו באינדיאנה – שָם זה הרבה פעמים בשביל הנימוס בלבד. ישראל היא מדינה דינמית מאוד עם המון צעירים, וזה נהדר.

אז הכל מושלם?

ברור שלא. עשינו עליה לא כנערים ציונים נלהבים ואידיאליסטיים אלא כאנשים מבוגרים, עם משפחה ועבודה, ולכן יש לנו פרספקטיבה יותר ריאליסטית ופחות תמימה. אנחנו לא מתעלמים מבעיות ומקשיים, אבל אני אוהב אתגרים, ובשורה התחתונה אני מאוד מאושר – בטכניון ובקהילה שלנו ברמת בית שמש.

כמה ילדים יש לכם?

ארבעה: אליאנה (12), יהושע (11), מוריה (7) וירמיה (5(

איך הם מסתגלים?

זה כמובן לא פשוט – שפה חדשה, תרבות חדשה – אבל אני מאמין שהם ירוויחו הרבה מההתמודדות. מה שכן, אנחנו חייבים ללוות אותם במסע הזה.

איך אתה מסכם את השינוי הדרסטי הזה בחיים שלך?

זה היה תהליך מהיר מאוד, כמעט בלתי נתפס, וקצת מוקדם עוד לסכם. לפעמים אני מרגיש ממש סוריאליסטי, אבל אז אני מניח למחשבות האלה ומזכיר לעצמי שהעיקר זה לחיות ולחוות את ההווה.