השגרירים

בית הספר הבינלאומי בטכניון נפרד מבוגרי המחזור הראשון – 12 סטודנטים מ-11 מדינות

אלכס: שיעורי מתמטיקה פרטיים בגן

בגיל ארבע ידע אלכס בואזיז לקרוא ולכתוב בעברית ובצרפתית, ובגן הוא למד מתמטיקה. “כשכל הילדים ישנו, הגננת לימדה אותי, כך שבגיל חמש ידעתי כפל וחילוק.”

אלכס נולד וגדל בצרפת, ובגיל 16 סיים את הלימודים. לישראל הגיע מסיבות שונות – “גם מסיבות ציוניות, גם בגלל המציאות הקשה והמפחידה (עבור יהודים) בפריז, וגם כדי ללמוד בבית הספר הבינלאומי שנפתח בטכניון.” כיום, בדיעבד, ברור לו שההחלטה היתה נכונה. “הלימודים היו מעולים, וגם החברה – במעונות גרתי עם דוד מאיטליה, דניאל מפרו, סלבדור מוונצואלה וז’ק מספרד. הם היו עבורי ממש אחים.” בעקבות אלכס הגיעו אחיותיו לישראל, ואחת מהן החלה הקיץ ללמוד בטכניון. ההורים נמצאים על הקו שבין פריז לתל אביב. ומה הלאה? “אני מתחיל לימודים בMIT-  ואחר כך – מי יודע?  בסופו של דבר אני רק בן עשרים.”

סלבדור: במונית שירות בדרך לחיפה

“האישור הפורמלי על ארבע שנות לימוד מפרכות הוא פיסת פיסת נייר שמאשרת את העובדה שאתה מהנדס, אבל עבורי, פיסת הנייר הזאת היא המון – בזכות מה שקיבלתי כאן בשנים האלה,” אומר סלבדור בן טולילה, בן 22, מוונצואלה.

את מסעו בעולם החל סלבדור בגיל 17 בשנחאי, סין, שם למד מנדרינית וצבר חוויות שיכולות למלא ספר שלם. כשחזר לוונצואלה היה לו ברור שלא יישאר שם. “חיפשתי מקום ללמוד בו הנדסה אזרחית, וכשנודע לי על בית הספר הבינלאומי בטכניון היה לי ברור שזה המקום המושלם עבורי: לימודי הנדסה אזרחית בישראל, ועוד בטכניון – מה עוד אפשר לבקש?”

כיום, ארבע שנים אחרי שהגיע לכאן, הוא זוכר היטב את היום שבו הגיע לישראל ועלה על מונית השירות לחיפה. “לא היה לי מושג לאן בדיוק אני נוסע וכיצד ייראו ארבע השנים האלה. תיארתי לעצמי שלא יהיה פשוט ובאמת, לא הכל היה פשוט. היו כאן עליות ומורדות – בעיקר עליות – אבל כיום ברור לי שזו היתה הבחירה המושלמת עבורי. מדוע? כי התוכנית הזאת נותנת לך הזדמנות ללמוד בישראל באנגלית, בחברת אנשים מכל העולם, בקמפוס שאינו נופל מהאוניברסיטאות הטובות בארה”ב. אני אוהב מאוד ספורט – שחייה, טניס וכדורעף חופים – והטכניון מציע ענפי ספורט רבים ומגוונים, אפילו קורס גלישה. מצאתי כאן חברים לחיים – אנשים מדהימים. התרגלתי לישראל ולאורח החיים, למדתי קצת עברית ונחשפתי להמון תרבויות. נסעתי, ביליתי וכמובן למדתי.”

בתום התואר החליט סלבדור, מסיבות אישיות, לטוס לפנמה ושם להתחיל את הקריירה המקצועית שלו, “אבל לעולם לא אשכח את ישראל, ותמיד אהיה קשור אליה. אולי בעתיד אחזור לכאן, ואם זה יקרה, אין לי ספק שהלימודים בטכניון יפתחו לי דלתות בכל מקום.”

דניאל: עד ארבע בבוקר

“כשהגעתי לטכניון התפללתי שאצליח לסיים את הלימודים. בוודאי לא חלמתי שאהיה מצטיין נשיא. איך הצלחתי? בשקדנות – כלומר לילות של לימוד עד ארבע בבוקר – ובהרבה תמיכה של המשפחה והחברים.”

דניאל פלמן-לוי נולד בפרו, שם קיבל חינוך יהודי-ציוני והדריך בתנועת “הנוער הציוני”. כיום, בעקבות הלימודים בטכניון, אין לו ספק שהוא ובני המחזור שלו יהיו שגרירים של רצון טוב בעולם. “היינו החלוצים בתוכנית הבינלאומית, וגם הצבענו על בעיות שכדאי לתקן. המחזורים הבאים ירוויחו מזה.”

שיימה: “סטודנטית בטכניון? מגניב!”

שיימה שריף, בת 23, היתה מאז ומתמיד תלמידה בולטת. “אני לא גאונית – אני חרשנית,” היא אומרת.

שיימה נולדה וגדלה בשכונת בית חנינא בירושלים, ולדבריה, “החינוך היה תמיד בעדיפות עליונה בבית.” הוריה – אדריכלית ומהנדס – שלחו אותה ואת אחֵיה לבית הספר הקתולי בשכונה, אף שהם עצמם מוסלמים, “כי הם רצו שנקבל את החינוך הטוב ביותר.” מנהלת בית הספר סיפרה למשפחה על בית הספר הבינלאומי בטכניון, “ואבא מיד תמך, למרות התשלום הגבוה יחסית.

בשבוע הראשון במכינה בטכניון הִדריכה שיימה את שאר הסטודנטים בטיול בעיר העתיקה בירושלים. לאחר המכינה החלו הלימודים הסדירים, ושיימה היתה למצטיינת נשיא סדרתית. “אבל כולנו מצטייני נשיא”, היא אומרת. “זו קבוצה מאוד מגובשת שחבריה עוזרים אחד לשני.”

כשהחלה את הלימודים בטכניון לא ידעה כלל עברית, וכיום היא מדברת עברית שוטפת. כאן היא רכשה חברים מכל העולם, ביניהם ערבים ויהודים “אין הבדל. למה שיהיה”? והיא מסרבת לדבר על פוליטיקה – “למרות שהישראלים מדברים על פוליטיקה מגיל שנתיים.”

הלימודים בתוכנית היו קשים – הרבה שעות לימוד יומיות, ואחריהן פרויקטים, שיעורי בית ומבחנים. ביקורים בבית ההורים – רק פעמיים בחודש. “היו משברים, אבל מעולם לא הרגשתי אבודה. גם הקשר עם המרצים היה מצוין, ודלתם תמיד היתה פתוחה. הרבה אנשים אמרו לי בתקופה הזאת, ‘וואו, את סטודנטית בטכניון’ – וזה מגניב.”

ארי: לא על היין לבדו

“רובה שיורה תפוחי אדמה, וכלי נשק אחרים שנִזקם שולי.” כך מגדיר ארי תגר את ה’צעצועים’ שבנה בשנות נערותו בדטרויט, ארה”ב, יחד עם אחיו. “פעם שיפצנו אופנוע מקולקל, ופעם תיקנו עגלת-גולף חשמלית. לכן זה היה טבעי שכשאגדל, אלמד הנדסה – הרבה בזכות אבא, שהיה בהחלט ‘שותף לדבר עבירה’ בשטויות שלנו, ועודד אותנו לבנות ולתקן דברים בעצמנו ולא לקנות או לשלוח לתיקון.”

ארי נולד וגדל בדטרויט, ארה”ב, ולמד בבית ספר יהודי. בכיתה י”א הצטרפה לכיתתו ישראלית בשם טליה שוסטק, שתהפוך לאשתו כעבור שש שנים. מאז סיום התיכון הוא הספיק לטוס לישראל, ללמוד בישיבת הכותל בעיר העתיקה (“באתי לשנה, ונשארתי שם שלוש שנים” ), לשרת בגולני ולהשלים תואר ראשון בחינוך באוניברסיטה העברית. כשסיים את התואר החל לעבוד בחנות יין ירושלמית – “שם שתיתי הרבה יין וחשבתי מה לעשות עם עצמי. לאור הרקע שלי היה ברור שאבחר בתחום הנדסי כלשהו.”

ארי החל ללמוד בבית הספר הבינלאומי בטכניון מתוך כוונה ‘להשתחל’ בהמשך להנדסת מכונות, “אבל מהר מאוד התאהבתי בבית הספר הבינלאומי ובתחום הנלמד בו – הנדסה אזרחית וסביבתית. גיליתי שהנדסה סביבתית מספקת את אחד הצרכים הבסיסיים והעתיקים ביותר – הצורך במחסה – ועם זאת היא תחום מתקדם מאוד,  היי-טקי, שמאופיין בחדשנות בלתי פוסקת.”

על בית הספר הבינלאומי יש לו רק מילים טובות. “הכיתות הקטנות סיפקו חווית למידה שונה מאוד מזו שהתוודעתי אליה בירושלים. הקשר האישי שנוצר ביני לבין שאר הסטודנטים, ובינינו לבין הפרופסורים, העשיר אותי בדברים רבים, שחורגים מהידע ההנדסי עצמו. החוויה הזו בהחלט נתנה לי מרץ וכיוון, והשנה התחלתי תואר שני בהנדסה אזרחית, שאחריו אני מקווה להשתלב בשוק העבודה בישראל.”

אקשאי: כלים אקדמיים מעולים

“אי אפשר לבנות מדינה בלי מהנדסים, ובאתי לטכניון כדי ללמוד מאלה שעשו זאת, המהנדסים שבנו מדינה.”

אקשאי ווג’פאי הגיע לישראל עם לא מעט חששות – לא מן הלימודים אלא מן המצב הבטחוני – אבל גילה “מקום נחמד ובטוח, אפילו יותר מהודו. לפני שהגעתי לכאן למדתי במכון הטכנולוגי של הודו. למדתי שם 16 שעות ביום עד שהתמוטטתי ונאלצתי להתאשפז. שכששמעתי על התוכנית הטכניונית נרשמתי, והייתי בין הסטודנטים הראשונים שהגיעו לכאן. קיבלתי כאן כלים אקדמיים שיאפשרו לי להתמודד עם כל אתגר שהוא, וחשוב מאוד – על סמך ההישגים שלי כאן התקבלתי ללימודים מתקדמים בסטנפורד.”

  קסדה לכל בוגר

בית הספר הבינלאומי בטכניון נפתח ב-10 באוגוסט 2009, עם 23 סטודנטים (במכינה). שמונה מבוגרי התוכנית ימשיכו ללימודים מתקדמים בטכניון ובאוניברסיטאות מובילות בארה”ב ובבריטניה. מנהל התוכנית, אריאל גבע, אמר כי מספרם הגדול של בוגרי התוכנית הממשיכים לתארים מתקדמים מעיד על הצלחת התוכנית הן בבחירת המועמדים והן בתהליך האקדמי.

התוכנית, בהנדסה אזרחית וסביבתית, מתנהלת בשפה האנגלית אך מלבד זאת זהה למסלול הלימודים הרגיל בפקולטה. כיום לומדים בה 108 סטודנטים. בטקס הסיום של המחזור הראשון אמר פרופסור ארנון בנטור, מנכ”ל הטכניון ומייסד בית הספר הבינלאומי, כי “ייסוד בית הספר הבינלאומי היה צעד אסטרטגי, שהביא לטכניון סטודנטים מצטיינים מכל העולם. אנו מאמינים שבסיום לימודיהם יהיו הסטודנטים שלנו לשגרירי רצון טוב של ישראל בארצותיהם,  וחלקם אף ישמשו נציגים של החברות הישראליות בחו”ל.”

כל אחד מבוגרי התוכנית קיבל תואר וקסדת מגן מידיהם של פרופסור אמנון כץ, המנהל האקדמי, ופרופסור נח גליל, דיקן הפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית.

“טקס הענקת התארים לבוגרי המחזור הראשון של בית הספר הבינלאומי הוא חלום שהתגשם,” אמר נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא. “אתם סיפור הצלחה, והפכתם לחלק מההיסטוריה של הטכניון.”

“חווית למידה שונה לגמרי.” מימין לשמאל: טוביה פרידלנדר, אלכסנדר בואזיז, לוי פרויליך, אנדי באשה, צ’אניאנג וואנג, סלבדור בן טולילה, שיימה שריף, דוד דבש, דניאל פלמן-לוי, ארי תגר, ג’אק בוטבול, אקשאי ווג’פאי