|
שמות רחובות מעניינים |
|
עם כל הכבוד להרצל |
|
לצד רחובות מוכרים כמו ז‘בוטינסקי, הרצל והזית, יש בארץ גם רחובות הנושאים שמות אקזוטיים יותר, שלעיתים טומנים בחובם סיפורים מעניינים. קיבצתי כמה שמות כאלה, והמסקנה העיקרית היא שירושלים היא מקור בלתי נדלה לשמות רחובות יוצאי דופן. הסיבה לכך עדיין לא ברורה; נבדקת ההשערה לפיה הרחובות האלה לוקים בסינדרום ירושלים.
שמות רחובות מעניינים : רשימה חלקית >> |
|
רחוב סומסום (אבן יהודה) מאחורי ההברקה הזו עומד אחד מדיירי הרחוב, שגר בו עוד כשהרחוב היה חסר שם. יום אחד נמאס לאותו דייר לגור ברחוב אלמוני. הוא פנה למועצה, וביקש לקבוע שם לרחוב. המועצה הסכימה, ואף זיכתה את הדייר בבחירת השם - וזה מה שיצא. בדיעבד, השם שנבחר התגלה כבעייתי: משום מה, השלט הנושא את שם הרחוב תמיד נעלם תוך זמן קצר. (תודה לאמרי).
רחוב מעג“ל (רמת גן) ראשי תיבות של ”משקי עופות, גנים לכל“ - חזונם של מייסדי העיר.
סמטת לאן? (תל אביב) צמד סמטאות ללא מוצא המתפצלות מרחוב פיארברג, סופר עברי (1874-1899) שכתב סיפור בשם ”לאן?“ על המבוכה והבלבול בקרב בני-דורו.
רחוב הסבא (תל אביב) ע“ש ”הסבא משפולה“, מגדולי החסידות .
רחוב רב צעיר (תל אביב) ע“ש חיים טשרנוביץ, שנודע בכינוי זה.
רחוב צונזר (תל אביב) - צונזר -
רחוב אנכי (תל אביב) לא מדובר במחווה לאלו מבינינו שחושבים בעיקר על עצמם; זהו רחוב תמים הקרוי על-שם זלמן יצחק אנכי, שבחר לעברת את שם המשפחה שלו (אהרונסון) באופן מקורי.
רחוב היהודי זיס (תל אביב) מעניין שבתל-אביב בחרו להנציח את יוזף זיסקינד אופנהיימר (בנקאי יהודי שהגיע לגדולות במאה ה-18) דווקא בכינוי הגנאי שלו, ”היהודי זיס“. החל מ-1940, הכינוי הזה ידוע יותר כשמו של סרט תעמולה נאצי מצליח, שהשתמש בדמותו של היהודי זיס המקורי כדי להציג את היהודים כאם כל הבעיות של גרמניה.
רחוב ק“ם (תל אביב) ע“ש 140 מתנדבים ארצישראלים לצבא הבריטי במלה“ע השנייה, שאונייתם ”ארינפורה“ טובעה בידי הנאצים. שמו של הרחוב עבר מספר תהפוכות: בתחילה השם היה אמור להיות קל“ח, עקב אומדן מוטעה של מספר ההרוגים; לאחר מכן הרחוב קיבל את השם המתוחכם ’ק“ם ממצולות‘, ולבסוף קוצר לפשוט ’ק“ם‘.
רחוב שלושת החיצים (תל אביב) סמלה של חזית הדרום במלחמת העצמאות.
סמטה אלמונית (תל אביב) סמטה פלונית (תל אביב) מאחורי זוג הסמטאות האלה עומד סיפור מפורסם ומשעשע על יהודי שוע בשם מאיר שפירא, שרכש קרקעות בסביבת הסמטאות בשנת 1922. שפירא גם בנה לו בית מפואר בקצה אחת הסמטאות, ואף ריצף אותן. לבסוף, כמובן, הוא החליט לקרוא לאחת הסמטאות על שמו, ואף קבע עובדות בשטח על-ידי תליית שלט הנושא את שמו, ”מאיר שפירא“. ראש העיר דאז, דיזנגוף, לא ראה זאת בעין יפה; הוא זימן את שפירא לפגישה, שבה התפתח ויכוח קולני. בסופו של דבר, החליט דיזנגוף לשנות את שמותיהן של הסמטאות כך שיהוו אי-הנצחה מושלמת לשמו של שפירא: האחת תקרא סמטה אלמונית, והשניה סמטה פלונית.
רחוב חיוג יהודה (תל אביב)
רחוב ציהתל“י (תל אביב) ראשי תיבות: ציון הלא תשאלי (לשלום אסירייך).
שביל החלב (תל אביב) זהו שביל בשכונת נחלת יצחק, שפעם היו בה רפתות למכביר, ובין השאר נוסדה בה מחלבת טרה. שבילי חלב יש גם ברשפון ובבנימינה, אבל בתל אביב זה יותר מרגש.
רחוב פרסה (עפולה) שם הרחוב הוא מעין אונומטופיאה: הרחוב קרוי כך משום שהוא מתעקל בצורת פרסה.
רחוב אפרים ראש העיר (עפולה)
רחוב החלום ופשרו (הרצליה)
רחוב פרדס משותף (רעננה)
רחוב האהבה (הוד השרון) (יש שם שכונה שלמה של רגשות, רחמנא ליצלן...)
מעלות הדף היומי (בני ברק, נתניה ועוד) הדף היומי הוא מפעל שייסד רבי מאיר שפירא מלובלין ב-1923. אגב, אין לו כנראה כל קשר למאיר שפירא לעיל, שרכש את סמטה אלמונית שנה קודם. מפעל הדף היומי קיים עד היום, ובמסגרתו מאות אלפי יהודים לומדים דף גמרא קבוע בכל יום. המילה ”מעלות“ כאן היא כנראה דו-משמעית במכוון.
מדרגות גן עדן (ירושלים) למי שתהה מאיפה לד זפלין קיבלו השראה לשמות שיריהם.
סמטת בתי גורל (ירושלים) ע“ש שכונת בתי גורל, בה התגוררו עולי תימן שהגיעו ב“אעלה בתמר“ (תרמ“ב, 1882). בשכונה נבנו 12 בתים, שנבנו מכספי תרומות של יהודי לונדון. שמה של השכונה ניתן לה משום שהתימנים היו עורכים הגרלות כדי לקבוע אלו מהם יזכו לקבל את הדירות. ההגרלות נערכו פעם בשנתיים, כדי ליצור תחלופה. בקומה השניה של אחד הבתים הוקם בית-הכנסת ”גורל“, הקיים עד היום.
המשעול האחרון (ירושלים)
רחוב כי טוב (ירושלים) ע“ש רבי אברהם גרשון מקיטוב, מראשוני תנועת החסידות.
רחוב הגננת (ירושלים) ע“ש חסיה פינסוד סוקניק (1889—1968), ממניחי היסוד לגן הילדים העברי הראשון בירושלים, ובארץ-ישראל בכלל.
רחוב המורה (ירושלים) ע“ש זוג המורים יצחק ובלהה יפה, ממייסדי שכונת בית הכרם.
רחוב המחנכת (ירושלים) ע“ש חנה מרים שפיצר (1888—1956), מחנכת דגולה.
רחוב העילוי (ירושלים)
רחוב עם ועולמו (ירושלים) כינויו של אריה טרטקובר, חוקר יהדות וסוציולוג, שכתב ספר בשם זה.
רחוב בעל השאילתות (ירושלים) כינוי בו נודע רב אחאי גאון.
רחוב דור דור ודורשיו (ירושלים) ע“ש ספרו של הרב אייזיק הירש וייס. (תודה ליהודית).
רחוב הכנסת אורחים (ירושלים) ברחוב זה קיים בית תבשיל עממי שנוסד ע“י רבי שלמה אליאך, ועל שמו קרוי הרחוב.
רחוב מחלקי המים (ירושלים) ע“ש מחלקי המים בעת המצור על ירושלים במלחמת העצמאות.
רחוב קורות העיתים (ירושלים) שם ספרו של רבי מנחם מנדל מקמיניץ (1800—1872), ובו תיעוד של עלייתו ארצה ושל קורות זמנו, כולל מרד הדרוזים בצפת.
רחוב רחובות הבוכרים (ירושלים) זכר לשכונת הבוכרים ההיסטורית שהייתה במקום.
רחוב נעים זמירות (ירושלים)
רחוב שוני הלכות (ירושלים)
רחוב המלאך בלבן (ירושלים) ”המלאך בלבן“ הוא הכינוי שדבק באסתר ארדיטי, חובשת צה“ל שקיבלה את צל“ש הרמטכ“ל ואת עיטור המופת. בשנת 1954 נפל מטוסו של רס“ן יעקב שלמון, מפקד טייסת, כשהוא אפוף להבות. צוותי החילוץ הוזעקו למקום, אך לא יכלו להתקרב עקב הבוץ העמוק וירי בלתי מבוקר של מקלע מהמטוס המרוסק. מי שלא ויתרה הייתה אסתר, שנטלה תיק עזרה ראשונה ורצה אל תוך הלהבות. תוך הפגנת אומץ לב נדיר והתעלמות מוחלטת מהסכנה לחייה, הצליחה הנערה הצנומה לחלץ מהמטוס הבוער את הנווט, שלמה הרצמן, ואת שלמון עצמו, שנפגעו קשה בהתרסקות, ולהשכיבם בתעלה סמוכה שניות לפני שהמטוס התפוצץ לרסיסים. על פעולה זו קיבלה אסתר את צל“ש הרמטכ“ל. במלחמת ששת-הימים אסתר טיפלה בפצועים במסירות נפש, והתעקשה להיות עם הלוחמים יום וליל, גם תחת הפגזות. במלחמה זו היא זכתה לכינוי ”מלאך הצנחנים“. גם במלחמת יום כיפור נטלה אסתר חלק, הפעם בטיפול בפצועים בבית חולים שדה בעומק החזית, ממערב לתעלת סואץ. על פעילות זו העניק לה הנשיא דאז, זלמן שז“ר, את עיטור המופת. בין מלחמה למלחמה, אסתר גם הספיקה להיות נהגת האמבולנס הראשונה בארץ. הופעתה האחרונה בציבור הייתה בשנת 2001, בהפגנה נגד חלוקת ירושלים, אותה אהבה בכל נימי נפשה. אסתר נפטרה בשנת 2003 בגיל 68, אחרי תקופה קשה בה נאבקה במחלת הסרטן. (תודה ליהודית).
רחוב האמרכלים (ירושלים) ע“ש ועד הפקידים והאמרכלים באמסטרדם, שהיה ממונה על גיוס תרומות באירופה והעברתן לארץ-ישראל. ועד זה היה ממייסדי שכונת בית מחסה שבעיר העתיקה .
רחוב ארי במסתרים (ירושלים) מקור הביטוי במגילת איכה, ומאז נעשו בו שימושים שונים, למשל ככינוי לאדם הבקיא בחוכמת הנסתר. במקרה הזה הרחוב נקרא ע“ש רבי יהודה אריה אלתר מחסידות גור, שכונה בשם זה.
רחוב המיילדת (ראש העין) ע“ש יהודית פרנק, ששימשה כמיילדת - והרבה יותר מכך - במעברה בראש העין, בימי קום המדינה. יהודית, ניצולת שואה, עלתה מהונגריה בשנת 1947, וגרה במעברה ברעננה. היא סייעה רבות ליהודי תימן שהגיעו למעברה בראש העין, הן כמיילדת והן בעזרה בכל תחומי החיים, כמו גישור בסכסוכים וייעוץ במציאת פרנסה. (תודה לתומר אילן).
רחוב הקיבוצים (קריית חיים) רחוב זה נמצא במקום ששימש כמשכנם הזמני של מספר קיבוצים לעתיד.
רחוב חרב לאת (קריית חיים) רמז לפסוק ”וכיתתו חרבותם לאיתים, וחניתותיהם למזמרות“ (ישעיהו ב‘, ד‘), המתאר את ימות המשיח. יש גם ישוב בשם הזה.
שדרות הציונות (חיפה) מדובר ברחוב ותיק ורב-תהפוכות. הוא נסלל עוד במאה ה-19, אז נקרא ”דרך ההר“. זכות השימוש בדרך הזו הייתה סלע מחלוקת בין הגרמנים הטמפלרים לבין הנזירים הכרמליתים. עם קום המדינה, שונה שם הרחוב לשדרות האו“ם, כהוקרה על החלטת האו“ם להקים מדינה לעם היהודי בארץ ישראל. אך לאחר שבשנת 1975 עצרת האו“ם השוותה את הציונות לגזענות, שונה שם הרחוב פעם נוספת, והוא קיבל את שמו הנוכחי: שדרות הציונות.
רחוב יהודה הימית (יפו) זהו כנראה הרחוב היחיד בארץ שמנציח קרב היסטורי שבו היהודים הפסידו. השם יהודה הימית (Judea Navalis) מקורו בכיתוב על מטבעות שטבעו הרומאים לאחר כיבוש והריסת יפו בשנת 67, עם חורבן בית שני. (תודה לעקיבא בלוך).
רחוב מחול הכרם (שילה) הביטוי נשמע אקזוטי, אולי כמו ריקוד שהיו רוקדות בנות ישראל בט“ו באב. אליבא דאמת, מדובר בביטוי תלמודי יבש למדי, המגדיר את האזור של הכרם הגובל בגדר. (תודה לציפי).
|
|
רחוב ציהתל“י בתל אביב. צילום: חיים טרגן. |
