נקודה כחולה חיוורת
מה מתקבל כאשר צימאון לידע, תשוקה לחלל ושליחות חינוכית נפגשים? במקרה של יואב לנדסמן, הביטוי “השמיים הם הגבול” פשוט אינו מספיק; הפתרון שבחר – להשתתף במשימה להנחתת חללית ישראלית על הירח
-מאת אורי לרנר-
נדירים המקרים בהם פוגשים מישהו שעיניו נוצצות בשיחה על התחום בו הוא עוסק בחיי היום-יום. יואב לנדסמן, מהנדס המערכת של SpaceIL, הוא אדם כזה, אשר “חי ונושם” את תחום החלל. הוא בוגר לימודי הנדסת אווירונוטיקה בטכניון, ולימודי תואר שני בגיאופיסיקה ומדעים פלנטריים באוניברסיטת תל אביב. הסיבה שבחר לעסוק בתחום החלל היא אהבתו לנושא, אשר הושפעה רבות מתכנית הטלוויזיה בהנחיית האסטרונום קרל סייגן, “קוסמוס”, תכנית הסוקרת את תולדות האסטרונומיה ואת התפתחות התרבות האנושית.
מסטודנט סקרן לפיתוח חלליות
כבר במהלך התואר השני הבין יואב שעתידו בתחום החלל, והחל לעבוד בתעשייה האווירית, בפרויקט הלוויין “עמוס” (שנקרא לימים “עמוס 1”). ממהנדס אווירונוטיקה הוא הפך למהנדס מערכת. “תוך כדי העבודה אתה לומד את הניהול של כל המערכות האלו, איך הן עובדות ביחד. אתה חייב להעמיק ולהכיר אותן טוב“, הוא מספר. הוא התקדם בחברה עד שהחליט לפרוש מתפקידו באותה העת כמהנדס המערכת הראשי של הלוויין “עמוס 6”. הוא אהב את התחום ואת מה שעסק בו, ולשאלתי מדוע פרש, הוא עונה בחיוך: “פרשתי כי רציתי לעשות דברים אחרים, בין השאר, או אולי בעיקר, להרצות וללמד על תחום החלל. זהו תחום מרתק, שקל להלהיב בו אנשים… למרות שהוא מושך, מסקרן ומלהיב מאוד, ילדים ומבוגרים מתייחסים אליו כ’מדע בדיוני’, בתור תחום ‘נחמד אך לילדים’. אנשים, בסופו של דבר, לא יודעים עליו כלום“.
בהמשך החל לנדסמן לעבוד בתפקיד מהנדס המערכת של SpaceIL, עמותה ישראלית שמטרתה -להיות החברה הפרטית הראשונה שתנחית חללית על הירח, כחלק מאתגר Google Lunar X Prize, אשר בסופו פרס בסך 20 מיליון דולר. אתגר זה נוצר ע”י חברת Google במטרה להעמיק את המעורבות של חברות פרטיות בחקר הירח, ככלי בקידום טכנולוגיות שהוזנחו ע”י גופים ממשלתיים מזה עשרות שנים. כמהנדס המערכת, לנסדמן אחראי על התכן ההנדסי של החללית – “התפקיד שלי הוא לדאוג שנצליח להשיג את המשימה”, הוא מספר. “מהנדס מערכת הוא מהנדס שמכיר את כל התחומים ברמה מסוימת במידה משתנה, ותחום אחד לפחות הוא מכיר לעומקו.
“אני מגיע מתחום הנדסת אווירונוטיקה, ואחד הדברים שבטכניון מיטיבים לעשות הוא לימוד תחום רחב של מדעים וכלים מתמטיים רבים, בידיעה מראש שלא תצטרך את הכל. מסיימים את התואר בהנדסה עם תובנות מהעולם המדעי הרחב, המאפשרות הבנה ודו שיח מקצועי עם אנשים מתחומים שונים“.
משימה (כמעט) בלתי אפשרית
הנדסת מערכות, בה עוסק לנדסמן, היא שיטה הנדסית לכל דבר. היא איננה מתמקדת באדם המבצע את המשימה, אלא בחלוקת המשימה כולה (במקרה זה, נחיתה על הירח וביצוע משימות) למשימות קטנות יותר, וחלוקת משימות אלו לצוותי עבודה מתמחים (מומחי הנדסת חשמל, הנדסת מחשבים וכולי, בהתאם לתת-המשימה).
השאלה המתבקשת היא אילו משימות, ולמעשה – מהם האתגרים העומדים בפני מי שמתכנן להנחית חללית על הירח? מתברר שהשאלות רבות ולא כל התשובות פשוטות וברורות. דוגמה לא כל כך טריוויאלית היא העובדה כי אחד המרכיבים הראשונים של המשימה הוא הנחיתה עצמה. “ אולי זה נשמע פשוט, ואפשר לנחות בכל מקום שרוצים, אבל צריך לבחור מקום מעניין למחקר מחד, אך מוכר לנו מאידך, על מנת שלא נגלה במהלך הנחיתה שאנחנו עומדים להתרסק על צוק, או כל תקלה דומה. הנושא מסתבך עוד יותר כשמחשבים את השפעות השמש – מכיוון שאין אטמוספירה, במהלך שעות היום (הנמשך שבועיים) הטמפרטורות עולות, דבר העלול לגרום נזק לציוד. בנוסף, השמש יוצרת הפרעות בתקשורת החיונית עם כדור הארץ. השיקולים רבים, וחייבים לבחון כל פרט ופרט”. אתגר נוסף הניצב בפני הצוות הוא העובדה שהתחרות איננה כוללת אך ורק נחיתה על הירח, אלא גם ביצוע משימות. “אחת המשימות שהוגדרו היא לנוע על הירח מרחק של 500 מטרים לאחר הנחיתה. כל הצוותים האחרים המשתתפים בתחרות ינסו לבצע זאת בדרך המקובלת, פריקת כלי רכב נפרד מתוך החללית, שייסע למרחק הדרוש”. לנדסמן רומז כי למהנדסי העמותה הישראלית ישנן תכניות אחרות. “אנחנו מתכננים לשלוח חללית קטנה וקלה ככל האפשר, אשר משקלה הסופי לא יעלה על 100 ק”ג. בחללית קטנה אין אפשרות טכנית לשאת רכב נוסף, אמצעי פריקה וכולי. לכן, אנחנו מתכננים ‘לדלג’ עם החללית למרחק 500 מטרים, לאחר הנחיתה הראשונית, וכך לבצע את המשימה”. מסתבר ש- SpaceIL נוהגים בהתאם לתפיסה הרווחת בעולם בנוגע לגופי פיתוח ישראליים – “אנחנו טובים בלחשוב קצת אחרת…” לנסדמן מסכם בחיוך. כדרכם של דברים, כל החלטה שנלקחת ע”י צוות התכנון יוצרת בעיות חדשות. ההחלטה “לדלג” עם החללית במקום לשלוח כלי רכב נפרד, מתנגשת עם אחת מדרישות המשימה, המחייבת צילום של החללית כשברקע הירח ואתר הנחיתה. כאשר יש כלי רכב, מצלמה הנמצאת עליו יכולה לצלם את החללית (ולהפך). בתכנון הישראלי, פתרון זה לא אפשרי, ומהנדסי החברה עומלים (בין שאר הדברים) על מציאת פתרון יעיל ומתאים לבעיה זו.
חלל להמונים
עמותת SpaceIL, שמרבית עובדיה הינם מתנדבים, איננה ממומנת על ידי הממשלה, אלא בעיקר על ידי תרומות. לנדסמן מסביר כי חלק מהותי מהפרויקט קשור בחינוך: “הציבור תורם לפרויקט ואנחנו מחויבים להחזיר בתמורה. מזמינים אותנו כל הזמן להרצות בבתי ספר, אפילו לכיתות א’.“
אזכור נושא החינוך לחלל בבתי הספר מזכיר לי את תגובתו של אחד ממורי בתיכון, לשאלתי מדוע לימודי הפיזיקה אינם כוללים אסטרונומיה: “החלל כל כך רחוק, מדוע להשקיע בזה?” לנדסמן עונה בצורה פשוטה – “מעבר לעובדה שהנושא מלהיב מאוד, חבל שאנשים לא יודעים עליו יותר, משתי סיבות: תחום החלל נוגע לכל אחד מאיתנו בכל כך הרבה דרכים, שאנחנו בכלל לא מודעים אליהן. בנוסף, תעשיית החלל הולכת ומתרחבת, גם בארץ, וקיימות אפשרויות תעסוקה רבות בתחום זה.“
דוגמה טובה לנגיעת תחום החלל בחיינו היא הרוח הסולרית. אלו אשר שמעו על תופעה זו (הידועה כ”התפרצויות שמש”) מכירים אותה בעיקר בתור הגורם ל”זוהר הקוטב” (Aurora Borealis בקוטב הצפוני או Aurora Australis בדרומי). ““רוח” זו היא למעשה קרינה בצורה של חלקיקים טעונים חשמלית, אנרגטיים ומהירים מאוד” מסביר לנדסמן. החלקיקים הטעונים מגיבים עם השדה המגנטי של כדור הארץ ומביאים לתצוגת האורות המרהיבה הנצפית בשמי הקטבים. אולם, הצד השלילי של התופעה הוא כי קרינה זו גורמת להצטברות מטען חשמלי (“חשמל סטטי”) במערכות, הגורמת לקצרים רחבי היקף. קצרים אלו מביאים לנזקים כלכליים בסדר גודל של מעל מיליארד דולר מדי שנה, החל מלוויינים במסלול ועד מערכות חשמליות על פני כדור הארץ. אירוע חריג במיוחד ארע במרץ 1989 במחוז קוויבק בקנדה. סערת שמש חזקה מהרגיל גרמה ל”הצפה” של כדה”א בקרינה סולרית, אשר הובילה להפסקות חשמל נרחבות במחוז כולו ולנזק כספי הנאמד בעשרות מיליוני דולרים (בשלושה ימים בלבד!), כתוצאה מפגיעה במפעלים, שדות תעופה ועוד גופים הנסמכים על אספקת חשמל סדירה.
נושא אחר העשוי לגעת בחיינו הוא חישוב מסלולם העתידי של גרמי שמיים קטנים, כגון אסטרואידים, במטרה למנוע מצב בו כדור הארץ ייפגע מאסטרואיד, תרחיש אשר הוצג בסרטים קולנועיים רבים. זה היה תחום המחקר של לנדסמן בלימודי התואר השני שלו, והמסקנה הלא-מעודדת אליה הגיע בסיומם: “ לחזות התנהגות של אסטרואיד על פני 100 שנה, זו פשוט משימה בלתי אפשרית.” הסיבה היא המורכבות של החישובים – “לכל גוף בחלל כוח משיכה הפועל על הגופים האחרים, וחישוב ההשפעה ההדדית של אינספור הכוכבים, כוכבי הלכת, הירחים והאסטרואידים עצמם, בלתי אפשרית בטווח הזמן הרחוק באמצעים הטכנולוגיים המצויים בידנו כרגע”.
על פי תפיסתו של לנדסמן, חינוך לנושא החלל והכרות הציבור עימו הינה הדרך היחידה לשמר את התעשייה בתחום פעילה, ולמצוא פתרונות לבעיות הכרוכות בהיותנו חלק מעולם גדול יותר, כמו חשיפה ישירה לקרינת שמש הגורמת לסרטן העור, הרוח הסולרית או האסטרואידים שעלולים לפגוע בכדור הארץ. כל הבעיות הללו עשויות להיפתר באופן הנדסי, אם רק יימצאו מספיק “מוחות” שישקיעו זמן במחקר ובפיתוח – ואותם בא יואב למצוא ולעודד.
נקודה כחולה בין אינספור כוכבים
ניתן להבין כי מעבר לעבודתו, מחויבותו של יואב היא בראש ובראשונה לחינוך לחלל, אך תאוותו לידע בנושא לא שבעה. הוא ממשיך ולומד, מתעדכן בחדשות, אך מקפיד לשתף בו בזמן את הציבור הרחב, באמצעות הבלוג שלו – “מסה קריטית”, ובתכנית הרשת שלו בתחום החלל, “החללית”.
גם בעבודתו ב- SpaceIL, שיתוף הציבור הוא חלק בלתי נפרד מהעבודה. ” אני אוהב מאוד לדבר על התחום בו אני עוסק, התחום בו אני מתעניין. לפעמים אני אוהב יותר לדבר על זה מאשר לעשות את זה…“, הוא צוחק.
לשאלתי “מדוע החלל כה מיוחד בעיניך?” הוא מספר על קטע שכתב קרל סייגן בעקבות צילום של כדור הארץ ממרחק של כמיליארד וחצי ק”מ, בו כוכב הלכת הוא נקודה קטנה וכחולה. “כל האנשים שחיים היום, וכל אלו שמתו ולמעשה כל זכרונות הגזע האנושי, כל מה שנכתב- הכל נמצא תחת הנקודה הכחולה החיוורת“, לנדסמן מצטט מזיכרונו. ““נקודה” זו היא חלק כל כך קטן מהיקום שסביבה, אך היא (ואנחנו) בנויים כולנו מאותן אבני היסוד, אבני היסוד של הכוכבים“.
קישורים :
אתר הבית של עמותת SpaceIL:
מסה קריטית – הבלוג של יואב לנדסמן:
http://nicecriticalmass.blogspot.co.il/
“החללית” – תוכנית רשת בנושא חלל:
https://www.facebook.com/HaHalalit
זוהר הקוטב:
Pale Blue Dot / Carl Sagan –
http://www.youtube.com/watch?v=wupToqz1e2g
הראיון נערך על ידי אורי לרנר, דוקטורנט בפקולטה להנדסה סביבתית ואזרחית אצל פרופ’ משנה ברק פישביין, במסגרת הקורס “תקשורת המדע: תיאוריה ומעשה”