פרופסור מהמכון לחקר האורז בפיליפינים, בכנס בטכניון: “כ-30% מהמזון בעולם המערבי נזרק או מתקלקל”
“עלינו להמציא מחדש את החקלאות המקומית ולהפוך אותה לעיסוק אטרקטיבי ורווחי”
“אחד האתגרים הגדולים הניצבים בפנינו הוא הגדלה דרסטית בייצור המזון בעולם תוך צמצום הפגיעה במשאבי הטבע. ההשקעה בחקלאות, בהקשר זה, היא אחת האסטרטגיות היעילות ביותר לשיפור מצבה של האנושות בהיבטים של תזונה ובריאות, עוני ורעב, חינוך וכלכלה, שלום וביטחון ושימור הסביבה. לכן עלינו להמציא מחדש את החקלאות המקומית ולהפוך אותה לעיסוק אטרקטיבי ורווחי”. כך אמר פרופסור אקים דוברמן מהמכון לחקר האורז (IRRI) בפיליפינים, בהרצאה שפתחה את הכנס ה-11 לזכרה של דליה גרידינגר בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון.
“הצרכנים רוצים אוכל בטוח, מזין, טעים וזול, אבל גם מבזבזים המון – כ-30% מהמזון בעולם המערבי נזרק או מתקלקל”, אמר פרופסור דוברמן. “המגדלים, שלוקחים את כל הסיכון על עצמם, סופגים את כל ההאשמות בבעיות המזון בעולם, ובסופו של דבר מקבלים רק חלק קטן מהתמורה על יבוליהם. והפוליטיקאים מתערבים בנושא הזה ורק מזיקים. כעת עלינו לנתק את ייצור המזון מצריכת המשאבים הלא מבוקרת (מים, אנרגיה, דשנים, כימיקלים וקרקע), באופן שיאפשר הרחבה משמעותית ביבולים ובה בעת צמצום של הרס הסביבה. חברות ביוטק רבות מתפארות ביכולתן להכפיל את היבולים באמצעים גנטיים, אבל זו יומרה בלתי מבוססת. עם זאת, ישנם ניסיונות מוצלחים מאוד להגברת היבול, ולאו דווקא בארצות מפותחות. באורגוואי למשל, הצליחו להגדיל את יבולי האורז ב-30% תוך שבע שנים. זה לא קרה באמצעות הנדסה גנטית אלא באמצעות ניהול נכון ומקצועי – הכנה נכונה של הקרקע, בחירה נכונה של הזרעים, זריעה וקציר במועדים המדויקים, טיפול מוקדם בעשבייה, דישון והשקייה נכונים. בנוסף, שרשרת האספקה שם קצרה ויעילה, בלי גורמים רבים שגוזרים קופון בדרך. לכן מה שצריך הוא לאמץ את המודלים האלה וליישם אותם במזרח הרחוק. זה לא יהיה פשוט בגלל התשתית הגרועה במזרח; החקלאי הטיפוסי שם משתכר 1,100 דולר בשנה, ומתבסס על שטח זעיר של כ-3 דונם ופרה אחת. עם זאת, אנחנו יודעים כיצד לקדם את השינוי: בעידוד התאגדות חקלאית, בזריעה ממוכנת, בייעוץ צמוד בתקופה הראשונית של הגידול וכמובן בפיתוחים טכנולוגיים, לרבות שימוש ברובוטים, בחיישנים ובאמצעים ננו-טכנולוגיים”.
דליה גרידינגר, ילידת 1926, למדה בבית הספר הריאלי בחיפה, השלימה תואר שני באוניברסיטת לוזאן, שוויץ, וב-1951 הצטרפה לשורות הטכניון כעוזרת מחקר. אחרי שהשלימה את הדוקטורט ב-1958 החלה לעבוד בחברת דשנים וחומרים כימיים בע”מ, וב-1969 מונתה למנהלת המחקר והפיתוח בחברה.
ב-1979 היא נפטרה ממחלת הסרטן.
משה גרידינגר, בנה של דליה, אמר כי משפחתו יזמה פעילויות רבות להנצחתה, “אבל אין לי ספק שאילו נדרשה אמא לבחור פעילות אחת, היתה בוחרת בסדרת הכנסים האלה, המתקיימים במקום שבו רכשה את השכלתה האקדמית”.
הכנס נערך במימון קרן BARD וקרן דליה גרידינגר למחקר בדשנים. הוא מתמקד בדינמיקה של חומרים מזינים בקרקע. יורם קפולניק, מנהל מכון וולקני, אמר בפתיחת הכנס כי לנוכח שתי המגמות הקיימות בתחום המזון – עליה בביקוש וצמצום המשאבים הזמינים – נדרש שיפור משמעותי בגידול יבולים חקלאיים. “המשימה שלנו היא להעמיק את הידע בנושא זה ולהפיצו, עד שאיש לא יילך לישון כשהוא רעב” .
פרופסור אבי שביב מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית וראש מכון גרנד למחקר המים, אמר כי “בשלושים השנים האחרונות חלה מהפכה בהבנתנו את התהליכים הקורים לחנקן ולחומרים אחרים בקרקע, וההבנה הזו צריכה לשמש אותנו בייעול החקלאות. אחד האתגרים המרכזיים הוא החיבור בין הסקלה הננו-מטרית לרמת המאקרו – השדה”.