“למה מה? מדע”-הכנס המדעי הראשון לתלמידי תיכון בטכניון

פרופסור-מחקר אהרן צ’חנובר בכנס. צילום : שיצו צלמים, דוברות הטכניון

התלמידים בסיור בפקולטה להנדסה ביו רפואית בטכניון. צילום : שיצו צלמים, דוברות הטכניון

“כל מה שעשיתי בקריירה המדעית שלי – גם אתם יכולים לעשות.” כך אמר פרופסור אהרן צ’חנובר, חתן פרס נובל בכימיה, לתלמידי תיכון מצטיינים מחיפה שהשתתפו בכנס “למה מה? מדע” – הכנס המדעי הראשון לתלמידי תיכון שהתקיים בטכניון.

“נולדתי וגדלתי בעיר הזאת, הלכתי לצופים, למדתי בבית הספר ‘חוגים’, והמשכתי ללימודי רפואה בעתודה האקדמית. בתום שירות צבאי כרופא קרבי, שכלל קרבות סטי”לים במלחמת יום הכיפורים, השתחררתי, רכשתי ניסיון קצר בכירורגיה מתוך כוונה להתמחות במקצוע זה, – ואז נכנס לי לראש הג’וק המדעי והלכתי לטכניון ללמוד ביוכימיה תחת הנחייתו של פרופסור הרשקו. בהמשך השתלמתי ב-MIT, חזרתי לטכניון כחבר סגל, וב-2004 זכיתי בפרס נובל עם המנחה שלי, פרופסור אברהם הרשקו ושותפנו האמריקאי פרופסור רוז.

בקיצור, אין בביוגרפיה שלי שום דבר יוצא דופן שהוביל אותי לפרס נובל – רק הג’וק המדעי הזה. ולכם יש יתרון – לראש שלכם הג’וק המדעי נכנס הרבה יותר מוקדם, כבר בבית הספר. לכן חשוב שתדעו שיש לכם סיכוי מצוין לפתח קריירה מדעית נהדרת, וגם אם לא תתעשרו ממנה – אני מאמין שהיא תביא לכם הרבה אושר.”

פרופסור-מחקר צ’חנובר, חבר סגל בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון, פתח את הכנס הראשון שיזמה עיריית חיפה בשיתוף משרד החינוך, הטכניון ואוניברסיטת חיפה לתלמידי תיכון בכיתות י’-י”ב המשתתפים בתכניות ‘מצוינות במדעים’. מדובר בתלמידים הלומדים מתמטיקה ומדעים כמקצועות מוגברים לבגרות. במהלך שלושה ימים נפגשו 1,300 מתלמידי התכנית, בכיתות ז’- י”ב מעשרה בתי ספר תיכוניים ציבוריים, עם בכירי המדענים בטכניון ובאוניברסיטת חיפה, נכחו בהרצאות ובסיורים. במהלך היום הראשון (מתוך שלושה) שהתקיים בטכניון שמעו התלמידים גם הרצאה בנושא “מה אפשר ללמוד מהאקרים על חדשנות” של קרן אלעזרי, וסיירו במעבדות הטכניון.

“לא קל לבחור דווקא תחום מדעי ולהצטיין בו,” אמר לתלמידים דיקן לימודי הסמכה בטכניון, פרופסור יכין כהן. “ישנם תחומי לימוד רבים שמתחרים על החשיבה ועל היצירתיות שלכם, ואתם בחרתם דווקא בתחומים התובעניים האלה – מתמטיקה ומדעים. מדענים מסתמכים על חשיבה מדעית ומדויקת ומסתייגים מרייטינג, שמועות ואמונות טפלות, וכך הם מועילים לחברה הישראלית ולאנושות כולה. אין לי ספק שההשקעה שלכם בתחומים האלה תשפר את העתיד האישי שלכם ואת העתיד של כולנו, ואני מקווה שנראה רבים מכם בטכניון. למי מכם שיגיע ללמוד כאן אני מבטיח לא לקלקל את יכולת החשיבה העצמאית והמקורית, אלא רק לפתח אותה לכיוונים חדשים.”

“המצב בלימודי המתמטיקה אינו טוב,” אמרה מנהלת מחוז חיפה במשרד החינוך, רחל מתוקי. “יותר מ-60% מקרב מסיימי י”ב בשנה שעברה נבחנו רק בשלוש יחידות מתמטיקה, והמצב הזה חייב להשתנות. אני גאה מאוד שחיפה נמצאת במקום הראשון במספר התלמידים הנבחנים בבגרות מורחבת במתמטיקה, פיזיקה וכימיה.”

הרצאתו של פרופסור צ’חנובר עסקה בגילוי שהוביל לזכייתו בפרס נובל בכימיה. “זה בעצם מחקר על חלבונים,” אמר פרופסור צ’חנובר. “הגוף הוא תזמורת עצומה שבה מנגנים בתיאום מושלם – ובלי מנצח – עשרות אלפי חלבונים את סימפונית החיים. . החלבונים הם המנועים המאפשרים חיים: אני עומד לפניכם בזכות חלבון בשם מיוזין שמחזיק את השרירים והמפרקים, ורואה אתכם בזכות העברת אותות שמאפשרים החלבונים הקשורים במערכת הראייה. החמצן זורם בדם שלי בזכות חלבון בשם המוגלובין, וגם מערכת העיכול והמערכת החיסונית פועלות באמצעות חלבונים.

“אבל החלבונים הם מבנים רגישים מאוד, שרשראות ארוכות ומורכבות הנבנות על סמך תוכנית גנטית – ה-DNA. כשה-DNA עושה טעות נוצרת מוטציה, כלומר חלבון בלתי תקין, שמסכן את הגוף וחייבים לסלקו. פגמים בחלבונים נגרמים גם מתנאי סביבה, ובעיקר – החמצן שבאוויר והטמפרטורה. תחשבו על זה ככה: אם הטמפרטורה באולם הזה היתה משתנה בחמש מעלות לכל כיוון, ספק אם הייתם מרגישים בכך, אבל הם הטמפרטורה בגוף שלכם היתה עולה בחמש מעלות – מ-36.7 ל-42 מעלות – הייתם מתים. הגוף שומר על טמפרטורה בטווח צר מאוד – כמה עשיריות מעלה – וחריגה מהטווח הזה מסוכנת לנו. כי בטמפרטורות נמוכות מדי הריאקציות הכימיות החיוניות נעצרות, ובטמפרטורות גבוהות מדי החלבונים מתקפלים לא נכון ויוצאים מכלל תפקוד. . ב-42 מעלות בגוף אנחנו הופכים בעצם לחביתה – בתהליך בלתי הפיך, כמו שהפיכת ביצה לחביתה היא תהליך בלתי הפיך.

“גם בטמפרטורת-גוף תקינה שהיא בעצם גבוהה, 37 מעלות, החלבונים יוצאים מכלל תפקוד כל העת, אבל הגוף מזהה אותם ומשליך אותם לפח הזבל ומייצר חדשים אחרים תחתם. וזאת בעצם התגלית שזיכתה אותנו בנובל: גילוי משאית הזבל שפועלת בגוף ומסלקת ממנו את החלבונים הפגומים. חמש שנים נדרשו לנו כדי לגלות את עקרונות הפעולה של המכונה הזאת, ועשרים שנים נוספות נדרשו לקהילה המדעית כדי לקבל ולבסס את הממצאים שלנו. כי כזאת היא הספקנות המדעית – לא מאמינה בדבר מבלי שהיא בודקת היטב את נכונות המודל ואת תקפות הניסוי. גם אני לא מאמין בדבר מבלי לבדוק לעומק.

“ואני רוצה עוד לספר לכם על רגע מרגש ביותר בקריירה שלי. ב-10 בדצמבר 2004 – היום שבו קיבלנו את פרס נובל בכימיה – התארחנו בבית השגריר הישראלי בשטוקהולם, והשגריר ארגן לנו הפתעה. הוא הפגיש אותנו עם אזרח שוודי שזמן קצר לפני כן שכב, גוסס מסרטן הדם , בבית החולים קרולינסקה בשטוקהולם, ועכשיו עמד על הרגליים. והשוודי הזה הסביר לנו שחייו ניצלו בזכות תרופה נסיונית שפותחה על סמך התגלית שלנו. קשה לתאר כמה הרגע של חזרה לעולם הרפואה דרך היכולת להשפיע על חיי רבים היה מרגש עבורנו.”

לאחר הרצאות הפתיחה סיירו התלמידים בעשר מפקולטות הטכניון, נחשפו להדגמות פיזיקאליות, לסימולציות ברפואה, דוכנים בנושא תאי המוח, מעבדת חלל, בניית מכונית מרוץ “פורמולה”, סיור במעבדות לחקר הסרטן, ניסויים בכימיה, הדמיות אולטרא- סאונד ועוד. כמו כן נפגשו התלמידים עם חוקרי הטכניון ושמעו הרצאות במגוון נושאים ובהם: “זבל חלל”, “כיצד מפתחים שרירים ללא פעילות גופנית”, “ננו רפואה- האם העתיד כבר כאן?”, “שיקום הערבה באמצעות חיידקים” ועוד.