מיקי מאוס בחלל
אלדנה גריצ’ינר, המפרסמת בימים אלה מאמר מדעי ראשון, החלה ללמוד בטכניון במסגרת תכנית רוטשילד טכניון למצוינים לפני כשנה וחצי.
אלדנה גריצ’ינר
גריצ’ינר, בת 21, נולדה בארגנטינה ועלתה עם משפחתה לישראל בהיותה תינוקת. לימים התקבלה לכיתת מופ”ת (מתמטיקה, פיזיקה ותרבות קהילתית) במקיף ז באשדוד, וכבר בגיל 15 החליטה שתלמד בטכניון, “כי המחקר המדעי משך אותי וידעתי שהטכניון הוא המקום הטוב ביותר לעסוק בו.” שלושה ימים אחרי השחרור מצה”ל היא החלה ללמוד בטכניון, ובמסגרת הסמסטר הראשון שלה השתתפה בקורס של פרופ’ נועם סוקר מהפקולה לפיזיקה. “אהבתי את הגישה שלו כמרצה וכאדם – הוא עושה הכול בשביל הסטודנטים ותמיד מוכן לדבר איתם גם מחוץ לשעות הקבלה הרשמיות. קראתי מאמרים שלו והבנתי שיהיה מעניין לעבוד איתו, אז פניתי אליו וביקשתי שינחה אותי בפרויקט התואר הראשון.” הפנייה לפרופ’ סוקר נענתה בחיוב והולידה מאמר העתיד להתפרסם בקרוב. הנושא: מודל חדש להיווצרות “אוזני מיקי מאוס” המאפיינות שרידי סופרנובה רבים.
סופרנובה היא תופעה האופיינית לכוכבים כבדים בשלהי חייהם. תהליך זה מתחיל בקריסתו של הכוכב לתוך עצמו, אירוע שבו הרדיוס של החלק הפנימי, המכונה ליבה, קטֵן פי אלף. בתהליך זה, שבו מתכווץ החלק הפנימי של הכוכב לקוטר של כ-20 ק”מ, נוצר כוכב נויטרונים שצפיפותו עצומה: מיליארד טון לסמ”ק. ההתכווצות, שהיא תוצאה של כוח הכבידה, נבלמת בשלב מסוים ומתחלפת בפיצוץ עצום המעיף את המעטפת של הכוכב – חלקיו החיצוניים שנשארו בחוץ בתהליך ההתכווצות – במהירות של מיליוני קמ”ש.
“כשחוקרים את המורפולוגיה של שרידי סופרנובה,” מסביר פרופ’ סוקר, “מגלים שלשליש מהם יש שתי ‘אוזניים’ הבולטות מהגוף העיקרי. ההסבר המקובל לפיצוץ סופרנובות אינו מסביר בהצלחה את תופעת האוזניים, ובמאמר הנוכחי אנחנו מציעים מודל חלופי המתיישב עם סימולציות, תצפיות וחישובים שונים.”
על פי המודל של גריצ’ינר ופרופ’ סוקר נוצרות האוזניים בעקבות פליטת סילונים המשוגרים במהלך התפוצצותו של הכוכב או זמן קצר אחריה. סילוני גז אלה נפלטים מסיבוב הליבה המהיר, הקודם לקריסה, ונושאים עמם אנרגיה קינטית עצומה. “הסילונים האלה פוגשים בדרכם גז מתפוצץ, והמפגש הזה ‘מנפח’ את האוזניים שאנחנו רואים. לפיכך אנו טוענים שמן הראוי לבצע שינוי פרדיגמטי בהסבר לפיצוץ של כוכבים כבדים, מה שנקרא ‘סופרנובה של קריסת ליבה’.”
בציור מוצגת שארית סופרנובה, וה”אוזניים” מסומנות בקו טבעתי. מתוך Dubner et al. 2013