חוקרות הטכניון: “הרפורמה בחוק התכנון והבניה תגדיל את תלותו של הציבור באנשי מקצוע, בעיקר עורכי דין”

עו”ד אייל מאמו, המשמש יו”ר הועדה המחוזית של מחוז המרכז: “קבלנים הסכימו לשלם לעורר סחטן, רק כדי שיעצור את המשך הסחבת והנזקים; ישנה קלות בלתי נסבלת של חבלה בתהליכים”

ביום עיון מיוחד שהוקדש לרפורמה בחוק התכנון והבניה מטעם הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים והמכון לחקר העיר והאזור בטכניון, שהתקיים לאחרונה, השתתפו אנשי מקצוע ממגוון רחב של רשויות רלוונטיות: משרד המשפטים, משרד הפנים, מינהל התכנון, החברה להגנת הטבע, וועדה מקומית, התאחדות הקבלנים, האגודה לזכויות האזרח ועוד.

מארגנות האירוע, פרופ’ רחל אלתרמן וד”ר דפנה כרמון מהטכניון, חשפו במפגש ספר חדש פרי עטן, “התשמע קולי” שמו, העוסק בזכותו של האזרח הישראלי להתנגד להליכים המתקיימים במוסדות התכנון. שתי החוקרות ציינו כי ביחס למדינות הדמוקרטיות בעולם הרחב, הציבור הישראלי דווקא מנצל היטב את זכות הטיעון שניתנה לו בהליכי התכנון והבניה. יחד עם זאת, על רקע הרפורמה הנמצאת בהליכי תכנון מתקדמים, נראה כי תלותו של הציבור באנשי מקצוע, כמו עורכי דין ומהנדסים תלך תגבר בשנים הקרובות.

המשתתפים ביום העיון שעסקו בשאלה עד כמה תשפיע הרפורמה בחוק התכנון והבנייה על יכולתו של האזרח להתנגד להקמת מגדל מגורים מול חלון ביתו, או אפילו פחות מכך, להתנגד לבקשת שכנו להקמת מרפסת – יכלו להבין עתה טוב יותר את השלכות החוק החדש.

“בשנות השמונים, לפני שהמתנגדים לתוכניות בניה חוייבו להגיש תצהיר, עמד שיעור המתנגדים המיוצגים על ידי עורכי דין על כ־24% ובעשור האחרון גדל חלקם ל־63% מסך המתנגדים”, גילתה פרופ’ אלתרמן. “לעומת זאת, בבריטניה למשל, מספר המתנגדים המיוצגים ע”י עורכי דין מסתכם בכ־10% בלבד ובהולנד 20%–40% מהמתנגדים נעזרים בעו”ד. בהולנד אגב, פרסומי הוועדות ברורים יותר ומופיעים בעיתונים המחולקים חינם לבתי התושבים.

לדבריה: “הרפורמה אינה מסירה את אחד המחסומים הביורוקרטיים המהותיים, הפוגעים באפשרות של תושבים להתנגד לתוכניות. כיום יש חובה להגיש תצהיר החתום על ידי עורך דין כתנאי להגשת התנגדות. לא רק שהרפורמה בחוק לא מקלה על הציבור להתנגד, היא אף מחמירה בנושא זה ולאחר אישורה יידרש כל מתנגד לציין גם את השינויים שהוא מבקש לכלול בתוכנית, הוראה שעלולה לייצר שוב עבודה לעורכי דין ואנשי מקצוע נוספים”.

כתוצאה מכך החוקרות ממליצות לייסד גוף בדומה לסניגוריה הציבורית שיסייע לאזרחים המגישים התנגדויות: “אני הייתי ממליצה למתכנני הרפורמה בחוק, להנהיג סניגוריה ציבורית לענייני תכנון ובניה. בכך נוכל להנהיג יותר שוויוניות עבור כלל הציבור ובכך להילחם במשפטיזציה הזו שמדירה את רגליו של מי שמפחד שלא יוכל לממן סיוע משפטי”, אומרת פרופ’ אלתרמן.

כיום מגיעים המתנגדים לוועדות עצמן כדי להשמיע את התנגדותם. אבל לפי החוק החדש, תמנה הוועדה חוקר מטעמה שישמע את ההתנגדויות ויגיש לה את מסקנותיו. “ההליך אכן צפוי להיות יעיל יותר ואולי אפילו יסודי יותר, אבל מחיר היעילות הוא שאדם אחד בלבד שאינו נבחר ציבור ישמע את הטענות ויגיע למסקנותיו על פי השקפת עולמו בלבד. בנוסף, הנתונים שלנו מראים שמי שהסתייע בעורך דין, לאו דווקא הגיע לתוצאה טובה יותר מבחינתו”, אומרות החוקרות.

לצד הביקורת, ציינו המשתתפים את השיפור המשמעותי ביכולתם של בעלי הזכויות להתנגד, גם אלה שאינם קשורים ישירות לנכס ואת ביטול המעמד המיוחד והבעייתי של הגופים הציבוריים. לרפורמה אותה יזם ראש הממשלה בנימין נתניהו במטרה לפשט ולקצר את הליכי התכנון והבנייה, יתרונות נוספים: שלב הפרסום הוקדם לשלב ההכנה, חובת הפרסום הורחבה והיא תעשה שימוש גם ברשת האינטרנט שתגדיל את זמינות המידע לציבור (פרופ’ אלתרמן: “זה טוב בעיקר עבור הציבור הגולש באינטרנט”…) והחלת הזכות להתנגד, גם לגבי תכניות ארציות.

הממונה על מחוז חיפה במשרד הפנים האלוף מיל. יוסף מישלב, שזה היה לו ביקורו הראשון בטכניון, סיפר כי להתרשמותו, 90% ממגישי ההתנגדויות כיום, הינם עורכי דין: “גם עורכי דין שמתנגדים, פונים לעזרת עו”ד מומחה שייצג אותם בהליך”, סיפר, “לחוקר יש יותר זמן לשמיעת התנגדויות, אבל בגלל השימוש בחוקר, אני כיו”ר וועדה, אאבד את הקשר הישיר עם האדם עצמו”.

מישלב הדגיש  כי: “לדעתי, שיתוף הציבור ברפורמה נעשה מעט מדי ומאוחר מדי. כאלוף פיקוד העורף למדתי שככל שתשתף את האוכלוסייה מוקדם יותר, כך היכולת להתמודדות עם משבר תהיה טובה יותר. אני מוצא טעם לפגם בכך שכל אחד יוכל להתנגד. צריך למקד את התנגדויות באלה בלבד שהדבר נוגע אליהם. אנו צריכים לייעל את ההליך ולא לסרבל אותו”.

מ”מ ראש מינהל התכנון, האדריכל דורון דרוקמן, ביקש להסתייג מתפישה לפיה ההליך יכול לנוע על סקאלה בין שקיפות ליעילות: “שלב ההתנגדויות לתכנית, מתקיים בעיתוי מאוחר”, אמר, “כאשר מוסד התכנון החליט להפקיד את התכנית, כבר הושקע מאמץ מצד היזמים ואנו במצב שבו אם לא יוגשו התנגדויות, התכנית תאושר אוטומטית. זו תחושה גורלית. עדיף היה לזהות מראש התנגדויות, בכדי לתפור בהתאם את הפתרון”.

נציג התאחדות הקבלנים והבונים, עו”ד אייל מאמו, המשמש כיו”ר הועדה המחוזית של מחוז המרכז, התעכב על כך שלכל אדם שמורה הזכות להתנגד ולהגיש ערר. “אנו מכירים מקרים רבים בהם קבלנים הסכימו לשלם לעורר סחטן, רק כדי שיעצור את המשך הסחבת והנזקים הכספיים הנובעים מכך”, אמר, “ישנה קלות בלתי נסבלת של חבלה בתהליכים. הגשת ערר צריכה להתבצע באופן, לפיו ייקבע כי הצד המפסיד יצטרך לשלם עבור ההוצאות שגרם לצד השני. גם תשלום של אגרות, זו דרך לסנן אחוז ניכר מההתנגדויות”.