מותחים קו

zazaweb2

zazaweb1

zazaweb3

zazaweb4

חברי קולקטיב MAMAZA בפעולה בקמפוס הטכניון. צילום: ניצן זוהר, דוברות הטכניון

בטכניון לומדים את מרחב הקמפוס באמצעות קו ישר העובר דרך פקולטות, גינות, משרדים, מעליות וקירות. Asingeline – פעולה אמנותית כאמצעי תכנון לתכנית האב ולתכנית המתאר החדשות לקריית הטכניון.

אורחים מיוחדים הסתובבו לאחרונה בקמפוס הטכניון; חברי הקולקטיב MAMAZA, הרכב כוריאוגרפים בינלאומי. הקולקטיב הוזמן על ידי צוות התכנון של תכנית האב מתאר החדשות לקמפוס הטכניון. תכניות אלו נועדו לקבוע את עקרונות ומדיניות הפיתוח העתידי של קמפוס הטכניון ולהתאימו בצורה הטובה ביותר לצרכי ההשכלה הגבוהה במאה ה – 21.

במשך שלושה ימים רצופים ביצע הקולקטיב פעולה אמנותית המבקשת לחבר, לחשוב ולבדוק את המרחב הטכניוני ואת האופן בו הוא נחווה ומורגש מזווית ייחודית ואחרת – הזווית האמנותית. זאת באמצעות העברת קו פיזי, אדום, לאורך שני קילומטרים, החוצה את הטכניון ממזרח למערב, ומחבר, באופן סמלי, בין חיפה ונשר. הפעולה האמנותית של הקולקטיב הכוריאוגרפי שימשה כאמצעי נוסף להתרשמות ושמיעת חוויות, רעיונות ומחשבות של אנשים שונים בקמפוס, סטודנטים, חוקרים, עובדים ואורחים באשר לאופן בו הם חווים את הקמפוס, מה הוא מסמל בעבורם, כיצד הם משתמשים ונעים בו, איך הוא היום ומה מחשבותיהם ביחס לעתידו.

להרכב הכוריאוגרפי MAMAZA שלוש צלעות: ישראלית, יוונית ושוויצרית. הצלע הישראלית היא מאי זרחי, רקדנית ישראלית שגדלה בתל אביב ונסעה ב-2002 ללמוד באקדמיה למחול ברוטרדם. הרכב MAMAZA נוצר על ידי השלושה בפרנקפורט ב-2009 והוא כולל גם את השוויצרי פבריס מצליח והיווני יאניס מנדפוניס. בשנת 2011 הוזמנו השלושה להיות אמני הבית בתיאטרון דה סינגל באנטוורפן בלגיה על ידי אוצרת התיאטרון קרלין מגנק. קרלין, אוצרת התיאטרון, התלוננה על התמעטות הקהל ועל כך שפחות ופחות צעירים מגיעים לתיאטרון,” מספרת מאי. “היא רצתה בעצם לחבר את המרכז ההומה של העיר למרכז התרבותי, ואנחנו חשבנו ואמרנו לעצמנו: אם חיבור, אז שיהיה חיבור ממשי”.

כך נולד פרויקט Asingeline, an enacted thought. בשלב הראשון (שנת 2011) היה זה אירוע חד פעמי – מתיחת סרט הדבקה אדום ממרכז העיר לתיאטרון – אבל העניין הרב שהתעורר בקרב התושבים, והשמועה על המיזם הייחודי, הובילו את מאי, פבריס ויאניס לאתרים אחרים, מפתיעים.
הם היו בשוויץ, בירושלים, בפתח תקוה, בלוזאן, במוזמביק ובבינאלה בוונציה, וכעת הגיעו לטכניון.
קו אדום מסמן בדרך כלל יצירת גבולות, חלוקה והפרדה, אולם המיזם האמנותי ASINGELINE מבקש לחבר אנשים, מקומות וחוויות, וכאן בטכניון ניסו מאי ופבריס לייצר דיאלוג ושיחה על החוויות היומיומיות, האישיות והמשתנות בקמפוס של אנשים שונים החולקים את אותו המרחב.

מה הם למדו על הטכניון בשלושת הימים של הנחת הקו? “שזה מקום חיוני מאוד, תוסס מאוד,” אומר פבריס מצליח. “הטכניון קצת מזכיר לי קיבוץ – יש כאן משהו יותר מתוזמר מהדינמיקה של עיר. יש כאן ‘פיקים’ של פעילות ותקשורת, ורגעים של דממה. היו לנו כאן יומיים מרתקים – הלכנו בחוץ, ובתוך בניינים, וגם הפרענו בשיעור פיזיקה אחד, אבל בכל מקום התעניינו מאוד בעשייה שלנו…. יש תחושה שהטכניון הוא מקום בעל אווירה מאד ייחודית, המצויה בכל מקום, אוירה טכניונית.”

. “זו פעולה פיזית במרחב,” הסבירה דורית גרפונקל, מנהלת התכנון של תכנית האב/מתאר של קרית הטכניון. “מאחר שמדובר בקו ישר, הוא מחייב מחשבה יצירתית ושיתוף פעולה כך שיוכל לעבור ביער, במשרדים, במעונות ובפקולטות השונות, דרך גדרות, קירות, כבישים ומכשולים שונים בדרך. הקו עובר דרך בית הספר להנדסאים, בניין הפקולטה לפיזיקה, בניין הפקולטה להנדסת חשמל, שדרת הטכניון המרכזית, בית הסטודנט, אולם צ’רצ’יל ומועדון העובדים. הקולקטיב MAMAZA הוזמן על ידינו במטרה ללמוד על החיים בקמפוס בצורה קצת אחרת וכדי להבין איך אנשים שונים חווים את המקום. תהליך הכנת תכנית האב של קמפוס הטכניון כלל עד כה פניה לציבור משתמשי הטכניון בעיקר באמצעות סקרים, קבוצות מיקוד וראיונות. כעת, בעזרת חברי הקולקטיב, היה לנו חשוב להגיע לאנשים רבים נוספים, לספר על תהליך הכנת התכניות, לשמוע גם מהם רעיונות ודעות על פני הטכניון בהווה ובעתיד ולהזמינם להמשיך ולהיות מעורבים בנעשה בהליכי התכנון.”