מדלית החברה הישראלית לכימיה לשנת 2011 תוענק לפרופסור מחקר דן שכטמן, חתן פרס נובל בכימיה לשנת 2011

מדלית החברה הישראלית לכימיה לשנת 2011 תוענק לזוכה פרס נובל בכימיה, פרופסור דן שכטמן מהפקולטה להנדסת חומרים בטכניון. כך הודיע פרופסור אהוד קינן מהפקולטה לכימיה ע”ש שוליך בטכניון, נשיא החברה הישראלית לכימיה. המדליה תוענק בטקס הפתיחה של הכנס השנתי ה-77 של החברה הישראלית לכימיה בכפר המכביה ברמת גן בתאריך 7 בפברואר, 2012,  במעמד כ-1000 חברי סגל וסטודנטים מכל האוניברסיטאות והמכללות הטכנולוגיות, כימאים מהתעשיה הכימית, אורחים מחו”ל ומשלחת גדולה של מדענים מהאוניברסיטה של קליפורניה בברקלי.

מדלית החברה הישראלית לכימיה היא אות הכבוד הגבוה ביותר אשר מוענק ע”י העמותה הזאת, שהוקמה בשנת 1933, ונחשבת לעמותה המדעית הוותיקה ביותר בישראל. מטרותיה העיקריות הן קידומם של המחקר וההוראה בכימיה במערכת האקדמית ובבתי הספר, וקידומה של התעשיה הכימית במדינת ישראל.

פרופ’ שכטמן מצטרף לחבורה מכובדת של מחזיקי המדליה: הפרופסורים אברם הרשקו, אהרן צ’חנובר וראובן פאונץ, שלשתם מהטכניון, יהושע יורטנר מאוניברסיטת ת”א, עדה יונת, זאב לוז, מאיר להב, לסלי לייזרוביץ ומאיר וילצ’ק, חמישתם ממכון וייצמן למדע ומר אלי הורביץ מחברת טבע.

עוד מסר פרופסור קינן, אשר מכהן גם כעורך הראשי של כתב העת הישראלי לכימיה, כי כתב העת מקדיש חוברת מיוחדת לנושא הגבישים הקוואזי-מחזוריים. גילוי קיומם של גבישים אלו זיכה את פרופסור מחקר דן שכטמן בפרס נובל בכימיה לשנת 2011.

פרופסור שכטמן נולד בתל אביב ב-24 בינואר 1941 וגדל ברמת גן ובפתח תקווה, היה חבר בתנועת השומר הצעיר. ב-1962 החל ללמוד בטכניון ובו קיבל תואר ראשון בהנדסת מכונות ב-1966. המשך לימודיו בטכניון היה בתחום הנדסת חומרים, במסגרתם קיבל את התואר השני ב-1968, ואת תואר הדוקטור ב-1972. לאחר מכן התמחה במשך שלוש שים במעבדות חיל האוויר האמריקני שבאוהיו ועסק במיוחד בחקר מבנה החומרים של תרכובת טיטניום-אלומיניום. בשנת 1975 הצטרף לסגל המחלקה להנדסת חומרים בטכניון. כיהן בטכניון כראש המחלקה להנדסת חומרים ומשנת 1986 הוא בדרגת פרופסור מן המניין. במשך השנים שימש פרופסור אורח גם באוניברסיטת מרילנד ובאוניברסיטת ג’ונס הופקינס. בנוסף, מכהן שכטמן כפרופסור באוניברסיטת המדינה של איווה.‏ הוא חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חבר האקדמיה הלאומית להנדסה של ארצות הברית וחבר האקדמיה האירופית למדעים.

ב-1980 ביקר בטכניון חוקר המתכות ג’ון כאהן והזמין את שכטמן לעשות את שנת השבתון שלו במעבדות NBS באוניברסיטת ג’ונס הופקינס. במהלך שהותו בשנים 1981–1983, ערך ניסויים בייצור חומרים מתכתיים על ידי התמצקות מהירה. יום אחד כאשר בחן גביש של הסגסוגת מנגן ואלומיניום באמצעות התאבכו של קרני רנטגן, גילה להפתעתו שהוא בנוי מסימטריה מחומשת. מאחר ובאותה התקופה אחד מהעקרונות הבסיסיים בקריסטלוגרפיה שלל סימטריה זו, החל לפתח את תיאוריה שחומר מוצק מתארגן לעתים בצורה אסימטרית או גבישים קוואזי-מחזוריים. שכטמן סיפר, כי כשחלק את תגליותיו עם עמיתיו נתקל בביקורת קשה שטענה שלא יתכן והניסוי נכון מאחר שקיימת הוכחה בסיסית בקריסטלוגרפיה שמראה כי הסימטריה סיבובית היחידה שיכולה להתקיים היא של 2,3,4 או 6. ראש המעבדה של NBS סילק אותו מקבוצת המחקר בטענה שהוא “מטיל עליה קלון”. מבקר חריף נוסף לתיאוריה היה הכימאי המפורסם, לינוס פאולינג, בעל פרס נובל בכימיה, שטען כלפיו, “אין קוואזי-גבישים, אבל יש קוואזי-מדענים”. כשחזר לטכניון פגש את פרופסור אילן בלך ובעזרתו הצליח למצוא מודל המסביר את התופעה.

לאחר תגליתו של שכטמן והופעת כמה הצעות להסבר תאורטי לתופעה, נפתחה הדלת לגילויים חדשים, ושונתה הגדרתו המדעית של גביש. נמצאו גבישים נוספים שקיומם נחשב כבלתי אפשרי, ונפתח תחום מחקר חדש.

לפני זכייתו בפרס נובל,  זכה פרופסור שכטמן בפרסים רבים אחרים, כולל הפרס הבינלאומי מטעם האגודה הפיזיקלית האמריקנית, פרס למצוינות אקדמית מטעם הטכניון, פרס רוטשילד להנדסה, פרס ויצמן למדעים, פרס ישראל לחקר הפיזיקה, פרס וולף, פרס גיאורגי אמינוף בקריסטלוגרפיה מטעם האקדמיה המלכותית השבדית למדעים, ופרס א.מ.ת לכימיה.